אף אחד לא יגיד לי, "תהיי יפה ותשתקי"
היא הייתה דוגמנית מצליחה שהקימה את תנועת ה'פרו אייג'ינג', המקבלת בברכה את סימני הגיל, מתנגדת נחרצות לבוטוקס, לטיפולים ולניתוחים המשנים את הפנים. החזון שלה הוא שהתנועה שהקימה תסחוף את העולם. בסוכנות הדוגמנות שהיא מנהלת מדגמנות נשים בנות חמישים ומעלה שלא עברו ניתוחים והזרקות. היא מאמינה שעלינו לקבל את הגיל באהבה, שהכול מתחיל באהבה לעצמנו. זהו סיפורה של סמדר גנזי.
סמדר גנזי שתחגוג השנה שישים מקבלת בברכה ובשמחה את הגיל. את המקום שבו נולדה וגדלה, קריית מוצקין, היא מגדירה כגן עדן. "הקריות היו מקום קטן וחמים, כמו בשיר של אהוד מנור 'ימי בנימינה', 'אני רוצה לחזור לימים הכי יפים שלי, הימים היחפים של בנימינה, כן, אני זוכר, הכול זרם לאט, השמש לא מיהר, אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר.' זו הייתה תקופה נפלאה של חבר'ה על הדשא, נסענו באופניים לחוף הים שבקריית חיים. עד היום אני רואה בקריות בית, למרות שאני גרה בתל אביב כבר ארבע עשורים."
איך התחיל המסלול שלך?
"בילדות ובנעורים ומאז שאני זוכרת את עצמי עסקתי בהתעמלות קרקע, בהתעמלות מכשירים ובמחול, החלום שלי היה להיות מורה לחינוך גופני. כשהגיוס התקרב החלטתי להיות עתודאית בווינגייט, למדתי הוראת חינוך גופני. אחרי הלימודים, כשמלאו לי עשרים ואחת, התגייסתי כמד"סית לחייל האוויר, שרתי ברמת דוד."
איך הגעת לדוגמנות?
"אחרי הצבא עברתי לגור בחיפה והתחלתי ללמד מחול, ג'ז ומודרני. לימדתי נשים מבוגרות תנועה ומחול וגם שחייה, והגשמתי את החלום שלי, הייתי מורה. יום אחד יצאתי עם חברים לפאב בכרמל, שם הכרתי את שרה שגובהה היה מטר ושמונים, היה לה שער ארוך, היא הייתה מרשימה, דוגמנית. היא שאלה אותי, 'את לא רוצה להיות דוגמנית?' ואני עניתי לה שלא חשבתי על זה, אני מורה ואוהבת את המקצוע אבל גם ספורטאית, ובשביל הספורט אני רוצה לדגמן פעם אחת בתצוגת אופנה כדי שיהיה לי מה לספר לנכדים."
איך התקדמה הקריירה החדשה?
"שרה למדה אותי איך ללכת על מסלול וחיברה אותי למארגן תצוגות אופנה, למיכה שטרייף. הוא הזמין אותי לדגמן בתצוגת אופנה, והשאר היסטוריה. התחלתי לדגמן בתצוגות באזור הצפון, והייתי מבוקשת ומצליחה. אחרי שנתיים הגעתי למסקנה שהצפון קטן עליי, רציתי לעבור לעיר הגדולה ולהצליח בה. ארזתי את חיי בפולקסווגן החבוטה שלי ושכרתי דירה בתל אביב."
איך היה המעבר?
"התחלתי לדגמן, ודי מהר הייתה לי הצלחה מטאורית. הייתי דוגמנית הבית של דורין פרנקפורט, היא לקחה אותי פעמיים בשנה ללונדון, לתערוכה שבה דיגמנתי
את הבגדים שעיצבה. גוטקס לקחו אותי לתצוגת בגדי ים, הופעתי בתצוגות אופנה ברוסיה, שבהן הצגנו את האופנה ישראלית. אלה היו שנים מלאות בעשייה ומאוד עוצמתיות."
בחרת ללמוד משחק, מה לקחת איתך מהתקופה הזו?
