פרק שלישי – שורות המגינים – "ההגנה"
לאנשי "ההגנה" שפעלו במחנות ההסגר בקפריסין הצמידו שם כיסוי – "שורות המגינים".
בפרק זה אנסה לתאר את התחושות, הפעולות וההישגים של "שורות המגינים".
אמנע כאן מהמחלוקות לגבי תחומי אחריות וזקיפת הצלחות בין הגורמים השונים שפעלו במחנות.
ארגון שורות המגינים החל את פעילותו בקרב המגורשים במחנות ההסגר בקפריסין בסוף שנת 1946, לאחר הגעת השליחים הראשונים מארץ ישראל.
הפעילות החלה ב"גוש קיץ", כינוי המחנות, שהיו ממוקמים ב-Karaolis ליד Famagusta, סמוך לשפת הים ונמשכה עם פתיחת מחנות החורף שהוקמו ב- Xylotymbo ו- Dhekelia ליד .Larnaca
באתרי המחנות הוגדר שטח מרוחק יחסית מהמגורים כשטח סגור, מיוחד עבור שורות המגינים, אותו גידרו בקונצרטינות של תיל דוקרני מסביב.
כל הנכנסים והיוצאים מהתחום המגודר נבדקו ע"י ש"ג תורן ואיש קשר יחד עם קצין תורן במחנה.
אנסה לפרט את פעילות שורות המגינים במחנה 70, בו מוקם מטה מחנות 69 ו- 70.
באתר הוקצה שטח למגורי החניכים, שהתגוררו באוהלים. לידם היו הגברים והנשים בנפרד.
ליד המגורים הוצב מטה המחנה ולצדו אוהלי המדריכים והשירותים הצמודים.
השירותים נבנו בצורת בור עמוק ועליו הותקנו מושבי עץ כדוגמת בית שימוש תורכי.
האוהלים היו סדורים בצורת ח' ובמרכזה מגרש מפקדים, שבמרכזו תורן להנפת הדגל.
מאחורי המטה היו אוהלים בהם לימדו שימוש בנשק ואת יתר המיומנויות המקצועיות אותן טרחנו להסוות מעיני האנגלים.
ההיררכיה הפיקודית במחנה הייתה במתכונת צבאית למחצה:
המדריכים לסוגיהם לפי המקצועות שנלמדו בקורס
• קצין מקצועי – אחראי על כל קבוצת מדריכים לכל מקצוע
• קצין הדרכה לכל קורס בפני עצמו
• מפקדי מחלקות בכל קורס
• סגן מפקד המחנה
• מפקד המחנה
• מטה הקורס
• מפקד הגוש
במחנות אלה שימש רופא תורן מטעם שורות המגינים.
היה זה רופא צעיר, שסיים את לימודי הרפואה בבולגריה, הגיע ב- 1947 לקפריסין עם העלייה הבלתי לגאלית וסיים שלב א' ו- ב' באימוני שורות המגינים. במקרי חירום הופנו החולים למרפאת המחנה, בה שירתו רופאים מעפילים, שהיו מומחים במקצועות שונים ולידם אחיות וציוד רפואי הכרחי.
במקרה חמור יותר העבירו את החולה באמבולנס צבאי בריטי לבית חולים צבאי שהיה ממוקם ב- .Dhekelia מקרים בודדים רציניים יותר הועברו לבית החולים הצבאי המרכזי ב- Nicosia.
ההפניה לוותה במכתב ובמקרים של פציעת אימונים, הייתה חובה להתאים את הנימוקים לנסיבות אזרחיות.
מפקדת שורות המגינים הייתה ממונה על כל הפעילויות במחנות ואת ההוראות והפקודות קיבלה ממטה "ההגנה" בארץ ובהמשך ממטה צה"ל.
בגוש חורף היו 7 מחנות מעפילים. ב- 2 מחנות התקיימו אימונים לשלב א', מחנה אחד לשלב ב' ואחד לשלב ג', שהכשיר מעפילים-טירונים לתפקידים מיוחדים.
במטה נכללו גם מפקד המשטרה הפנימית של מחנה המעפילים, שמונה ע"י שורות המגינים, וגם ממונה על יחידת ש"ב שסופח למזכירות המחנה.
מטעם הש"ב מונה אחראי שפיקח על עובדי חוץ, שעבדו בליווי אנגלי מחוץ לתחומי המחנות, כמו: בדואר, בתברואה, בבריאות (הסעות וטיפולים בבי"ח בריטי) ועוד.
