שחקנית ללא הפסקה – לימור גולדשטיין

היא בקלות הייתה יכולה לגלם את הלני היפה, שבגללה פרצה מלחמת טרויה, ובאותה מידה את מאשה, לבושת השחורים, מ'שלוש אחיות' של צ'כוב. בין האפוליני לדיוניסי, במקום של כבוד, נמצאת השחקנית לימור גולדשטיין בת החמישים וארבע, שמשחקת שלושים ושתיים שנה ללא הפסקה, ומלהטטת בין התיאטראות הרפרטואריים.

"תודה לאל רוב הקריירה שלי אני עובדת ברצף. האיר לי המזל, וחודש לפני שסיימתי את לימודי התיאטרון והמשחק, המורה שלי דאז, נולה צ'לטון, לקחה אותי לשחק בהבימה בהצגה 'על עכברים ואנשים'. זו הייתה פתיחת דלת רחבה ולא מובנת מאליה, כי מאותו רגע התגלגלתי רוב חיי בתיאטרון הרפרטוארי."

בימים אלו משחקת גולדשטיין בבית לסין בהצגה 'סינית אני מדברת אליך', על פי ספרה של סביון ליברכט, ובבימויה של ציפי פינס. "אני מגלמת את קרולה, לצידה של שירי גולן, שהיא אחותי, שתינו ניצולות שואה." זה עתה היא סיימה לשחק בסרט שצילם הבמאי מרקו כרמל ונקרא 'אגרום ביי', לצידה של ג'וי ריגר, שמשחקת בו בתפקיד הראשי. היא פרזנטורית קבועה של רונית רפאל ומתגעעגת לפריים טיים הטלוויזיוני. "יש דברים שלא תלויים בי…"

גולדשטיין עשתה עשרות תפקידים בתיאטראות השונים, היא מציינת את חלקם כמשמעותיים בדרכה , 'הדה גאבלר', 'פילומנה', 'ליזיסטרטה 2000', כולן דמויות נשיות ראשיות, כמו כן היא שיחקה ב-'הלילה ה-12', 'קומדיה של טעויות', 'משפחה חמה', 'המורדים', ו-'האריסטוקרטים'. "אני באמת לא יכולה לבחור בתפקיד אחד שהיה הכי משמעותי בעבורי, מכיוון שבכל תקופה בחיי התחברתי מאוד למה שאני עושה."

את מרגישה שהיופי שלך עזר לך לקבל תפקידים?

"הנראות במקצוע שלי היא מאוד משמעותית. אנשים באים לתיאטרון ולקולנוע כדי לחוות חוויה שהיא בראש ובראשונה אסתטית, במובן הרחב של המילה. אני חושבת שכשחקנית הבאתי לבמה מכלול של תכונות, שהאסתטיקה או היופי הם חלק מהחבילה הזו. זה עזר לי בתפקידים מסוימים, אבל אני יכולה לומר לך בוודאות שזה גם הזיק לי בתפקידים אחרים."

בעבר דיברת על טיפול רגשי ממושך שעברת בעקבות דימוי עצמי נמוך שחווית

"בכל שלב בחיי טיפלתי בתכנים שונים. עכשיו אני אצל מטפלת רגשית, מנסה ללמוד לפגוש את עצמי כאדם שלם עם ערך עצמי גם כשאני עובדת פחות. אני אדם פרקטי, יצרני. אני אישה של מעש, ובהיעדר תעסוקה הרגשתי לעיתים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליי, כאילו אין בי ערך ונחיצות. בטיפול אני מנסה ללמוד לאזן בין תקופות של עומס לתקופות של חוסר תעסוקה, להרגיש שלמה ושלווה בלי להלקות את עצמי."

