משחק החיים
דינה דורון שיחקה לצד שחקנים רבים, כמו קתרין הפבורן, אדם סנדלר ואריק איינשטיין, וגם הכשירה את גל גדות ומפורסמים נוספים בתחום המשחק. עכשיו היא מתכוננת להצגת יחיד חדשה עם הבעל, שהוא גם הבמאי שלה, ויש לה גם מסר לדיירי עד 120 לשמירה על חיוניות ועניין.
דינה דורון ובעלה, הבמאי אילן אלדד, עובדים בשנה האחרונה על הצגה משותפת. שיתוף הפעולה הקודם בין השחקנית המצליחה לבעלה יצר את הלהיט התיאטרוני: 'מיטה, מטבח, מיטה, מטבח', הצגת יחיד של דורון, שעלתה יותר מאלף פעמים בין 1982 ל-1985 והייתה מדוברת וטרנדית ביותר. דורון מוסיפה ואומרת, "גם ההצגה הבאה שלנו תהיה הצגת יחיד שלי. בהצגת יחיד את לא קשובה לפרטנרים שעל הבמה אלא לקהל – לרמת הריכוז, לסך הנשימות, למשיכות האף, לצחוקים, לדממה ולאנחות, שמגיעים מאולם שלם של אנשים שיושבים מולי. כשאת חיה את הדמות, הקהל איתך, וזו חוויה מיוחדת במינה."
הצגת יחיד זו לא חוויה מצומצמת מדי בעבורך כשחקנית?
"שואלים אותי איך אני יכולה להגיש שוב ושוב את אותו הטקסט ואם לא משעמם לי, אבל הטקסט הוא רק התווים, בלי האינטרפרטציה-הפרשנות. בכל הצגה יש קהל אחר, כלומר פרטנר אחר, ובהתאם לו אני גם משחקת. בכל ערב התהליך נברא מחדש. המצב הרגשי משתנה, והסצנה נשמעת שונה מאתמול, כך יכולה לצמוח סצנה חדשה לגמרי."
ומה בכל זאת החיסרון בהצגת יחיד?
"אם את נתקעת עם הטקסט, אין על הבמה פרטנר או פרטנרית שיצילו אותך. אני זוכרת שיצאתי אל המרפסת בהצגה 'מיטה, מטבח, מיטה, מטבח', ודיברתי אל שכנה דימיונית, ואז נתקעתי ומשכתי את הזמן עד שיצאתי מהבלק-אאוט והמצאתי שורות: 'אוי, מה רציתי לספר לך, אני אשתף אותך, וזה בינינו….' זה נמשך כמה שניות אבל לאילן בעלי, שהוא גם הבמאי שלי וישב בקהל, זה הרגיש כמו נצח מבהיל ביותר, תוך כדי המלמול הזה שחזרתי בראשי מה כבר אמרתי ולאיזו נקודה עליי לחזור כדי שלא אומר שוב את הטקסט שהקהל כבר שמע. באותן שניות עשיתי קפיצה רצינית ועליתי על הרכבת. בסוף ההצגה מחיאות הכפיים היו ממושכות מהרגיל."
כן, מדובר במקצוענית. דינה דורון, אחת השחקניות מלאות החיים, הוותיקות והמנוסות בישראל, נולדה ב-1940 בעפולה. היא התחילה לשחק בילדותה כשגילמה תפקידי ילדות בתיאטרון הבימה. אחרי שהשתתפה בגיל שתיים־עשרה בסרט דובר אנגלית שצולם בישראל והופץ בכל העולם, היא קיבלה מלגת לימודים לבית ספר גבוה למשחק בניו יורק, והוכשרה גם באולפן למחול של מרתה גרהם.
כשסיימה את הלימודים, היא נבחרה לגלם את אנה פרנק בברודוויי במשך כשנה וחצי, ובעקבות ההצלחה נבחרה לשחק בתיאטרון השייקספירי האמריקאי לצד קתרין הפבורן. בישראל היא גילמה תפקידים ראשיים על בימות התיאטרון, זכתה בפרסים וגם לוהקה לסרטי קולנוע בולטים. לזירה הבין־לאומית היא הגיעה בשנים האחרונות בזכות תפקידה בסרט 'אל תתעסקו עם
הזוהן', כאימו של אדם סנדלר, ותפקיד הסבתא שגילמה במיני-סדרת הטלוויזיה 'המורדת' שבנטפליקס, בכיכובה של שירה האס.
איזה תפקיד שגילמת לא תשכחי אף פעם?
