הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו
שרה וזאב נשואים באושר שישים וחמש שנים. הם נפגשו במקרה באוטובוס, ומאז הם נוסעים יחד בשבילי החיים. לא תמיד זה היה פשוט, אבל החברות האמיצה, הזוגיות התומכת והאהבה הגדולה, תמיד היו שם כדי לשמור עליהם מכל רע. ככה זה כשיש שניים.
שרה עלתה מהונגריה לישראל כשהייתה בת שנתיים וחצי. הוריה היו ציוניים נלהבים, ואביה אף השתתף ב-1932 בקונגרס הציוני כנציג הונגריה.
מה את זוכרת מהעלייה ארצה?
"עלינו לארץ לפני שהוקם נמל תל אביב. אני זוכרת שאבי העביר אותי לידיו החסונות של בחור ערבי שהגיע בסירה כדי לאסוף את העולים מהאונייה ולהביאם לחוף."
ספרי לנו על זיכרון ילדות שלך
"בתקופת הפרעות גרנו בבניין בדרום תל אביב. כשפרצו המאורעות הראשונים, אני זוכרת שהעלו אותנו, את הילדים, לקומה גבוהה כדי להגן עלינו. הגברים עמדו בחזית הבית, ברחוב, ושמרו. אז לא ידענו שזו רק התחלת הפרעות."
אמך הייתה דתייה. כיצד התנהלתם כמשפחה חילונית?
"אמי באה ממשפחה דתית, היא המשיכה לנהל אורח חיים דתי גם כשנישאה לאבי והקימה משפחה. שמרנו למענה על כשרות, ועם זאת בבית אפשרו לנו לעשות מה שמתאים לנו. אמי גידלה אותנו על ערכים של סובלנות, ולכן במשך שנים הגישה שלי כלפי הדת הייתה מקבלת ומכילה. לדאבוני, לאור המציאות בשנים האחרונות גישתי השתנתה."
ניצלת מהפצצה שהוטלה על תל אביב במהלך מלחמת העולם. ספרי על כך
"במלחמת העולם האיטלקים הפציצו את תל אביב. אנחנו גרנו אז בשדרות בן ציון בסמוך להבימה. באותו יום פצצה אחת נפלה על בית הבימה והפצצה השנייה נחתה על שפת הים, בדיוק במקום שבו ישבתי עם אמי ואחי. אני זוכרת שהייתה היסטריה גדולה, אנשים התחילו לרוץ לכיוון בית המלון הקרוב. אנחנו נשארנו על החוף, לא קרה לנו דבר. לאחר הפגישה של היטלר עם חוסיין הוריי חשבו שהמקום האחרון שיופצץ יהיה מקום שבו גרה אוכלוסייה ערבית, ולכן עברנו לגור ברחוב הרצל, קרוב ליפו."
ספרי על שירותך בפלמ"ח
"למדתי בגימנסיה הרצליה, במחזור ל"ו המפורסם, שלפני סיום השנה הצטרף לפלמ"ח. המורים ניסו להניא אותנו מההחלטה הזו כי רצו שנסיים את הלימודים, אבל אנחנו חשבנו אחרת. הרגשנו שמחובתנו ללכת ולעזור. אני הצטרפתי להכשרת דפנה, שהתבססה על חברי תנועת הצופים שהגיעו אליה מרחבי הארץ ושהייתה בגדוד השלישי של הפלמ"ח. מפקד המחלקה שלי היה דודו שורץ, שנפל בקרב בנבי יושע במלחמת השחרור ושעליו חיים חפר כתב את שירו. כשהגדוד ירד לנגב, עברתי למטה של חיל ההנדסה. כשסיימתי את שירותי הצבאי התחלתי ללמוד הוראה בסמינר לוינסקי."
זאב רוטברג נולד בברלין בשנת 1929. הוא מתאר את ילדותו כמאושרת. אביו היה רופא ואמו אחות. המשפחה חיה חיי רווחה בבית גדול ומפואר עם משרתים ונהג צמוד. האידיליה הזו פסקה כשהוטלו הגבלות על היהודים וכשנחקקו חוקי נירנברג שאסרו עליהם לעסוק ברפואה. "התואר נלקח מאבי ופרנסתו התרסקה, כל זה קרה במקביל לליל הבדולח, אירוע ששינה את חוקי המשחק."