גולדשטיין, המודעת היטב לתרבות הרייטינג והריאליטי, מציינת עוד רגעי שיא במהלך הקריירה שלה: "ב-2011 הנחיתי את טקס הדלקת המשואות, מה שייחד את הטקס הוא שנועם שליט ז"ל נשא בו דברים. השתתפתי ב'רוקדים עם כוכבים' לצידו של דני יוכטמן, הגעתי למקום יפה ולא נזרקתי בין הראשונים." היא מחייכת ומוסיפה, "בטלוויזיה השתתפתי ב'אישה באפור', 'טיפול נמרץ', 'הבורר', 'ייסורי אפרים', ובסדרת הנוער 'ראש גדול'. לפרנסתי אף הנחיתי כשלוש שנים תוכנית שנקראה 'מעצבים תרבות', ראיינתי בה בעיקר ארכיטקטים."

גולדשטיין נולדה הרחק מאור הזרקורים, ביד אליהו, לאימא עורכת דין ולאבא איש עסקים. "גדלתי ביד אליהו, התגוררנו בכביש הטייסים, כשהייתי בת שתיים־עשרה עברנו לרמת השרון. סיימתי את תיכון רוטברג במגמה ספרותית. שנים שאני תל אביבית, מתגוררת בשכונת נגה. אני נשואה לרון, מנכ"ל חברת הנדל"ן 'אזורים', ובספטמבר נחגוג עשרים שנות נישואים. יש לנו שני בנים, אורי (18) ודניאל (14). הבית מלא טסטוסטרון. אפילו הכלב זכר," היא מתבדחת ומתוודה: "בתקופה האחרונה אני רווה הרבה נחת. האימהות שלי בשלביה הראשונים לא הייתה פשוטה. התחתנתי בגיל שלושים וחמש, והרבה שנים לא הייתי בעניין של בעל ובוודאי לא של ילדים. בתחילת תקופת האימהות, בן זוגי שהוא קרייריסט ואמביציוזי לא פחות ממני, השאיר אותי לבד בהורות במשך הרבה מאוד שנים."

ומה הרגשת?

"חשתי בדידות ותסכול. היו בינינו הרבה קונפליקטים. היום אני רווה נחת. יש לי שני ילדים נהדרים, הם סיימו את הלימודים בהצטיינות. הלב והראש שלהם במקום הנכון. הם אינטליגנטים, בריאים בנפשם ויש להם הומור עצמי. אני בהחלט רואה פירות בעמלי כאימא, ובשנים האחרונות רון הוא הרבה יותר שותף."

גולדשטיין מספרת על רגעי משבר מצמיחים בפעם השנייה בריאיון, "בתקופת הקורונה יצאתי מדעתי. במשך שנה ושלושה חודשים ישבתי בבית ללא מעש, הבנתי שאני חייבת ליצור כדי להציל את עצמי. אני בן אדם של עשייה וזקוקה ליצירה. הייתי תקועה בדלת אמותיי, הייתי בדיכאון. הרגשתי נטולת ערך ושהעולם לא זקוק לי יותר, שאין לי בשביל מה לקום בבוקר."

אבל את אימא לילדים…

"תפקדתי בשביל הילדים, אבל כמה אני יכולה להסתובב סביבם? המקום של הערך שלי הוא כאדם יוצר." מתוך השבר הגדול התיישבה גולדשטיין לכתוב את המופע 'אינטימי', שרץ בהצלחה מעל בימות הארץ. "את המופע ביים ידידי אלון אופיר, על הבמה מופיע איתי המוזיקאי ארנון פרידמן. ב'אינטימי' אני משלבת קטעים מתפקידים גדולים שעשיתי בקריירה: 'ליזיסטרטה', 'פילומנה', 'פרק ב', 'משפחה חמה', כשבין המונולוגים מההצגות יש סיפורים אמיתיים מחיי. למעשה, אני פותחת צוהר למאחורי הקלעים בחייה של שחקנית."

מה ייחודי ב'אינטימי'?

