חוג תכשיטנות

"מה, את הכנת את זה?"

בחוג ליצירת תכשיטים בבית בתל אביב בהנחייתה של תקוה סנדרוביץ מתקבצת חבורה מופלאה של נשים אשר תמיד עסקו במלאכת יד. התכשיטים המדהימים שהן יוצרות לא היו מביישים את מיטב הבוטיקים וסוחטים קריאות התפעלות בפי כל. הן עונדות אותם, מעניקות אותם מתנה, ואחת מהן אף הכינה לנכדתה את השרשרת והצמיד שזו ענדה ביום חתונתה. נפגשנו לשוחח עם כמה מהן. היצירה והחברותא. לראות ולהתמוגג.

עולם האמנות והיצירה הוא חלק בלתי נפרד מחייה של תקוה סנדרוביץ. היא למדה עיצוב גרפי בבצלאל, עסקה באומנות שנים רבות, והיום היא מדריכה בסדנאות ובחוגים. החוג ליצירת תכשיטים שהיא מלמדת בבית בתל אביב מתקיים כבר שש שנים.

האם כל אחת יכולה?

"בהחלט. דרך העבודה שלי היא כזאת שמראש אני דואגת להביא בפניהן אפשרויות המתאימות ליכולות שלהן, ובשיעור עצמו אני מלווה כל אחת ואחת מהן בהתאם לקצב התקדמותה. מנחה ומדריכה באופן אישי. אין דבר כזה שלא יוצאים עם תוצרת, עם שרשרת או עם תכשיט חדש. מובן שנדרשים סבלנות ורצון, אבל זה נכון לגבי כל תחום חדש שנלמד, ואני חייבת לציין שהנשים, כל אחת מהן, חשות סיפוק עצום בעשייה הזאת, ביצירה של משהו אישי."

באילו חומרים אתן משתמשות?

"החרוזים יכולים להיות חרוזי זכוכית, מתכת, או חרוזי קרמיקה. החוטים צריכים להיות מתאימים לסוג התכשיט. בדרך כלל משתמשים בחוט המיועד לשזירה, אבל לעתים גם ברצועות עור."

יש בתחום הזה חידושים?

"כל הזמן נכנסים דברים חדשים לשוק. המגמה האחרונה היא חרוזים שאין להם צורה קלסית של חרוז. חייבים להיחשף למגמות ולטרנדים, לשמור על ראש פתוח, כדי שהתכשיטים יהיו רלוונטיים ואופנתיים. לאחרונה התחלנו לשלב בתכשיטים גם חרוזים עשויים פימו. זה חומר נהדר לעבודה והצבעוניות שלו מגוונת מאוד. קל לעבד אותו, ובניגוד לחֵמר הוא נאפה בקלות בתנור הביתי. זו עוד דרך לגוון ולהתחדש."

אי אפשר שלא להתפעם מאוסף השרשראות, הצמידים והעגילים המונחים על השולחן, כל אחד ואחד מהם הוא מלאכת מחשבת. עבודה דקדקנית הדורשת מיומנות, סבלנות ואורך רוח. אחת השרשראות – ברוח הוינטג' – צדה את עיני. היא שזורה כולה חרוזים זעירים בצבעי זהב, נחושת וכסף, בשילוב חרוזים שחורים.

מרתה קוטון

מרתה משתתפת בחוג כבר ארבע שנים, למעשה מהרגע שעברה להתגורר בבית בתל אביב. "באתי לשיעור ניסיון, אהבתי את מה שראיתי, אז הצטרפתי."

למה דווקא חוג זה?

"כל השנים עסקתי ביצירה ובמלאכת יד. תפרתי, סרגתי, גם רקמתי על בד. העשייה נותנת לי סיפוק, אני אוהבת שיש לי תעסוקה, שתמיד יש לי מה לעשות. אני לא עובדת רק בשיעור עצמו, אלא ממשיכה גם בבית, כשיש לי זמן, זה אחד היתרונות שהחוג הזה מאפשר."

מרתה מעידה על עצמה שהיא מקפידה לענוד את התכשיטים שהיא מכינה. את השרשרת או הצמיד היא תתאים לבגד שתלבש באותו יום. את השאר היא מחלקת לחברים או לבני משפחתה. "גם הנכדה שלי למשל, אוהבת לגוון בהופעה, ולעבודה היא הולכת בכל פעם עם שרשרת אחרת שלי. היתר נמצא בארון, יש לי קולב שלם עמוס תכשיטים פרי יצירתי."