במשטרת המחנה היו גם מס' אנשים שתודרכו במיוחד ע"י ה-ש"ב כמלווי הצבא שביקרו במחנות.
על חיילי וקציני הצבא הבריטי חל איסור מוחלט להיכנס למחנות המעפילים ללא תיאום מראש וליווי משטרת המחנה.
עובדה שאיפשרה לנו להסוות פעילויות רבות מעיני הצבא הבריטי. לפני כל ביקור של הבריטים, הודיעו למטה שורות המגינים, כדי להספיק להכין את השטח לביקורת.
שלב א' היה קורס חובה לכל הבחורים והבחורות בגילאי 18 – 28, פרט לאנשי אגודת ישראל ובית"ר.
הקורס נמשך 10 ימי עבודה וכלל: תרגילי סדר. ספורט שימושי, מקל, ג'ודו, קשר-מורס, עזרה ראשונה ומחנאות.
בסיום שלב זה נבדקו החניכים ע"י מטה המחנה והמצטיינים שהתנדבו הועברו לשלב ב'. שלב ב' נמשך שבועיים, בו למדו א"ש לילה ונשק (רימון, סטן ומקלע).
בסיום הקורס מינו עפ"י ההישגים את המדריכים לשלב א' ואת המועמדים לשלב ג'.
בשלב זה התקיים למועמדים טקס השבעה על התנ"ך ואקדח.
אחרי כל 2 קורסים של שלב א' התקיים קורס אחד של שלב ב'. בד"כ בכל שלב א' היו 4 מחלקות ובשלב ב' 2 מחלקות.
שלב ג' התקיים לאחר מיון קפדני מאד של מסיימי שלב ב'. לאחר שנבחרו 12-15 מועמדים התחיל הקורס המיוחד הזה, שנמשך 3 שבועות.
החניכים שסיימו קורס זה שימשו כקצינים בשורות המגינים ולאחר הגעתם ארצה קיבלו תפקיד פיקודי.
במחנה 69 פעל מחנה אימונים אחד, השני פעל במחנה 70.
במחנה 65 פעלו מחנות אימונים לשלב ב' ו- ג' (אתייחס למחנות בגוש חורף בלבד) במחנה שורות המגינים שפעל במחנה 70, היו מס' אוהלים בהם הוחזקו, בתקופות שונות,
מלחים שנשבו ע"י הצבא הבריטי בזמן ההשתלטות על אוניות המעפילים ובזמן הורדת המעפילים הם נבלעו ביניהם, כך שהבריטים לא זיהו אותם.
צוות מיוחד מתוך שורות המגינים הכין את רשימות החייבים בהתייצבות לאימוני שלב א'. השתתפות בקורס ב' ו-ג' הייתה בהתנדבות בלבד.
התיאום היה מלא ולא פעם היה צריך לשכנע פלוני ואלמוני, שאינם יכולים להשתתף באימונים בשל סיבות כמו: גיל, בריאות וכו'.
בשורות המגינים של גוש חורף ניגנה תזמורת כלי נשיפה בת 8 נגנים יוצאי בולגריה.
לא אחת צעדו במצעד צבאי מס' מחלקות של שורות המגינים כשבראשן צועדת התזמורת הצבאית, שנגניה לבושים בסרבלים ירוקים.
המעפילים נהרו בהמוניהם לחזות בצבא היהודי שיקום בעתיד הקרוב. גדולה הייתה תחושת הגאווה וההערכה לנוער שסימל עבורם את המדינה ואת העצמאות הקרבה.
בני המשפחות של טירוני שורות המגינים, שחזו באימוניהם, התמלאו בגאווה ואהבה לחיילים שבדרך, חיילי המדינה שבדרך,
התגשמות חלומם של רבבות היהודים שחיו בגלות שנים רבות והנה קם דור צעיר שיגשים את חלום שיבת ציון והקמתה של מדינת היהודים בארץ ישראל.
העיתונות היומית בארץ ישראל פרסמה ללא הרף חדשות על המאבק המתנהל באו"ם ובעולם כולו למען הכרזת מדינת היהודים, למרות התנגדות האימפריה הבריטית.
בכל יום הקריאו את החדשות במחנות והמעפילים ידעו, שהישוב היהודי הקטן בארץ לוחם לשחרורם.
כולם האמינו שקרב היום בו יצטרפו למערך הלחימה. הידיעות הבלתי רשמיות על הברחת הלוחמים מהמחנות לארץ והעידוד של נציגי הסוכנות היהודית,
הוסיפו להם כוח ואומץ להמשיך במאבק נגד הדיכוי במחנות ההסגר, שהבריטים ניהלו באכזריות.