"כשהייתי בת עשרים ושמונה נמאס לי מדוגמנות. גדלתי על הנרטיב של 'תהיי יפה ותשתקי', נמאס לי לשתוק, אבל רציתי להישאר על הבמה. בחרתי ללמוד משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין. אחרי הלימודים שיחקתי בכמה הצגות ובסרטי סטודנטים, אבל החלטתי שאני לא רוצה לעשות את זה יותר, לא אהבתי שהקריירה שלי תלויה באודישנים, ולא התאים לי לחכות לתשובות. חיפשתי את הצעד הבא."
איך הגעת להפקת תצוגות אופנה?
"עשיתי חישוב מסלול מחדש ופעלתי בכמה כיוונים. הייתי סטייליסטית, מאפרת, ואז הציעו להפיק את תצוגת סוף השנה בשנקר, לבוגרי המחלקה. התאהבתי בתחום הזה, הרגשתי שזה המקום המדויק לי. התחלתי קריירה שנמשכת כבר שלושים וחמש שנה כמפיקת תצוגות אופנה. בחרתי בשם 'אקסטרווגנזי', שמלווה אותי עד היום."
מה השתנה מאז בעולם האופנה?
"בשנות השמונים אידאל היופי היה שונה מזה של היום, לדוגמה ברוק שילדס. הנשים לא היו רזות מאוד, והמראה הנחשק היה חיוני, בריא וטבעי, בלי ריטושים ונאמן למקור. בשנות התשעים אידיאל היופי השתנה, קייט מוס עם ה'הרואין שיק' הידוע שלה הכתיבו את השינויים. המידות התכווצו, מי שהייתה רזה באופן קיצוני נחשבה ליפה. השאיפה הייתה למידה שלושים ושש, ואלה שהיו במידה ארבעים כבר לא יכלו לדגמן."
איך השפיע מודל היופי החדש?
"כשאידיאל היופי שינה צורה הוא השפיע על כל דימוי הגוף. התחילה תופעה של הפרעות אכילה, שאיפה לרזון קיצוני, תקופה של ריטושים, עידן הפוטושופ. צילומים טופלו, התחילו להצר היקפים, להאריך צוואר, להחליק קמטים, יצרו מודל יופי בלתי אפשרי. כשהרשתות החברתיות נכנסו לתמונה הן הורידו לנשים את הביטחון העצמי ואת תחושת הערך, גרמו לתופעת האנורקסיה ולעידן הניתוחים. הגענו למצב שנשים מרטשות את עצמן באמצעות מזרקים וסכינים."
מהי התפיסה שלך?
"אני מאמינה בהתבגרות טבעית, אני לא מפחדת מהקמטים, משינוי הצורה שההתבגרות מביאה. אני אחת מהיחידות הפועלת בתחום האופנה שמתנגדות בכל דרך לשיפוץ הפנים."
מה את אומרת לנשים הנלחמות בהתבגרות, שעושות הכול כדי להיאחז בנעורים?
"סימני הגיל הם לא פגמים שאנחנו צריכות לתקן, אלא קסמים שאנחנו יכולות לגלות. אני אומרת לנשים מבוגרות לא לשתף פעולה עם גילנות ולא להאמין לשקר הזה, שככל שהגיל שלנו עולה הערך שלנו יורד. אנחנו צריכות לחשוב על הבנות והנכדות שלנו, איזו דוגמה אנחנו נותנות להן? הבת שלי בת עשרים ושמונה, התפקיד שלי כאימא הוא להיות לה למודל לחיקוי בדרך שאני בוחרת להתבגר. אני מקבלת בשמחה את ההתבגרות, מראה לה שקמטים זה בסדר, אין צורך לתקן אותם, זה לא קלקול."
מה עומד מאחורי תנועת ה'פרו אייג'ינג'?
"ההבנה הזו גרמה לי להרים את נס המרד. הקמתי תנועה שנקראת 'פרו אייג'ינג', המתנגדת לתעשיית האנטי אייג'ינג שמטיפה לשיפוצי הגוף והפנים. אנחנו צריכות להרפות ממה שאי אפשר להיאחז בו, בנעורים ובעור המתוח, לא להפוך את המלחמה שלנו בטבע לסבל אין־סופי."
במה שונה סוכנות הדוגמנות שלך מסוכנויות אחרות?
