לנגן בשלושה מיתרים
בתיה פולניקוב,
דיירת הבית בראשון לציון ממליצה
הפעם חריגה מן השגרה.
במשך שנים הגשתי לחוברת משלנו המלצת קריאה. הפעם, בשל צוק העתים, כשהקורונה משתוללת, מצאתי סיפור אחר שאני ממליצה לאמץ בחום, בתקווה שעד יציאתה לאור של חוברת זו יחלפו ימי החולי והניתוק.
חשיפה אישית: הדברים נכתבים כשאני במחלקה הסיעודית, לשם נחתי לפני כמה חודשים. על הקשיים וההלם ובכלל לא כאן הזמן והמקום לפרט. על הקושי שבניתוק אין טעם להרחיב, הוא מוכר לכולנו בימים אלה. אתרכז ביכולת הבחירה שלנו בכל מצב, כפי שהודגש בסיפור שלפנינו.
קיימת בי היכולת להתבונן בטוב. בראש ובראשונה בנתינה הנדירה של הצוות המטפל. חבל שנדרשת שהות במחלקה הסיעודית כדי להתוודע למסירות הנפש של העובדים, שאין דומה לה. מדובר בעבודת יום-יום מפרכת מבחינה פיזית ומבחינה נפשית, והם מבצעים אותה בעקביות מופתית תוך שמירה על כבוד האדם. יש בנו היכולת לבחור מבט, להביט אל עבר מה שנותר לנו בכישורינו ולגייס הודיה ותקווה.
באשר לניתוק – נחמה פורתא ניתן למצוא בסלולריים, המאפשרים לנו תקשורת זמינה אל מי שנרצה ואף להאזין לקטעי מוזיקה ביוטיוב… לכך מתקשר הסיפור הבא. קיבלתי אותו במרשתת עם הכותרת "סיפור לשבת", בלי ציון שמו של הכותב. התעלמתי מחסר זה והתרכזתי בדברים המופלאים שקראתי.
הסיפור לוקח אותנו אל אולם קונצרטים בניו יורק, לקונצרט עם הכנר יצחק פרלמן. ילד שנפגע בשיתוק מילדותו ובכל זאת, בזכות אישיותו המופלאה זכה להביא אותנו לפסגות של יופי בצלילי כינורו. כל מי שהאזין לו באולם הקונצרטים או בתוכניות הטלוויזיה ראה שהתקשה בעלייתו לבמה ונעזר בקביים ובאביזרים נוספים. ההתמודדות נעשית בפשטות ובטבעיות והמנגינה שאחרי זורמת ומוחקת כל קושי. בסיפור שלנו מתואר פרלמן בקונצרט בניו יורק, מתוארים העלייה לבמה, הטיפול במכשירי העזר וכו'.
ואז מתחילה הנגינה השמיימית, כשרעש מבקיע אותה לפתע. מיתר אחד פקע – וכולם דרוכים לקראת תיקון או החלפת הכינור. אלא שאחרי זמן קצר מאותת פרלמן למנצח להמשיך… והצלילים היו מופלאים ויצרו התעלות שלא הייתה כמוה. התשואות שאחרי לא פסקו עד לאות מן האומן ולדברים שנשא: "לפעמים משימתו של האומן למצוא כמה מוזיקה הוא יכול עדיין לייצר ממה שנשאר."
מצאתי במשפט זה מצפן לחיים בכלל. כל אחד מאיתנו הוא בבחינת אומן בהתמודדות עם המציאות בשלבי חיים שונים. כל אחד, אם ינסה, אולי ימצא את היכולת לגייס את המיתרים שברשותו כדי ליצור את מנגינת חייו.
לנגן בשלושה מיתרים
בתיה פולניקוב,
דיירת הבית בראשון לציון ממליצה
הפעם חריגה מן השגרה.
במשך שנים הגשתי לחוברת משלנו המלצת קריאה. הפעם, בשל צוק העתים, כשהקורונה משתוללת, מצאתי סיפור אחר שאני ממליצה לאמץ בחום, בתקווה שעד יציאתה לאור של חוברת זו יחלפו ימי החולי והניתוק.
חשיפה אישית: הדברים נכתבים כשאני במחלקה הסיעודית, לשם נחתי לפני כמה חודשים. על הקשיים וההלם ובכלל לא כאן הזמן והמקום לפרט. על הקושי שבניתוק אין טעם להרחיב, הוא מוכר לכולנו בימים אלה. אתרכז ביכולת הבחירה שלנו בכל מצב, כפי שהודגש בסיפור שלפנינו.
קיימת בי היכולת להתבונן בטוב. בראש ובראשונה בנתינה הנדירה של הצוות המטפל. חבל שנדרשת שהות במחלקה הסיעודית כדי להתוודע למסירות הנפש של העובדים, שאין דומה לה. מדובר בעבודת יום-יום מפרכת מבחינה פיזית ומבחינה נפשית, והם מבצעים אותה בעקביות מופתית תוך שמירה על כבוד האדם. יש בנו היכולת לבחור מבט, להביט אל עבר מה שנותר לנו בכישורינו ולגייס הודיה ותקווה.
באשר לניתוק – נחמה פורתא ניתן למצוא בסלולריים, המאפשרים לנו תקשורת זמינה אל מי שנרצה ואף להאזין לקטעי מוזיקה ביוטיוב… לכך מתקשר הסיפור הבא. קיבלתי אותו במרשתת עם הכותרת "סיפור לשבת", בלי ציון שמו של הכותב. התעלמתי מחסר זה והתרכזתי בדברים המופלאים שקראתי.
הסיפור לוקח אותנו אל אולם קונצרטים בניו יורק, לקונצרט עם הכנר יצחק פרלמן. ילד שנפגע בשיתוק מילדותו ובכל זאת, בזכות אישיותו המופלאה זכה להביא אותנו לפסגות של יופי בצלילי כינורו. כל מי שהאזין לו באולם הקונצרטים או בתוכניות הטלוויזיה ראה שהתקשה בעלייתו לבמה ונעזר בקביים ובאביזרים נוספים. ההתמודדות נעשית בפשטות ובטבעיות והמנגינה שאחרי זורמת ומוחקת כל קושי. בסיפור שלנו מתואר פרלמן בקונצרט בניו יורק, מתוארים העלייה לבמה, הטיפול במכשירי העזר וכו'.
ואז מתחילה הנגינה השמיימית, כשרעש מבקיע אותה לפתע. מיתר אחד פקע – וכולם דרוכים לקראת תיקון או החלפת הכינור. אלא שאחרי זמן קצר מאותת פרלמן למנצח להמשיך… והצלילים היו מופלאים ויצרו התעלות שלא הייתה כמוה. התשואות שאחרי לא פסקו עד לאות מן האומן ולדברים שנשא: "לפעמים משימתו של האומן למצוא כמה מוזיקה הוא יכול עדיין לייצר ממה שנשאר."
מצאתי במשפט זה מצפן לחיים בכלל. כל אחד מאיתנו הוא בבחינת אומן בהתמודדות עם המציאות בשלבי חיים שונים. כל אחד, אם ינסה, אולי ימצא את היכולת לגייס את המיתרים שברשותו כדי ליצור את מנגינת חייו.