"כשגילמתי את אנה פרנק בברודוויי הרגשתי שיש לי שליחות חשובה, שאני פועלת בשם העם שלי כדי לוודא שהחטא הנורא של השואה לא יישכח. היו ימים שהגיעו לתיאטרון בני נוער, ואז זה היה אפילו מרגש יותר. יום־יום הרגשתי שאני מעבירה לקהל האמריקאי מסרים חשובים שאסור לשכוח. היה מעבר בהצגה שאני לא אשכח – סצנה אחת הסתיימה ברוגע, וחושך ירד על הבמה. באותן שניות ספורות ביצענו חילופי תפאורה מהירים על הבמה ועברנו לסצנה, שבה אנה פרנק מתעוררת במיטתה מסיוט וצורחת. איך מגיעים לבעתה חריפה בתוך כמה שניות? כאן פניתי לארגז הכלים שרכשתי כשחקנית בבית הספר, כדי להיכנס לסיטואציה דמיינתי שלוקחים ממני בכוח את אימא שלי, שאני מחזיקה את ידה בכוח, והנאצים מושכים אותה ממני, והיד שלה נקרעת. בשניות האלה המלבישה נכנסה במהירות לבמה, כיסתה אותי בכותנת לילה וזרקה אותי על המיטה. דמיינתי שהמלבישה היא נאצית שרוצה לכלוא אותי ונלחמתי בה. היא הלבישה אותי בכוח ויצאה מהבמה במהירות ופתאום היה אור על הבמה, ואני התעוררתי מסיוט, שטופת דמעות וזיעה, צורחת ומתנשפת. זה היה קשה אבל אמיתי. בסוף ההצגה נכנסתי לחדר ההלבשה וביקשתי בליבי סליחה מאלוהים שהשתמשתי במשפחה שלי ודמיינתי דברים נוראים. הסברתי לאלוהים: זה היה כדי להשיג את המטרה שלנו, ליצור רגעים אמיתיים ואמינים על הבמה ולהעביר את הקהל את החוויה."
דורון, שחקנית מובילה ומקצועית, מעבירה זה עשרים שנה סדנאות למשחק, סדנאות למשחק מול מצלמה ושיעורים פרטיים המשלבים קואוצ'ינג לשחקנים. בין הדמויות המוכרות שנעזרו בה היו גל גדות, אנחל בונני, קרן פלס, רונית יודקביץ', רוני דלומי ושי גבסו.
את הניסיון העשיר שרכשה, כשעבדה עם אריק איינשטיין שכיכב לצידה במחזמר 'אירמה לה דוס', והתרשמה מקרוב מטכניקת המשחק הייחודית שלו, כשפגשה במרלין מונרו האגדית במפגשים חברתיים בהוליווד וראתה את העיניים חסרות הביטחון שאיתן הביטה מונרו על העולם, היא מעבירה הלאה. היא גם מלמדת את הטכניקות שלמדה מגדולי המורים, כמו מרתה גרהאם, כוהנת המחול שלימדה אותה ליפול בעת הצורך על במות, בקלילות שלא תיצור שום חבטה או רחש כשהגוף פוגש ברצפה.
תוכלי לספר על דמויות מוכרות שהכשרת, למשל, גל גדות?
"גל גדות הגיעה אליי בעקבת המלצה של הסוכן שלה, כשעבדה כדוגמנית ושאפה להתפתח כשחקנית ולהופיע על במות ובקולנוע. אני הייתי השלב הראשון לפני לימודי המשחק שלה בחו"ל. היא היתה יוצאת דופן בחריצות, בהשקעה ובצניעות שלה. גל הביאה סגנון אישיותי מיוחד, שהוא שלה באופן טבעי ומולד. יש לה כריזמה בשפע. האישיות היא אחד האוצרות החשובים לשחקן ומה שמייחד אותו לעומת אחרים. אם מוסיפים לזה טכניקה וכישרון, אתה מסודר."
נשמח לסיים את הריאיון עם המסר שלך לקהל הדיירים בבתים של עד 021
"נראה לי שמה שעוזר לנו לשמור על חיוניות והרגשה צעירה וגורם לנו להיות חלק מהחיים העכשוויים הוא יצירת קשר עם צעירים. נסו להיפגש עם צעירים, שלהם אתם יכולים לתרום משהו, אולי מהידע המקצועי שלכם, אולי ליצור קשר עם הנכד ולהתעניין בעולמו ובמעשיו. פשוט חפשו הזדמנויות במסגרת היכולת שלכם לתרום להם וליצור איתם קשר. לי זה נותן סיפוק גדול כשאני מעבירה מהניסיון שלי ומשתפת בהתלבטויות, בכישלונות שחוויתי ובדרכים שמצאתי להתגבר עליהם וכמובן בהצלחות. כשמחליפים חוויות נוצר דיאלוג מפרה לשני הצדדים, ונוצר קשר."