"הסוכנות שלי נקראת 'פרו אייג'ינג מודלס', יש בה רק דוגמניות שעברו את גיל חמישים ושבפנים שלהן לא נגעו מזרק או סכין, שהן טבעיות לגמרי. הן מופיעות בתצוגות, במגזינים, בפרסומים. היום דוגמנית מהסוכנות שלי מצטלמת למותג 'רעומה', בשבוע שעבר דוגמנית אחרת הצטלמה לפרסומת לרכב, יש לסוכנות ביקוש גדול, ועוד ידנו נטויה."
מה המסר שלך לנשים?
"אנחנו באות לעשות שינוי, אנחנו מובילות מהפכה, משנות את העולם ברגע זה ממש. אני מזמינה נשים לחשוב מה הסיבה האמיתית להתמכרות שלהן למזרק ולסכין. למי אנחנו עושות את זה ובעבור איזה מבט? הגברי? החברות שלנו? הרחוב? אולי זה המבט הביקורתי שלנו כשאנחנו מתבוננות בראי? המסר שלי הוא לא לצעוד כעיוורות בנתיב המוביל להזרקות ולסכינים, בשום אופן לא למחוק את הבעות הפנים. מה שהכי עצוב בעיניי הוא שכל הפרוצדורות הפולשניות לא גורמות לנו להראות צעירות יותר אלא כמבוגרות שמנסות להיראות צעירות, וזה עצוב למין הנשי."
איזו עצה יש לך לנשים בעשור השביעי והשמיני לחייהן?
"למצוא משמעות, להתנדב, לפעול למען האחר. מה שיגרום לנו לאושר הוא שנביא ערך לעולם, וכשמחפשים – מוצאים. חשוב להקפיד על תזונה מאוזנת, פעילות גופנית קבועה ומסודרת, לפחות שלוש פעמים בשבוע. יש ספר נפלא שנקרא 'בזכות ההזדקנות', כתבה אותו ד"ר כרמל שלו, מובילת תנועת 'חכמת ההזדקנות'. זה ספר נפלא, ואני ממליצה מאוד לקרוא אותו, הוא עושה טוב על הנשמה."
אף אחד לא יגיד לי, "תהיי יפה ותשתקי"
היא הייתה דוגמנית מצליחה שהקימה את תנועת ה'פרו אייג'ינג', המקבלת בברכה את סימני הגיל, מתנגדת נחרצות לבוטוקס, לטיפולים ולניתוחים המשנים את הפנים. החזון שלה הוא שהתנועה שהקימה תסחוף את העולם. בסוכנות הדוגמנות שהיא מנהלת מדגמנות נשים בנות חמישים ומעלה שלא עברו ניתוחים והזרקות. היא מאמינה שעלינו לקבל את הגיל באהבה, שהכול מתחיל באהבה לעצמנו. זהו סיפורה של סמדר גנזי.
סמדר גנזי שתחגוג השנה שישים מקבלת בברכה ובשמחה את הגיל. את המקום שבו נולדה וגדלה, קריית מוצקין, היא מגדירה כגן עדן. "הקריות היו מקום קטן וחמים, כמו בשיר של אהוד מנור 'ימי בנימינה', 'אני רוצה לחזור לימים הכי יפים שלי, הימים היחפים של בנימינה, כן, אני זוכר, הכול זרם לאט, השמש לא מיהר, אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר.' זו הייתה תקופה נפלאה של חבר'ה על הדשא, נסענו באופניים לחוף הים שבקריית חיים. עד היום אני רואה בקריות בית, למרות שאני גרה בתל אביב כבר ארבע עשורים."
איך התחיל המסלול שלך?
"בילדות ובנעורים ומאז שאני זוכרת את עצמי עסקתי בהתעמלות קרקע, בהתעמלות מכשירים ובמחול, החלום שלי היה להיות מורה לחינוך גופני. כשהגיוס התקרב החלטתי להיות עתודאית בווינגייט, למדתי הוראת חינוך גופני. אחרי הלימודים, כשמלאו לי עשרים ואחת, התגייסתי כמד"סית לחייל האוויר, שרתי ברמת דוד."
איך הגעת לדוגמנות?