בזמן שאנו משוחחות, מכינה מרתה את חומרי הגלם הנדרשים לה להכנת השרשרת החדשה שהתחילה לעבוד עליה. היא מרוקנת את החרוזים אל קופסאות קטנות, ואני שמה לב שנותרו כמה חרוזים בכל שקית. כשאני מסבה את תשומת לבה, אני לומדת שיעור קטן, "בכוונה אני לא מרוקנת את כל השקית, כי אם יחסרו לי חרוזים בהמשך, אדע מה לקנות לפי הדוגמה שנותרה בשקית". חוכמת הניסיון.

אסתר אילן

אסתר, מהוותיקות בחוג, משתתפת בו מהיום שהתחיל לפני כשש שנים. היא חובבת אמנות ואומנות ותמיד עסקה ביצירה ובמלאכת יד. בעבר השתתפה בחוג נגרות, ציירה על משי ולמדה הדפס ותחריט. היא גם מאזינה בתכיפות להרצאות בנושאים שונים בתולדות האמנות.

מה את אוהבת בחוג?

"את הכול, את ההתעסקות, את העשייה עצמה. אני אוהבת שאפשר לחדש ולהתחדש, להמציא כל הזמן דברים חדשים, לגוון. גם בבית אני יושבת בערב ועושה כל מיני ניסיונות. לאחרונה התחלתי לשלב בתכשיטים גם חרוזים מפימו. וכמובן את החברותא שהקבוצה מעניקה, זה כיף לעבוד יחד, יש גיבוש, יש הפרייה הדדית. זה נחמד."

חוה רכניץ

"כבר חמש שנים שאני בחוג ותמיד אהבתי עבודות יד. כשהילדים היו קטנים הייתי מכינה עבודות טלאים, תמונות מלֶבד, גם תפרתי ורקמתי. בסופו של דבר הבית התמלא בעבודות שיצרתי במהלך השנים וכבר אין בו סנטימטר פנוי, אז התחלתי להכין תכשיטים. זה נותן לי סיפוק ולא תופס מקום."

האם את עונדת את התכשיטים שאת יוצרת?

"בטח, ואני גם דואגת להחליף את התכשיט בכל יום. את צריכה לשמוע את קריאות ההתפעלות שאני מקבלת מנשים שרואות אותי עם אחת מהשרשראות שלי: 'מה, את הכנת את זה בעצמך?' את היתר אני מחלקת, נותנת לבת, לנכדה."

איריס מימון

"מהרגע שהגעתי לבית התחלתי ליצור ואני בחוג הזה כבר מראשיתו. זה לא חוג היצירה היחיד שאני משתתפת בו. אני לומדת גם בחוג ציור, שם גיליתי שאני יודעת גם לצייר. ולא רק זה, הילדים שלי התחילו להזמין ממני תמונות."

ומה את עושה עם כל התכשיטים שאת מכינה?

"את התכשיטים שלי אני שומרת לאירועים מיוחדים."

לא סתם מיוחדים, ציפור קטנה לחשה לי שאת הכנת את התכשיטים שנכדתך ענדה ביום חתונתה.

"כן, זה היה כמובן מרגש מאוד. הכנתי לנכדתי ליום חתונתה סט מדהים, שרשרת וצמיד מאבני סברובסקי, בצבע לבן כמובן, ובגדלים שונים. עבדתי על הפרויקט הזה קרוב לחמישה שבועות. זאת הייתה הפתעה גמורה. היא אהבה אותם מאוד, והם התאימו בול לשמלה."

לפני שאני נפרדת מהחבורה המופלאה הזאת, אני לא יכולה שלא לשאול מה דעתן על ההיצע הרב שיש בתחום התכשיטים, תחת כל עץ רענן ובכל בזאר או קניון, ואז אני לומדת שיעור נוסף: "תראי," הן משיבות לי כמעט במקהלה, "תמיד אפשר לקנות שרשרת בעשרה שקלים, אבל זה לא משתווה לתחושת הסיפוק והגאווה שיש בהכנת שרשרת מרשימה. שרשרת שהיא לא תוצר של פס ייצור, וכשאת עונדת אותה, גם לגרוף מחמאות – זה הכי כיף".