אביו, שהתנגד לנאצים, כתב מאמרים נגד החוקים החדשים, זה היה רק עניין של זמן עד שהוא ייעצר על ידי המוסדות. מי שעדכן אותו שאורבת לו ולמשפחתו סכנה מידית היה לא אחר מאשר איש הגסטפו, שהודיע לו כי בלילה צפויים להגיע ולאסור אותו. באותו
הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו
שרה וזאב נשואים באושר שישים וחמש שנים. הם נפגשו במקרה באוטובוס, ומאז הם נוסעים יחד בשבילי החיים. לא תמיד זה היה פשוט, אבל החברות האמיצה, הזוגיות התומכת והאהבה הגדולה, תמיד היו שם כדי לשמור עליהם מכל רע. ככה זה כשיש שניים.
שרה עלתה מהונגריה לישראל כשהייתה בת שנתיים וחצי. הוריה היו ציוניים נלהבים, ואביה אף השתתף ב-1932 בקונגרס הציוני כנציג הונגריה.
מה את זוכרת מהעלייה ארצה?
"עלינו לארץ לפני שהוקם נמל תל אביב. אני זוכרת שאבי העביר אותי לידיו החסונות של בחור ערבי שהגיע בסירה כדי לאסוף את העולים מהאונייה ולהביאם לחוף."
ספרי לנו על זיכרון ילדות שלך
"בתקופת הפרעות גרנו בבניין בדרום תל אביב. כשפרצו המאורעות הראשונים, אני זוכרת שהעלו אותנו, את הילדים, לקומה גבוהה כדי להגן עלינו. הגברים עמדו בחזית הבית, ברחוב, ושמרו. אז לא ידענו שזו רק התחלת הפרעות."
אמך הייתה דתייה. כיצד התנהלתם כמשפחה חילונית?
"אמי באה ממשפחה דתית, היא המשיכה לנהל אורח חיים דתי גם כשנישאה לאבי והקימה משפחה. שמרנו למענה על כשרות, ועם זאת בבית אפשרו לנו לעשות מה שמתאים לנו. אמי גידלה אותנו על ערכים של סובלנות, ולכן במשך שנים הגישה שלי כלפי הדת הייתה מקבלת ומכילה. לדאבוני, לאור המציאות בשנים האחרונות גישתי השתנתה."
ניצלת מהפצצה שהוטלה על תל אביב במהלך מלחמת העולם. ספרי על כך
"במלחמת העולם האיטלקים הפציצו את תל אביב. אנחנו גרנו אז בשדרות בן ציון בסמוך להבימה. באותו יום פצצה אחת נפלה על בית הבימה והפצצה השנייה נחתה על שפת הים, בדיוק במקום שבו ישבתי עם אמי ואחי. אני זוכרת שהייתה היסטריה גדולה, אנשים התחילו לרוץ לכיוון בית המלון הקרוב. אנחנו נשארנו על החוף, לא קרה לנו דבר. לאחר הפגישה של היטלר עם חוסיין הוריי חשבו שהמקום האחרון שיופצץ יהיה מקום שבו גרה אוכלוסייה ערבית, ולכן עברנו לגור ברחוב הרצל, קרוב ליפו."
ספרי על שירותך בפלמ"ח
"למדתי בגימנסיה הרצליה, במחזור ל"ו המפורסם, שלפני סיום השנה הצטרף לפלמ"ח. המורים ניסו להניא אותנו מההחלטה הזו כי רצו שנסיים את הלימודים, אבל אנחנו חשבנו אחרת. הרגשנו שמחובתנו ללכת ולעזור. אני הצטרפתי להכשרת דפנה, שהתבססה על חברי תנועת הצופים שהגיעו אליה מרחבי הארץ ושהייתה בגדוד השלישי של הפלמ"ח. מפקד המחלקה שלי היה דודו שורץ, שנפל בקרב בנבי יושע במלחמת השחרור ושעליו חיים חפר כתב את שירו. כשהגדוד ירד לנגב, עברתי למטה של חיל ההנדסה. כשסיימתי את שירותי הצבאי התחלתי ללמוד הוראה בסמינר לוינסקי."
זאב רוטברג נולד בברלין בשנת 1929. הוא מתאר את ילדותו כמאושרת. אביו היה רופא ואמו אחות. המשפחה חיה חיי רווחה בבית גדול ומפואר עם משרתים ונהג צמוד. האידיליה הזו פסקה כשהוטלו הגבלות על היהודים וכשנחקקו חוקי נירנברג שאסרו עליהם לעסוק ברפואה. "התואר נלקח מאבי ופרנסתו התרסקה, כל זה קרה במקביל לליל הבדולח, אירוע ששינה את חוקי המשחק."
אביו, שהתנגד לנאצים, כתב מאמרים נגד החוקים החדשים, זה היה רק עניין של זמן עד שהוא ייעצר על ידי המוסדות. מי שעדכן אותו שאורבת לו ולמשפחתו סכנה מידית היה לא אחר מאשר איש הגסטפו, שהודיע לו כי בלילה צפויים להגיע ולאסור אותו. באותו