"אחרי הצבא עברתי לגור בחיפה והתחלתי ללמד מחול, ג'ז ומודרני. לימדתי נשים מבוגרות תנועה ומחול וגם שחייה, והגשמתי את החלום שלי, הייתי מורה. יום אחד יצאתי עם חברים לפאב בכרמל, שם הכרתי את שרה שגובהה היה מטר ושמונים, היה לה שער ארוך, היא הייתה מרשימה, דוגמנית. היא שאלה אותי, 'את לא רוצה להיות דוגמנית?' ואני עניתי לה שלא חשבתי על זה, אני מורה ואוהבת את המקצוע אבל גם ספורטאית, ובשביל הספורט אני רוצה לדגמן פעם אחת בתצוגת אופנה כדי שיהיה לי מה לספר לנכדים."
איך התקדמה הקריירה החדשה?
"שרה למדה אותי איך ללכת על מסלול וחיברה אותי למארגן תצוגות אופנה, למיכה שטרייף. הוא הזמין אותי לדגמן בתצוגת אופנה, והשאר היסטוריה. התחלתי לדגמן בתצוגות באזור הצפון, והייתי מבוקשת ומצליחה. אחרי שנתיים הגעתי למסקנה שהצפון קטן עליי, רציתי לעבור לעיר הגדולה ולהצליח בה. ארזתי את חיי בפולקסווגן החבוטה שלי ושכרתי דירה בתל אביב."
איך היה המעבר?
"התחלתי לדגמן, ודי מהר הייתה לי הצלחה מטאורית. הייתי דוגמנית הבית של דורין פרנקפורט, היא לקחה אותי פעמיים בשנה ללונדון, לתערוכה שבה דיגמנתי
את הבגדים שעיצבה. גוטקס לקחו אותי לתצוגת בגדי ים, הופעתי בתצוגות אופנה ברוסיה, שבהן הצגנו את האופנה ישראלית. אלה היו שנים מלאות בעשייה ומאוד עוצמתיות."
בחרת ללמוד משחק, מה לקחת איתך מהתקופה הזו?
"כשהייתי בת עשרים ושמונה נמאס לי מדוגמנות. גדלתי על הנרטיב של 'תהיי יפה ותשתקי', נמאס לי לשתוק, אבל רציתי להישאר על הבמה. בחרתי ללמוד משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין. אחרי הלימודים שיחקתי בכמה הצגות ובסרטי סטודנטים, אבל החלטתי שאני לא רוצה לעשות את זה יותר, לא אהבתי שהקריירה שלי תלויה באודישנים, ולא התאים לי לחכות לתשובות. חיפשתי את הצעד הבא."
איך הגעת להפקת תצוגות אופנה?
"עשיתי חישוב מסלול מחדש ופעלתי בכמה כיוונים. הייתי סטייליסטית, מאפרת, ואז הציעו להפיק את תצוגת סוף השנה בשנקר, לבוגרי המחלקה. התאהבתי בתחום הזה, הרגשתי שזה המקום המדויק לי. התחלתי קריירה שנמשכת כבר שלושים וחמש שנה כמפיקת תצוגות אופנה. בחרתי בשם 'אקסטרווגנזי', שמלווה אותי עד היום."
מה השתנה מאז בעולם האופנה?
"בשנות השמונים אידאל היופי היה שונה מזה של היום, לדוגמה ברוק שילדס. הנשים לא היו רזות מאוד, והמראה הנחשק היה חיוני, בריא וטבעי, בלי ריטושים ונאמן למקור. בשנות התשעים אידיאל היופי השתנה, קייט מוס עם ה'הרואין שיק' הידוע שלה הכתיבו את השינויים. המידות התכווצו, מי שהייתה רזה באופן קיצוני נחשבה ליפה. השאיפה הייתה למידה שלושים ושש, ואלה שהיו במידה ארבעים כבר לא יכלו לדגמן."
איך השפיע מודל היופי החדש?
"כשאידיאל היופי שינה צורה הוא השפיע על כל דימוי הגוף. התחילה תופעה של הפרעות אכילה, שאיפה לרזון קיצוני, תקופה של ריטושים, עידן הפוטושופ. צילומים טופלו, התחילו להצר היקפים, להאריך צוואר, להחליק קמטים, יצרו מודל יופי בלתי אפשרי. כשהרשתות החברתיות נכנסו לתמונה הן הורידו לנשים את הביטחון העצמי ואת תחושת הערך, גרמו לתופעת האנורקסיה ולעידן הניתוחים. הגענו למצב שנשים מרטשות את עצמן באמצעות מזרקים וסכינים."