חוג תכשיטנות

"מה, את הכנת את זה?"

בחוג ליצירת תכשיטים בבית בתל אביב בהנחייתה של תקוה סנדרוביץ מתקבצת חבורה מופלאה של נשים אשר תמיד עסקו במלאכת יד. התכשיטים המדהימים שהן יוצרות לא היו מביישים את מיטב הבוטיקים וסוחטים קריאות התפעלות בפי כל. הן עונדות אותם, מעניקות אותם מתנה, ואחת מהן אף הכינה לנכדתה את השרשרת והצמיד שזו ענדה ביום חתונתה. נפגשנו לשוחח עם כמה מהן. היצירה והחברותא. לראות ולהתמוגג.

עולם האמנות והיצירה הוא חלק בלתי נפרד מחייה של תקוה סנדרוביץ. היא למדה עיצוב גרפי בבצלאל, עסקה באומנות שנים רבות, והיום היא מדריכה בסדנאות ובחוגים. החוג ליצירת תכשיטים שהיא מלמדת בבית בתל אביב מתקיים כבר שש שנים.

האם כל אחת יכולה?

"בהחלט. דרך העבודה שלי היא כזאת שמראש אני דואגת להביא בפניהן אפשרויות המתאימות ליכולות שלהן, ובשיעור עצמו אני מלווה כל אחת ואחת מהן בהתאם לקצב התקדמותה. מנחה ומדריכה באופן אישי. אין דבר כזה שלא יוצאים עם תוצרת, עם שרשרת או עם תכשיט חדש. מובן שנדרשים סבלנות ורצון, אבל זה נכון לגבי כל תחום חדש שנלמד, ואני חייבת לציין שהנשים, כל אחת מהן, חשות סיפוק עצום בעשייה הזאת, ביצירה של משהו אישי."

באילו חומרים אתן משתמשות?

"החרוזים יכולים להיות חרוזי זכוכית, מתכת, או חרוזי קרמיקה. החוטים צריכים להיות מתאימים לסוג התכשיט. בדרך כלל משתמשים בחוט המיועד לשזירה, אבל לעתים גם ברצועות עור."

יש בתחום הזה חידושים?

"כל הזמן נכנסים דברים חדשים לשוק. המגמה האחרונה היא חרוזים שאין להם צורה קלסית של חרוז. חייבים להיחשף למגמות ולטרנדים, לשמור על ראש פתוח, כדי שהתכשיטים יהיו רלוונטיים ואופנתיים. לאחרונה התחלנו לשלב בתכשיטים גם חרוזים עשויים פימו. זה חומר נהדר לעבודה והצבעוניות שלו מגוונת מאוד. קל לעבד אותו, ובניגוד לחֵמר הוא נאפה בקלות בתנור הביתי. זו עוד דרך לגוון ולהתחדש."

אי אפשר שלא להתפעם מאוסף השרשראות, הצמידים והעגילים המונחים על השולחן, כל אחד ואחד מהם הוא מלאכת מחשבת. עבודה דקדקנית הדורשת מיומנות, סבלנות ואורך רוח. אחת השרשראות – ברוח הוינטג' – צדה את עיני. היא שזורה כולה חרוזים זעירים בצבעי זהב, נחושת וכסף, בשילוב חרוזים שחורים.

מרתה קוטון

מרתה משתתפת בחוג כבר ארבע שנים, למעשה מהרגע שעברה להתגורר בבית בתל אביב. "באתי לשיעור ניסיון, אהבתי את מה שראיתי, אז הצטרפתי."

למה דווקא חוג זה?

"כל השנים עסקתי ביצירה ובמלאכת יד. תפרתי, סרגתי, גם רקמתי על בד. העשייה נותנת לי סיפוק, אני אוהבת שיש לי תעסוקה, שתמיד יש לי מה לעשות. אני לא עובדת רק בשיעור עצמו, אלא ממשיכה גם בבית, כשיש לי זמן, זה אחד היתרונות שהחוג הזה מאפשר."

מרתה מעידה על עצמה שהיא מקפידה לענוד את התכשיטים שהיא מכינה. את השרשרת או הצמיד היא תתאים לבגד שתלבש באותו יום. את השאר היא מחלקת לחברים או לבני משפחתה. "גם הנכדה שלי למשל, אוהבת לגוון בהופעה, ולעבודה היא הולכת בכל פעם עם שרשרת אחרת שלי. היתר נמצא בארון, יש לי קולב שלם עמוס תכשיטים פרי יצירתי."

