בשיבה טובה

דר' מאיר בראל, מומחה לרפואה פנימית, ריאות וגריאטריה

האדם הראשון חי "רק" 930 שנים, כעונש לאחר שאכל מפרי עץ הדעת. מתושלח חי 969 שנים. עקב "סחף גנטי" – שינויים בקוד הגנטי, מלחמות ומגפות, תוחלת החיים ירדה באופן דרסטי, עד לכדי עשרות שנים אחדות. בעקבות הקידמה של מאה השנים האחרונות והודות לשיפור ברמת החיים, בתזונה ובבריאות הציבור, אנו עדים לעלייה מחודשת בתוחלת החיים עם חריגים, כמו ז'אן קלמנט מצרפת Jeanne Calment (1875-1997), שנפטרה בגיל 122 שנים ו- 164 ימים, גרטרוד ביינס בת 115 מקליפורניה והנרי אלינגהם מאנגליה, שחגג לא מזמן את יום הולדתו ה- 113 (8.6.1896).

מעניין לציין שעל אף כל הקידמה במאה השנים האחרונות, שבעקבותיה אנו עדים לעלייה בתוחלת החיים הממוצעת כ- 80 שנים בנשים וקצת פחות בגברים בארצות המפותחות והרבה פחות במתפתחות, הרי שבסופו של דבר לא השתנה הרבה בתוחלת החיים האינדיוידואלית. מאז ימי דוד המלך, שחי 70 שנים, שנגזרו מ- 1000 השנים שהוקצו לאדם הראשון (על פי המדרש), ו- 73 שנים שהוקצו ל"חיי אדם" – בגימטריה =  73, תוחלת החיים הממוצעת בארצות רבות היום.
גם אם הגורם החשוב לאריכות ימים הוא בידי שמיים ואמנם תוארו מקטעים של גנים בכרומוזום מספר 4, במשפחות מאריכות חיים (Louis M. Kunkel, 2001), עדיין חלק ניכר מהגורמים הם סביבתיים דהיינו בידינו. בכתבה הזו נסקור מספר דרכים איך להאריך את חיינו, תוך שמירה על איכותם.

העבודה הרצינית שנעשתה בתחום זה בשנים האחרונות היא, סקר מכון מקארתור, גוף וולונטרי-מלכ"ר אמריקאי לחקר הזיקנה, שבדק את הגורמים המשפיעים על התפקוד הפיסי והשכלי במבוגרים גילאי  70-79 (T. Seeman, 1996). המשתתפים – 1189 מתנדבים בריאים, עברו הערכות מפורטות של המצב הפיסי, השכלי, הבריאותי, החברתי, אורח חיים ומאפיינים פסיכולוגיים. למשתתפים נערכו  ראיונות תקופתיים על מנת לעקוב אחר מצבם במשך תקופת הסקר, שנמשכה שבע שנים.
הממצאים העיקריים מראים  שפעילות פיסית, מעורבות חברתית וחשיבה חיובית הם גורמים מנבאים לאריכות ימים, תוך שמירה על איכות חיים במבוגרים.

משתתפים בכושר גופני גבוה בתחילת הסקר, הראו נטייה נמוכה לירידה בכושר הגופני עם השנים. אלו שהקפידו על תכנית קבועה של פעילות גופנית, מתונה או מאומצת, גם אם לא היו בכושר גופני גבוה בהתחלה, היו בסיכון נמוך יותר בחצי, לירידה בכושר גופני עם השנים לעומת אלו שלא היו פעילים. הממצא המעניין היה, שגם פעילות גופנית לא מאומצת כהליכה, הקנתה אותה דרגת הגנה כמו פעילות מאומצת כריצה.
נמצא שלפעילות חברתית, אותה השפעה מגינה כמו לפעילות פיסית. אלו שהיו פעילים פיסית או חברתית, הראו באותה מידה, פחות נטייה לירידה במצב הבריאותי, עם השנים. השפעה מגינה של פעילות פיסית או חברתית נמצאה גם באלו, שבתחילת הסקר סבלו ממחלות כרוניות כך, שאף פעם לא מאוחר להתחיל באורח חיים בריא.

ממצא מעניין נוסף היה, שלפעילות גופנית מתונה כמאומצת, השפעה מגנה על המצב הקוגניטיבי-השכלי. אלו שפעלו על פי תכנית קבועה וסדירה של פעילות גופנית, היו יותר מוגנים מפני ירידה קוגניטיבית לעומת אלו עם פעילות גופנית בלתי סדירה.
לסיכום: בעבודה זו הוכח לראשונה באופן מדעי-סטטיסטי, על ידי גוף רציני ואובייקטיבי-וולונטרי – מכון מקארתור לחקר הזיקנה, שגישה חיובית לחיים, מעורבות חברתית, מניעה ומזעור גורמי סיכון, פעילות פיסית ואינטלקטואלית, הם ערובה לאריכות ואיכות חיים, כך שאכן לא הכל משמיים, ככתוב בספר תהילים: "השמים, שמים לאדוני והארץ נתן לבני אדם" (תהילים פרק ט"ו, 16).