מהי התפיסה שלך?
"אני מאמינה בהתבגרות טבעית, אני לא מפחדת מהקמטים, משינוי הצורה שההתבגרות מביאה. אני אחת מהיחידות הפועלת בתחום האופנה שמתנגדות בכל דרך לשיפוץ הפנים."
מה את אומרת לנשים הנלחמות בהתבגרות, שעושות הכול כדי להיאחז בנעורים?
"סימני הגיל הם לא פגמים שאנחנו צריכות לתקן, אלא קסמים שאנחנו יכולות לגלות. אני אומרת לנשים מבוגרות לא לשתף פעולה עם גילנות ולא להאמין לשקר הזה, שככל שהגיל שלנו עולה הערך שלנו יורד. אנחנו צריכות לחשוב על הבנות והנכדות שלנו, איזו דוגמה אנחנו נותנות להן? הבת שלי בת עשרים ושמונה, התפקיד שלי כאימא הוא להיות לה למודל לחיקוי בדרך שאני בוחרת להתבגר. אני מקבלת בשמחה את ההתבגרות, מראה לה שקמטים זה בסדר, אין צורך לתקן אותם, זה לא קלקול."
מה עומד מאחורי תנועת ה'פרו אייג'ינג'?
"ההבנה הזו גרמה לי להרים את נס המרד. הקמתי תנועה שנקראת 'פרו אייג'ינג', המתנגדת לתעשיית האנטי אייג'ינג שמטיפה לשיפוצי הגוף והפנים. אנחנו צריכות להרפות ממה שאי אפשר להיאחז בו, בנעורים ובעור המתוח, לא להפוך את המלחמה שלנו בטבע לסבל אין־סופי."
במה שונה סוכנות הדוגמנות שלך מסוכנויות אחרות?
"הסוכנות שלי נקראת 'פרו אייג'ינג מודלס', יש בה רק דוגמניות שעברו את גיל חמישים ושבפנים שלהן לא נגעו מזרק או סכין, שהן טבעיות לגמרי. הן מופיעות בתצוגות, במגזינים, בפרסומים. היום דוגמנית מהסוכנות שלי מצטלמת למותג 'רעומה', בשבוע שעבר דוגמנית אחרת הצטלמה לפרסומת לרכב, יש לסוכנות ביקוש גדול, ועוד ידנו נטויה."
מה המסר שלך לנשים?
"אנחנו באות לעשות שינוי, אנחנו מובילות מהפכה, משנות את העולם ברגע זה ממש. אני מזמינה נשים לחשוב מה הסיבה האמיתית להתמכרות שלהן למזרק ולסכין. למי אנחנו עושות את זה ובעבור איזה מבט? הגברי? החברות שלנו? הרחוב? אולי זה המבט הביקורתי שלנו כשאנחנו מתבוננות בראי? המסר שלי הוא לא לצעוד כעיוורות בנתיב המוביל להזרקות ולסכינים, בשום אופן לא למחוק את הבעות הפנים. מה שהכי עצוב בעיניי הוא שכל הפרוצדורות הפולשניות לא גורמות לנו להראות צעירות יותר אלא כמבוגרות שמנסות להיראות צעירות, וזה עצוב למין הנשי."
איזו עצה יש לך לנשים בעשור השביעי והשמיני לחייהן?
"למצוא משמעות, להתנדב, לפעול למען האחר. מה שיגרום לנו לאושר הוא שנביא ערך לעולם, וכשמחפשים – מוצאים. חשוב להקפיד על תזונה מאוזנת, פעילות גופנית קבועה ומסודרת, לפחות שלוש פעמים בשבוע. יש ספר נפלא שנקרא 'בזכות ההזדקנות', כתבה אותו ד"ר כרמל שלו, מובילת תנועת 'חכמת ההזדקנות'. זה ספר נפלא, ואני ממליצה מאוד לקרוא אותו, הוא עושה טוב על הנשמה."