בזמן שאנו משוחחות, מכינה מרתה את חומרי הגלם הנדרשים לה להכנת השרשרת החדשה שהתחילה לעבוד עליה. היא מרוקנת את החרוזים אל קופסאות קטנות, ואני שמה לב שנותרו כמה חרוזים בכל שקית. כשאני מסבה את תשומת לבה, אני לומדת שיעור קטן, "בכוונה אני לא מרוקנת את כל השקית, כי אם יחסרו לי חרוזים בהמשך, אדע מה לקנות לפי הדוגמה שנותרה בשקית". חוכמת הניסיון.

אסתר אילן

אסתר, מהוותיקות בחוג, משתתפת בו מהיום שהתחיל לפני כשש שנים. היא חובבת אמנות ואומנות ותמיד עסקה ביצירה ובמלאכת יד. בעבר השתתפה בחוג נגרות, ציירה על משי ולמדה הדפס ותחריט. היא גם מאזינה בתכיפות להרצאות בנושאים שונים בתולדות האמנות.

מה את אוהבת בחוג?

"את הכול, את ההתעסקות, את העשייה עצמה. אני אוהבת שאפשר לחדש ולהתחדש, להמציא כל הזמן דברים חדשים, לגוון. גם בבית אני יושבת בערב ועושה כל מיני ניסיונות. לאחרונה התחלתי לשלב בתכשיטים גם חרוזים מפימו. וכמובן את החברותא שהקבוצה מעניקה, זה כיף לעבוד יחד, יש גיבוש, יש הפרייה הדדית. זה נחמד."

חוה רכניץ

"כבר חמש שנים שאני בחוג ותמיד אהבתי עבודות יד. כשהילדים היו קטנים הייתי מכינה עבודות טלאים, תמונות מלֶבד, גם תפרתי ורקמתי. בסופו של דבר הבית התמלא בעבודות שיצרתי במהלך השנים וכבר אין בו סנטימטר פנוי, אז התחלתי להכין תכשיטים. זה נותן לי סיפוק ולא תופס מקום."

האם את עונדת את התכשיטים שאת יוצרת?

"בטח, ואני גם דואגת להחליף את התכשיט בכל יום. את צריכה לשמוע את קריאות ההתפעלות שאני מקבלת מנשים שרואות אותי עם אחת מהשרשראות שלי: 'מה, את הכנת את זה בעצמך?' את היתר אני מחלקת, נותנת לבת, לנכדה."

איריס מימון

"מהרגע שהגעתי לבית התחלתי ליצור ואני בחוג הזה כבר מראשיתו. זה לא חוג היצירה היחיד שאני משתתפת בו. אני לומדת גם בחוג ציור, שם גיליתי שאני יודעת גם לצייר. ולא רק זה, הילדים שלי התחילו להזמין ממני תמונות."

ומה את עושה עם כל התכשיטים שאת מכינה?

"את התכשיטים שלי אני שומרת לאירועים מיוחדים."

לא סתם מיוחדים, ציפור קטנה לחשה לי שאת הכנת את התכשיטים שנכדתך ענדה ביום חתונתה.

"כן, זה היה כמובן מרגש מאוד. הכנתי לנכדתי ליום חתונתה סט מדהים, שרשרת וצמיד מאבני סברובסקי, בצבע לבן כמובן, ובגדלים שונים. עבדתי על הפרויקט הזה קרוב לחמישה שבועות. זאת הייתה הפתעה גמורה. היא אהבה אותם מאוד, והם התאימו בול לשמלה."

לפני שאני נפרדת מהחבורה המופלאה הזאת, אני לא יכולה שלא לשאול מה דעתן על ההיצע הרב שיש בתחום התכשיטים, תחת כל עץ רענן ובכל בזאר או קניון, ואז אני לומדת שיעור נוסף: "תראי," הן משיבות לי כמעט במקהלה, "תמיד אפשר לקנות שרשרת בעשרה שקלים, אבל זה לא משתווה לתחושת הסיפוק והגאווה שיש בהכנת שרשרת מרשימה. שרשרת שהיא לא תוצר של פס ייצור, וכשאת עונדת אותה, גם לגרוף מחמאות – זה הכי כיף".