שמחה בחלקי סיפורה של זהבה גולדברג קאופמן

כל מי שביקר בבית בראשון לציון בוודאי פגש את החיוך הרחב ומאיר הפנים של זהבה פקידת הקבלה. "אני באמת חושבת שהעבודה עם בני הגיל השלישי היא זכות. כל דייר הוא עולם ומלואו, וכשאני נכנסת לבית, גם אם אני ביום רע – הכול משתנה

זהבה נולדה ב-1956 ברחובות כבת בכורה להניה ולאלי שניצלו מאימת השואה והגיעו לישראל בתחילת שנות הארבעים. בתחילת דרכה גרה המשפחה בצריף רעוע שלא היו בו מים זורמים. הסבא והסבתא גידלו את נכדתם זהבה, וכך אפשרו להורים לצאת לעבודה ולפרנס את המשפחה. לימים הקימה המשפחה את מאפיית קאופמן, שנחשבה למאפייה איכותית ומבוססת באזורה. "גם כשבבית היה אוכל בשפע," היא מספרת, "החיים היו מאוד צנועים. לא השתתפתי בחוגים, לא יצאתי לטיולים ומעולם לא קנו לי מותרות, כמו צעצועים." היום, אנו פוגשים את החיוך שלה בכל יום. זהו סיפור חייה.

ספרי קצת על משפחתך

"אמי הייתה גננת ועבדה במושב כפר אחים, בין תלמידיה היו בני גנץ וישראל כץ שעד היום בקשר איתה. אבי עבד עם אחיו עד שעות הלילה המאוחרות במאפייה המשפחתית שאותה ניהלו סבתא וסבא."

איך נראתה ילדותך?

"כבת בכורה תמיד ציפנו ציפו ממני שאעזור. אני זוכרת שיחד עם בנות דודיי סייעתי במאפייה, גביתי כסף מלקוחות דתיים שהביאו את סיר החמין שלהם בימי שישי בבוקר כדי שיתבשל ויתחמם בתנור. בימי חמישי הצמדנו תוויות עם שמה של המאפייה על החלות, מאפיית קאופמן נחשבה בזמנו למאפייה איכותית ומבוססת. גם בבית עזרתי, ניקיתי ובישלתי וגם גידלתי את אחיותיי התאומות, את דינה וצביה שנולדו שלוש וחצי שנים אחריי."

לאחר שזהבה סיימה את לימודיה בתיכון נס ציונה היא התגייסה לצבא ושירתה כפקידה בצנחנים. כמה חודשים לפני שסיימה את הצבא נישאה לאיציק.

איך הכרת את בעלך?

"המאפייה נסגרה לאחר שסבי נפטר ובשל סכסוך שפרץ בין האחים, ולכן אבא עבר לעבוד ברפאל שפיתחה אמצעי לחימה. במשך השבוע אבא גר במצפה, הוא התקדם ברפאל ואף מונה לתפקידים בכירים. איציק גולדברג היה חייל בבסיס שבו אבא עבד. הקשר בינינו נוצר כשהמשפחה ירדה לחגוג את פסח במצפה, הייתי אז כבת שש עשרה. הקשר התפתח מהר מאוד והפכנו לזוג. כשהיית בת תשע-עשרה וחצי נישאנו, וכשהייתי בת עשרים וארבע הייתי כבר אימא לשלושה ילדים. בשנים הראשונות בחרתי להישאר בבית ולגדל ולחנך את ילדיי."

בגיל שלושים חווית משבר גדול, ספרי

"אחותי נפטרה בגיל עשרים ושבע, היא השאירה שני ילדים קטנים, ילד בן חמש וילדה כבת שנה וחצי. היא חלתה בפעם הראשונה בסרטן השד כשהייתה בת עשרים חמש. כל כך שמחנו שהיא החלימה וחגגנו את את המאורע בגדול. לצערי המחלה חזרה, ומרגע שנודע לנו על כך ועד שהיא נפטרה חלפו רק עשרה ימים. המעבר היה חד וכואב, הייתי בהלם."

במשך עשרים ושתיים שנים עבדת בבזק והתפתחת

"ב-1986 הצטרפתי לבזק כדי לסייע בפרנסת המשפחה. חמותי עזרה לנו אז בגידול הילדים, זה היה בתקופה של הטלפונים הנייחים. עבדתי במחלקה לקבלת קהל, הייתה לי תודעת שירות גבוהה והייתי עובדת טובה ומסורה. בבזק ידעו לאתר את העובדים בעלי הפוטנציאל ולהשקיע בהם, ולכן שלחו אותי ללמוד שיווק וקידום מכירות במכללה למנהל שבראשון לציון. לאחר הלימודים התקבלתי לתפקידים משמעותיים, הייתי אחראית על המרכזיות, בנוסף עבדתי שעות נוספות בבזק סטור, בחנויות לייעוץ בתחום מכשירי הטלפון."

בגיל חמישים פוטרת מבזק, מה קרה?