בשיבה טובה

דר' מאיר בראל, מומחה לרפואה פנימית, ריאות וגריאטריה

האדם הראשון חי "רק" 930 שנים, כעונש לאחר שאכל מפרי עץ הדעת. מתושלח חי 969 שנים. עקב "סחף גנטי" – שינויים בקוד הגנטי, מלחמות ומגפות, תוחלת החיים ירדה באופן דרסטי, עד לכדי עשרות שנים אחדות. בעקבות הקידמה של מאה השנים האחרונות והודות לשיפור ברמת החיים, בתזונה ובבריאות הציבור, אנו עדים לעלייה מחודשת בתוחלת החיים עם חריגים, כמו ז'אן קלמנט מצרפת Jeanne Calment (1875-1997), שנפטרה בגיל 122 שנים ו- 164 ימים, גרטרוד ביינס בת 115 מקליפורניה והנרי אלינגהם מאנגליה, שחגג לא מזמן את יום הולדתו ה- 113 (8.6.1896).

מעניין לציין שעל אף כל הקידמה במאה השנים האחרונות, שבעקבותיה אנו עדים לעלייה בתוחלת החיים הממוצעת כ- 80 שנים בנשים וקצת פחות בגברים בארצות המפותחות והרבה פחות במתפתחות, הרי שבסופו של דבר לא השתנה הרבה בתוחלת החיים האינדיוידואלית. מאז ימי דוד המלך, שחי 70 שנים, שנגזרו מ- 1000 השנים שהוקצו לאדם הראשון (על פי המדרש), ו- 73 שנים שהוקצו ל"חיי אדם" – בגימטריה =  73, תוחלת החיים הממוצעת בארצות רבות היום.
גם אם הגורם החשוב לאריכות ימים הוא בידי שמיים ואמנם תוארו מקטעים של גנים בכרומוזום מספר 4, במשפחות מאריכות חיים (Louis M. Kunkel, 2001), עדיין חלק ניכר מהגורמים הם סביבתיים דהיינו בידינו. בכתבה הזו נסקור מספר דרכים איך להאריך את חיינו, תוך שמירה על איכותם.

העבודה הרצינית שנעשתה בתחום זה בשנים האחרונות היא, סקר מכון מקארתור, גוף וולונטרי-מלכ"ר אמריקאי לחקר הזיקנה, שבדק את הגורמים המשפיעים על התפקוד הפיסי והשכלי במבוגרים גילאי  70-79 (T. Seeman, 1996). המשתתפים – 1189 מתנדבים בריאים, עברו הערכות מפורטות של המצב הפיסי, השכלי, הבריאותי, החברתי, אורח חיים ומאפיינים פסיכולוגיים. למשתתפים נערכו  ראיונות תקופתיים על מנת לעקוב אחר מצבם במשך תקופת הסקר, שנמשכה שבע שנים.
הממצאים העיקריים מראים  שפעילות פיסית, מעורבות חברתית וחשיבה חיובית הם גורמים מנבאים לאריכות ימים, תוך שמירה על איכות חיים במבוגרים.

משתתפים בכושר גופני גבוה בתחילת הסקר, הראו נטייה נמוכה לירידה בכושר הגופני עם השנים. אלו שהקפידו על תכנית קבועה של פעילות גופנית, מתונה או מאומצת, גם אם לא היו בכושר גופני גבוה בהתחלה, היו בסיכון נמוך יותר בחצי, לירידה בכושר גופני עם השנים לעומת אלו שלא היו פעילים. הממצא המעניין היה, שגם פעילות גופנית לא מאומצת כהליכה, הקנתה אותה דרגת הגנה כמו פעילות מאומצת כריצה.
נמצא שלפעילות חברתית, אותה השפעה מגינה כמו לפעילות פיסית. אלו שהיו פעילים פיסית או חברתית, הראו באותה מידה, פחות נטייה לירידה במצב הבריאותי, עם השנים. השפעה מגינה של פעילות פיסית או חברתית נמצאה גם באלו, שבתחילת הסקר סבלו ממחלות כרוניות כך, שאף פעם לא מאוחר להתחיל באורח חיים בריא.

ממצא מעניין נוסף היה, שלפעילות גופנית מתונה כמאומצת, השפעה מגנה על המצב הקוגניטיבי-השכלי. אלו שפעלו על פי תכנית קבועה וסדירה של פעילות גופנית, היו יותר מוגנים מפני ירידה קוגניטיבית לעומת אלו עם פעילות גופנית בלתי סדירה.
לסיכום: בעבודה זו הוכח לראשונה באופן מדעי-סטטיסטי, על ידי גוף רציני ואובייקטיבי-וולונטרי – מכון מקארתור לחקר הזיקנה, שגישה חיובית לחיים, מעורבות חברתית, מניעה ומזעור גורמי סיכון, פעילות פיסית ואינטלקטואלית, הם ערובה לאריכות ואיכות חיים, כך שאכן לא הכל משמיים, ככתוב בספר תהילים: "השמים, שמים לאדוני והארץ נתן לבני אדם" (תהילים פרק ט"ו, 16).