"זה בראש וראשונה מופע מאוד אישי על החיים שלי, ועם זאת מפגש אינטימי עם הקהל. זו הפעם הראשונה שאני משוחחת איתו ישירות. המופע מאוד פתח אותי כשחקנית. עד למופע תמיד היה ביני ובין הקהל קיר רביעי. במפגש הישיר שנוצר כעת אני פונה לקהל, מדברת, שואלת שאלות, לעיתים הקהל גם עונה לי. המון פעמים בסיום אני נשארת ומחבקת את הקהל ועונה לשאלות. כל חיי כשחקנית הייתי תלויה בחומר הרפרטוארי. זו הפעם הראשונה שלקחתי אחריות על חיי כיוצרת ויצרתי תוכן לעצמי. החוויה הזו מאוד העצימה אותי. גיליתי שאני אוהבת לכתוב ויודעת לכתוב, הרגשתי בגוף שאני יכולה לעשות לעצמי ולא להיות תלויה בחסדי התיאטרון."

 מה דעתך על תופעת כוכבי הריאליטי וכוכבי הרשת?

"אני מביטה על תופעת כוכבי הרשת ולא מרגישה שהוא קשור לעולם התוכן ולעולם התרבות שלי. זהו כנראה פער שלא אגשר עליו, אין לי רצון או צורך בכך. אני גם לא רואה את עצמי הופכת לכוכבת טיקטוק, כי אני לא שם. במהלך הקריירה שלי ראיתי כל מיני כוכבי רגע נוסקים ומתפוגגים, אז יש אופנות כאלה."

את נראית נהדר. חצית את החמישים, איך ההרגשה?

"היה לי מאוד מוזר המספר הזה – חמישים, עם הגיל קיבלתי את כל הארסנל : דיכאון, חוסר שינה, גלי חום… אבל אני מתמודדת עם זה בגבורה. אני עושה ספורט כל יום, יש לי מאמנת כושר פעמיים בשבוע. עוד פעמיים בשבוע אני רצה, ופעם בשבוע אני רוקדת בשיטת NIA. אני משלבת את זה עם תזונה מאוזנת ושומרת בקפדנות על המראה שלי, ונראה לי שגם מצליחה בכך. אני מאושרת בסך הכול."

שחקנית ללא הפסקה – לימור גולדשטיין

היא בקלות הייתה יכולה לגלם את הלני היפה, שבגללה פרצה מלחמת טרויה, ובאותה מידה את מאשה, לבושת השחורים, מ'שלוש אחיות' של צ'כוב. בין האפוליני לדיוניסי, במקום של כבוד, נמצאת השחקנית לימור גולדשטיין בת החמישים וארבע, שמשחקת שלושים ושתיים שנה ללא הפסקה, ומלהטטת בין התיאטראות הרפרטואריים.

"תודה לאל רוב הקריירה שלי אני עובדת ברצף. האיר לי המזל, וחודש לפני שסיימתי את לימודי התיאטרון והמשחק, המורה שלי דאז, נולה צ'לטון, לקחה אותי לשחק בהבימה בהצגה 'על עכברים ואנשים'. זו הייתה פתיחת דלת רחבה ולא מובנת מאליה, כי מאותו רגע התגלגלתי רוב חיי בתיאטרון הרפרטוארי."

בימים אלו משחקת גולדשטיין בבית לסין בהצגה 'סינית אני מדברת אליך', על פי ספרה של סביון ליברכט, ובבימויה של ציפי פינס. "אני מגלמת את קרולה, לצידה של שירי גולן, שהיא אחותי, שתינו ניצולות שואה." זה עתה היא סיימה לשחק בסרט שצילם הבמאי מרקו כרמל ונקרא 'אגרום ביי', לצידה של ג'וי ריגר, שמשחקת בו בתפקיד הראשי. היא פרזנטורית קבועה של רונית רפאל ומתגעעגת לפריים טיים הטלוויזיוני. "יש דברים שלא תלויים בי…"

גולדשטיין עשתה עשרות תפקידים בתיאטראות השונים, היא מציינת את חלקם כמשמעותיים בדרכה , 'הדה גאבלר', 'פילומנה', 'ליזיסטרטה 2000', כולן דמויות נשיות ראשיות, כמו כן היא שיחקה ב-'הלילה ה-12', 'קומדיה של טעויות', 'משפחה חמה', 'המורדים', ו-'האריסטוקרטים'. "אני באמת לא יכולה לבחור בתפקיד אחד שהיה הכי משמעותי בעבורי, מכיוון שבכל תקופה בחיי התחברתי מאוד למה שאני עושה."