"חיים סבן רכש את בזק, ומיד התחילו

שמחה בחלקי סיפורה של זהבה גולדברג קאופמן

כל מי שביקר בבית בראשון לציון בוודאי פגש את החיוך הרחב ומאיר הפנים של זהבה פקידת הקבלה. "אני באמת חושבת שהעבודה עם בני הגיל השלישי היא זכות. כל דייר הוא עולם ומלואו, וכשאני נכנסת לבית, גם אם אני ביום רע – הכול משתנה

זהבה נולדה ב-1956 ברחובות כבת בכורה להניה ולאלי שניצלו מאימת השואה והגיעו לישראל בתחילת שנות הארבעים. בתחילת דרכה גרה המשפחה בצריף רעוע שלא היו בו מים זורמים. הסבא והסבתא גידלו את נכדתם זהבה, וכך אפשרו להורים לצאת לעבודה ולפרנס את המשפחה. לימים הקימה המשפחה את מאפיית קאופמן, שנחשבה למאפייה איכותית ומבוססת באזורה. "גם כשבבית היה אוכל בשפע," היא מספרת, "החיים היו מאוד צנועים. לא השתתפתי בחוגים, לא יצאתי לטיולים ומעולם לא קנו לי מותרות, כמו צעצועים." היום, אנו פוגשים את החיוך שלה בכל יום. זהו סיפור חייה.

ספרי קצת על משפחתך

"אמי הייתה גננת ועבדה במושב כפר אחים, בין תלמידיה היו בני גנץ וישראל כץ שעד היום בקשר איתה. אבי עבד עם אחיו עד שעות הלילה המאוחרות במאפייה המשפחתית שאותה ניהלו סבתא וסבא."

איך נראתה ילדותך?

"כבת בכורה תמיד ציפנו ציפו ממני שאעזור. אני זוכרת שיחד עם בנות דודיי סייעתי במאפייה, גביתי כסף מלקוחות דתיים שהביאו את סיר החמין שלהם בימי שישי בבוקר כדי שיתבשל ויתחמם בתנור. בימי חמישי הצמדנו תוויות עם שמה של המאפייה על החלות, מאפיית קאופמן נחשבה בזמנו למאפייה איכותית ומבוססת. גם בבית עזרתי, ניקיתי ובישלתי וגם גידלתי את אחיותיי התאומות, את דינה וצביה שנולדו שלוש וחצי שנים אחריי."

לאחר שזהבה סיימה את לימודיה בתיכון נס ציונה היא התגייסה לצבא ושירתה כפקידה בצנחנים. כמה חודשים לפני שסיימה את הצבא נישאה לאיציק.

איך הכרת את בעלך?

"המאפייה נסגרה לאחר שסבי נפטר ובשל סכסוך שפרץ בין האחים, ולכן אבא עבר לעבוד ברפאל שפיתחה אמצעי לחימה. במשך השבוע אבא גר במצפה, הוא התקדם ברפאל ואף מונה לתפקידים בכירים. איציק גולדברג היה חייל בבסיס שבו אבא עבד. הקשר בינינו נוצר כשהמשפחה ירדה לחגוג את פסח במצפה, הייתי אז כבת שש עשרה. הקשר התפתח מהר מאוד והפכנו לזוג. כשהיית בת תשע-עשרה וחצי נישאנו, וכשהייתי בת עשרים וארבע הייתי כבר אימא לשלושה ילדים. בשנים הראשונות בחרתי להישאר בבית ולגדל ולחנך את ילדיי."

בגיל שלושים חווית משבר גדול, ספרי

"אחותי נפטרה בגיל עשרים ושבע, היא השאירה שני ילדים קטנים, ילד בן חמש וילדה כבת שנה וחצי. היא חלתה בפעם הראשונה בסרטן השד כשהייתה בת עשרים חמש. כל כך שמחנו שהיא החלימה וחגגנו את את המאורע בגדול. לצערי המחלה חזרה, ומרגע שנודע לנו על כך ועד שהיא נפטרה חלפו רק עשרה ימים. המעבר היה חד וכואב, הייתי בהלם."

במשך עשרים ושתיים שנים עבדת בבזק והתפתחת

"ב-1986 הצטרפתי לבזק כדי לסייע בפרנסת המשפחה. חמותי עזרה לנו אז בגידול הילדים, זה היה בתקופה של הטלפונים הנייחים. עבדתי במחלקה לקבלת קהל, הייתה לי תודעת שירות גבוהה והייתי עובדת טובה ומסורה. בבזק ידעו לאתר את העובדים בעלי הפוטנציאל ולהשקיע בהם, ולכן שלחו אותי ללמוד שיווק וקידום מכירות במכללה למנהל שבראשון לציון. לאחר הלימודים התקבלתי לתפקידים משמעותיים, הייתי אחראית על המרכזיות, בנוסף עבדתי שעות נוספות בבזק סטור, בחנויות לייעוץ בתחום מכשירי הטלפון."

בגיל חמישים פוטרת מבזק, מה קרה?

"חיים סבן רכש את בזק, ומיד התחילו