שרה עד כלות

מירי אלוני נולדה בגבעתיים ליוסף והדסה אלוני. בילדותה גרה על גבעת קוזלובסקי שנקראת על שם סבה מאיר קוזלובסקי. היא התפרסמה כסולנית להקת הנח"ל ונהפכה לזמרת לאומית. בעקבות הופעתה בלילה הטראומתי שבו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, נאלצה להתפרנס בחו"ל. רק לאחר כמה שנים הצליחה אלוני לחזור לתודעת הציבור הישראלי עם מופע חוצות ביריד האמנים שבנחלת בנימין, מופעים ברחבי הארץ, קריירה מחודשת בטלוויזיה ובקולנוע, שבה אף זכתה בפרסים. ריאיון אישי עם הזמרת-שחקנית מירי אלוני במלאת יובל שנים על הבמה.

ספרי לנו על משפחתך

"נולדתי ב-1949, בגבעתיים, ליוסף והדסה אלוני. אבי עלה מפולין בשנות השלושים ועבד כנגר בחברת הארגז, ואמי צברית ילידת הארץ, הייתה אחות במחלקה הפסיכיאטרית שבכלא רמלה."

איזו ילדות הייתה לך?

"הייתה לי ילדות מיוחדת. גרנו בראש גבעה שכוסתה במרבדים של סביונים ופרגים, הבית השקיף על תל אביב של פעם, ובסמוך לו היו עצי תות גבוהים שעליהם טיפסנו ושיחקנו טרזן וג'ין. סבי, מאיר קוזלובסקי, היה חבר אגודת השומר ומחלוצי המתיישבים בגבעה, שלימים נקראה על שמו, גבעת קוזלובסקי."

מתי התחלת לשיר?

"אני שרה משחר ילדותי. הראשונה שגילתה את כישרון הבמה שלי הייתה הגננת לאה, היא נתנה לי תפקיד ראשי במחזה על חרגול ששר כל הקיץ, ובחורף כשאין לו מה לאכול הוא מבקש אוכל מהנמלים החרוצות שעבדו כל הקיץ, תפקיד המעיד שבאותם הימים לא התייחסו לאומנות כמקצוע. גם בבית הספר העממי השתתפתי בהצגות וקיבלתי את כל תפקידי השירה והמשחק במחזות ובסיפורים מהתנ"ך. בד בבד הצטיינתי בחלילית, תמיד אהבתי ללמוד ולהתפתח והייתי תלמידה טובה."

גם סבתך נהגה לשיר, האם יש לה קשר לקריירה שלך?

"את כישרון השירה שלי ירשתי מאמי, שאותו היא ירשה מסבתי. אמי וסבתי לא שרו באופן מקצועי, שתיהן היו אחיות מוסמכות במקצוען."

איזה שיר סבתך אהבה במיוחד?

"השיר האהוב על סבתי היה יד ענוגה, את השיר הזה שגם סבי אהב כתב זלמן שניאור. סבי נפטר בטרם עת כשהיה בן חמישים ושבע, סבתי התאבלה על הפרידה ממנו עד סוף ימיה."

לאיזו מוזיקה אהבת להאזין כילדה?

"הייתי ילדת רדיו, גדלתי על שירי להקת הנח"ל והכרתי אותם בעל פה. אהבתי מאוד להאזין ללהקות של אז: בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון, התרנגולים ולזמרות שושנה דמארי ואסתר עופרים."

ספרי על שנות נעורייך

"למדתי בתיכון סמינר הקיבוצים שבתל אביב והשתתפתי בפעילויות של תנועת הנוער העובד והלומד בקן בורוכוב שבגבעתיים. שם, בנעורים, היה חבר גם הנשיא המנוח שמעון פרס. כל חבריי רצו ללכת לגרעין הנח"ל, ואני הגעתי במקרה ללהקת הנח"ל. התקבלתי אליה כשהייתי בת שבע-עשרה וחצי. כבר ביום הבחינה הודיעו לי שהתקבלתי, אמרו שהגיעה נחמה הנדל החדשה."

איזה רגע מכונן זכור לך מלהקת הנח"ל?

"לפני שהשתחררתי ביקשו ממני יאיר רוזנבלום ודני ליטאי שאמשיך את שירותי ואחתום קבע. הסכמתי, ובאותה שנה קודמתי לסמלת והשתתפתי כסולנית הלהקה בתוכנית שא לשלום, שבהמשך נקראה היאחזות הנחל בסיני. באותה תוכנית שרתי את שלושת השירים הגדולים המלווים אותי עד היום: היאחזות הנחל בסיני של נעמי שמר, הבן יקיר לי אפרים, שזהו קטע חזנות מספר ירמיהו שהולחן בשנות השלושים על ידי החזן שמואל מלבסקי ואת שיר לשלום שכתב יענק'לה רוטבליט, שהיה אז קצין צעיר שאיבד את רגלו במלחמת ששת הימים בקרבות על ירושלים."

מאיזה תפקיד התרגשת במיוחד?