את מרגישה שהיופי שלך עזר לך לקבל תפקידים?

"הנראות במקצוע שלי היא מאוד משמעותית. אנשים באים לתיאטרון ולקולנוע כדי לחוות חוויה שהיא בראש ובראשונה אסתטית, במובן הרחב של המילה. אני חושבת שכשחקנית הבאתי לבמה מכלול של תכונות, שהאסתטיקה או היופי הם חלק מהחבילה הזו. זה עזר לי בתפקידים מסוימים, אבל אני יכולה לומר לך בוודאות שזה גם הזיק לי בתפקידים אחרים."

בעבר דיברת על טיפול רגשי ממושך שעברת בעקבות דימוי עצמי נמוך שחווית

"בכל שלב בחיי טיפלתי בתכנים שונים. עכשיו אני אצל מטפלת רגשית, מנסה ללמוד לפגוש את עצמי כאדם שלם עם ערך עצמי גם כשאני עובדת פחות. אני אדם פרקטי, יצרני. אני אישה של מעש, ובהיעדר תעסוקה הרגשתי לעיתים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליי, כאילו אין בי ערך ונחיצות. בטיפול אני מנסה ללמוד לאזן בין תקופות של עומס לתקופות של חוסר תעסוקה, להרגיש שלמה ושלווה בלי להלקות את עצמי."

גולדשטיין, המודעת היטב לתרבות הרייטינג והריאליטי, מציינת עוד רגעי שיא במהלך הקריירה שלה: "ב-2011 הנחיתי את טקס הדלקת המשואות, מה שייחד את הטקס הוא שנועם שליט ז"ל נשא בו דברים. השתתפתי ב'רוקדים עם כוכבים' לצידו של דני יוכטמן, הגעתי למקום יפה ולא נזרקתי בין הראשונים." היא מחייכת ומוסיפה, "בטלוויזיה השתתפתי ב'אישה באפור', 'טיפול נמרץ', 'הבורר', 'ייסורי אפרים', ובסדרת הנוער 'ראש גדול'. לפרנסתי אף הנחיתי כשלוש שנים תוכנית שנקראה 'מעצבים תרבות', ראיינתי בה בעיקר ארכיטקטים."

גולדשטיין נולדה הרחק מאור הזרקורים, ביד אליהו, לאימא עורכת דין ולאבא איש עסקים. "גדלתי ביד אליהו, התגוררנו בכביש הטייסים, כשהייתי בת שתיים־עשרה עברנו לרמת השרון. סיימתי את תיכון רוטברג במגמה ספרותית. שנים שאני תל אביבית, מתגוררת בשכונת נגה. אני נשואה לרון, מנכ"ל חברת הנדל"ן 'אזורים', ובספטמבר נחגוג עשרים שנות נישואים. יש לנו שני בנים, אורי (18) ודניאל (14). הבית מלא טסטוסטרון. אפילו הכלב זכר," היא מתבדחת ומתוודה: "בתקופה האחרונה אני רווה הרבה נחת. האימהות שלי בשלביה הראשונים לא הייתה פשוטה. התחתנתי בגיל שלושים וחמש, והרבה שנים לא הייתי בעניין של בעל ובוודאי לא של ילדים. בתחילת תקופת האימהות, בן זוגי שהוא קרייריסט ואמביציוזי לא פחות ממני, השאיר אותי לבד בהורות במשך הרבה מאוד שנים."

ומה הרגשת?

"חשתי בדידות ותסכול. היו בינינו הרבה קונפליקטים. היום אני רווה נחת. יש לי שני ילדים נהדרים, הם סיימו את הלימודים בהצטיינות. הלב והראש שלהם במקום הנכון. הם אינטליגנטים, בריאים בנפשם ויש להם הומור עצמי. אני בהחלט רואה פירות בעמלי כאימא, ובשנים האחרונות רון הוא הרבה יותר שותף."

גולדשטיין מספרת על רגעי משבר מצמיחים בפעם השנייה בריאיון, "בתקופת הקורונה יצאתי מדעתי. במשך שנה ושלושה חודשים ישבתי בבית ללא מעש, הבנתי שאני חייבת ליצור כדי להציל את עצמי. אני בן אדם של עשייה וזקוקה ליצירה. הייתי תקועה בדלת אמותיי, הייתי בדיכאון. הרגשתי נטולת ערך ושהעולם לא זקוק לי יותר, שאין לי בשביל מה לקום בבוקר."

אבל את אימא לילדים…

"תפקדתי בשביל הילדים, אבל כמה אני יכולה להסתובב סביבם? המקום של הערך שלי הוא כאדם יוצר." מתוך השבר הגדול התיישבה גולדשטיין לכתוב את המופע 'אינטימי', שרץ בהצלחה מעל בימות הארץ. "את המופע ביים ידידי אלון אופיר, על הבמה מופיע איתי המוזיקאי ארנון פרידמן. ב'אינטימי' אני משלבת קטעים מתפקידים גדולים שעשיתי בקריירה: 'ליזיסטרטה', 'פילומנה', 'פרק ב', 'משפחה חמה', כשבין המונולוגים מההצגות יש סיפורים אמיתיים מחיי. למעשה, אני פותחת צוהר למאחורי הקלעים בחייה של שחקנית."

מה ייחודי ב'אינטימי'?

"זה בראש וראשונה מופע מאוד אישי על החיים שלי, ועם זאת מפגש אינטימי עם הקהל. זו הפעם הראשונה שאני משוחחת איתו ישירות. המופע מאוד פתח אותי כשחקנית. עד למופע תמיד היה ביני ובין הקהל קיר רביעי. במפגש הישיר שנוצר כעת אני פונה לקהל, מדברת, שואלת שאלות, לעיתים הקהל גם עונה לי. המון פעמים בסיום אני נשארת ומחבקת את הקהל ועונה לשאלות. כל חיי כשחקנית הייתי תלויה בחומר הרפרטוארי. זו הפעם הראשונה שלקחתי אחריות על חיי כיוצרת ויצרתי תוכן לעצמי. החוויה הזו מאוד העצימה אותי. גיליתי שאני אוהבת לכתוב ויודעת לכתוב, הרגשתי בגוף שאני יכולה לעשות לעצמי ולא להיות תלויה בחסדי התיאטרון."

 מה דעתך על תופעת כוכבי הריאליטי וכוכבי הרשת?

"אני מביטה על תופעת כוכבי הרשת ולא מרגישה שהוא קשור לעולם התוכן ולעולם התרבות שלי. זהו כנראה פער שלא אגשר עליו, אין לי רצון או צורך בכך. אני גם לא רואה את עצמי הופכת לכוכבת טיקטוק, כי אני לא שם. במהלך הקריירה שלי ראיתי כל מיני כוכבי רגע נוסקים ומתפוגגים, אז יש אופנות כאלה."

את נראית נהדר. חצית את החמישים, איך ההרגשה?

"היה לי מאוד מוזר המספר הזה – חמישים, עם הגיל קיבלתי את כל הארסנל : דיכאון, חוסר שינה, גלי חום… אבל אני מתמודדת עם זה בגבורה. אני עושה ספורט כל יום, יש לי מאמנת כושר פעמיים בשבוע. עוד פעמיים בשבוע אני רצה, ופעם בשבוע אני רוקדת בשיטת NIA. אני משלבת את זה עם תזונה מאוזנת ושומרת בקפדנות על המראה שלי, ונראה לי שגם מצליחה בכך. אני מאושרת בסך הכול."