שרה עד כלות

מירי אלוני נולדה בגבעתיים ליוסף והדסה אלוני. בילדותה גרה על גבעת קוזלובסקי שנקראת על שם סבה מאיר קוזלובסקי. היא התפרסמה כסולנית להקת הנח"ל ונהפכה לזמרת לאומית. בעקבות הופעתה בלילה הטראומתי שבו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, נאלצה להתפרנס בחו"ל. רק לאחר כמה שנים הצליחה אלוני לחזור לתודעת הציבור הישראלי עם מופע חוצות ביריד האמנים שבנחלת בנימין, מופעים ברחבי הארץ, קריירה מחודשת בטלוויזיה ובקולנוע, שבה אף זכתה בפרסים. ריאיון אישי עם הזמרת-שחקנית מירי אלוני במלאת יובל שנים על הבמה.

ספרי לנו על משפחתך

"נולדתי ב-1949, בגבעתיים, ליוסף והדסה אלוני. אבי עלה מפולין בשנות השלושים ועבד כנגר בחברת הארגז, ואמי צברית ילידת הארץ, הייתה אחות במחלקה הפסיכיאטרית שבכלא רמלה."

איזו ילדות הייתה לך?

"הייתה לי ילדות מיוחדת. גרנו בראש גבעה שכוסתה במרבדים של סביונים ופרגים, הבית השקיף על תל אביב של פעם, ובסמוך לו היו עצי תות גבוהים שעליהם טיפסנו ושיחקנו טרזן וג'ין. סבי, מאיר קוזלובסקי, היה חבר אגודת השומר ומחלוצי המתיישבים בגבעה, שלימים נקראה על שמו, גבעת קוזלובסקי."

מתי התחלת לשיר?

"אני שרה משחר ילדותי. הראשונה שגילתה את כישרון הבמה שלי הייתה הגננת לאה, היא נתנה לי תפקיד ראשי במחזה על חרגול ששר כל הקיץ, ובחורף כשאין לו מה לאכול הוא מבקש אוכל מהנמלים החרוצות שעבדו כל הקיץ, תפקיד המעיד שבאותם הימים לא התייחסו לאומנות כמקצוע. גם בבית הספר העממי השתתפתי בהצגות וקיבלתי את כל תפקידי השירה והמשחק במחזות ובסיפורים מהתנ"ך. בד בבד הצטיינתי בחלילית, תמיד אהבתי ללמוד ולהתפתח והייתי תלמידה טובה."

גם סבתך נהגה לשיר, האם יש לה קשר לקריירה שלך?

"את כישרון השירה שלי ירשתי מאמי, שאותו היא ירשה מסבתי. אמי וסבתי לא שרו באופן מקצועי, שתיהן היו אחיות מוסמכות במקצוען."

איזה שיר סבתך אהבה במיוחד?

"השיר האהוב על סבתי היה יד ענוגה, את השיר הזה שגם סבי אהב כתב זלמן שניאור. סבי נפטר בטרם עת כשהיה בן חמישים ושבע, סבתי התאבלה על הפרידה ממנו עד סוף ימיה."

לאיזו מוזיקה אהבת להאזין כילדה?

"הייתי ילדת רדיו, גדלתי על שירי להקת הנח"ל והכרתי אותם בעל פה. אהבתי מאוד להאזין ללהקות של אז: בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון, התרנגולים ולזמרות שושנה דמארי ואסתר עופרים."

ספרי על שנות נעורייך

"למדתי בתיכון סמינר הקיבוצים שבתל אביב והשתתפתי בפעילויות של תנועת הנוער העובד והלומד בקן בורוכוב שבגבעתיים. שם, בנעורים, היה חבר גם הנשיא המנוח שמעון פרס. כל חבריי רצו ללכת לגרעין הנח"ל, ואני הגעתי במקרה ללהקת הנח"ל. התקבלתי אליה כשהייתי בת שבע-עשרה וחצי. כבר ביום הבחינה הודיעו לי שהתקבלתי, אמרו שהגיעה נחמה הנדל החדשה."

איזה רגע מכונן זכור לך מלהקת הנח"ל?

"לפני שהשתחררתי ביקשו ממני יאיר רוזנבלום ודני ליטאי שאמשיך את שירותי ואחתום קבע. הסכמתי, ובאותה שנה קודמתי לסמלת והשתתפתי כסולנית הלהקה בתוכנית שא לשלום, שבהמשך נקראה היאחזות הנחל בסיני. באותה תוכנית שרתי את שלושת השירים הגדולים המלווים אותי עד היום: היאחזות הנחל בסיני של נעמי שמר, הבן יקיר לי אפרים, שזהו קטע חזנות מספר ירמיהו שהולחן בשנות השלושים על ידי החזן שמואל מלבסקי ואת שיר לשלום שכתב יענק'לה רוטבליט, שהיה אז קצין צעיר שאיבד את רגלו במלחמת ששת הימים בקרבות על ירושלים."

מאיזה תפקיד התרגשת במיוחד?