עם הקמת מדינת ישראל, הוחזרו שליחי ההגנה הביתה ובמקומם הגיעה משלחת מטעם צה"ל, שניהלה את העניינים עד לסגירת המחנות בתחילת פברואר 1949.
הקמת היחידות הלוחמות במחנות עוררה את התקווה, האמונה והביטחון שימים טובים יותר יגיעו בקרוב.
תקווה זו הקלה על המועקה וסייעה להם לעמוד איתן תקופה ממושכת בתנאי מחסור, אי נוחות וסבל. אם בתחילה היו תלונות וטרוניות פה ושם,
הם נעלמו במהירות נוכח ליכוד השורות ורוח ההתנדבות.
בראשית היה נתק רוחני מסויים בין המעפילים לבין השליחים, שנעלם חיש מהר ונוצר יחס של כבוד והערצה כלפי נציגי היישוב, שתרמו רבות לגיבוש הסולידריות באוכלוסייה המגוונת.
בערבים נערכו קומזיצים בהם השתתפו השליחים והמעפילים וצופים מהצד לא ידעו להבדיל בין מדריך, מפקד או טירון.
לדעתי היה זה ההישג העיקרי של שורות המגינים במחנות ההסגר, בניגוד מוחלט לציפיות האנגלים לדמורליזציה בקרב המעפילים.
פרק שלישי – שורות המגינים – "ההגנה"
לאנשי "ההגנה" שפעלו במחנות ההסגר בקפריסין הצמידו שם כיסוי – "שורות המגינים".
בפרק זה אנסה לתאר את התחושות, הפעולות וההישגים של "שורות המגינים".
אמנע כאן מהמחלוקות לגבי תחומי אחריות וזקיפת הצלחות בין הגורמים השונים שפעלו במחנות.
ארגון שורות המגינים החל את פעילותו בקרב המגורשים במחנות ההסגר בקפריסין בסוף שנת 1946, לאחר הגעת השליחים הראשונים מארץ ישראל.
הפעילות החלה ב"גוש קיץ", כינוי המחנות, שהיו ממוקמים ב-Karaolis ליד Famagusta, סמוך לשפת הים ונמשכה עם פתיחת מחנות החורף שהוקמו ב- Xylotymbo ו- Dhekelia ליד .Larnaca
באתרי המחנות הוגדר שטח מרוחק יחסית מהמגורים כשטח סגור, מיוחד עבור שורות המגינים, אותו גידרו בקונצרטינות של תיל דוקרני מסביב.
כל הנכנסים והיוצאים מהתחום המגודר נבדקו ע"י ש"ג תורן ואיש קשר יחד עם קצין תורן במחנה.
אנסה לפרט את פעילות שורות המגינים במחנה 70, בו מוקם מטה מחנות 69 ו- 70.
באתר הוקצה שטח למגורי החניכים, שהתגוררו באוהלים. לידם היו הגברים והנשים בנפרד.
ליד המגורים הוצב מטה המחנה ולצדו אוהלי המדריכים והשירותים הצמודים.
השירותים נבנו בצורת בור עמוק ועליו הותקנו מושבי עץ כדוגמת בית שימוש תורכי.
האוהלים היו סדורים בצורת ח' ובמרכזה מגרש מפקדים, שבמרכזו תורן להנפת הדגל.
מאחורי המטה היו אוהלים בהם לימדו שימוש בנשק ואת יתר המיומנויות המקצועיות אותן טרחנו להסוות מעיני האנגלים.
ההיררכיה הפיקודית במחנה הייתה במתכונת צבאית למחצה:
המדריכים לסוגיהם לפי המקצועות שנלמדו בקורס
• קצין מקצועי – אחראי על כל קבוצת מדריכים לכל מקצוע
• קצין הדרכה לכל קורס בפני עצמו
• מפקדי מחלקות בכל קורס
• סגן מפקד המחנה
• מפקד המחנה
• מטה הקורס
• מפקד הגוש
במחנות אלה שימש רופא תורן מטעם שורות המגינים.
היה זה רופא צעיר, שסיים את לימודי הרפואה בבולגריה, הגיע ב- 1947 לקפריסין עם העלייה הבלתי לגאלית וסיים שלב א' ו- ב' באימוני שורות המגינים. במקרי חירום הופנו החולים למרפאת המחנה, בה שירתו רופאים מעפילים, שהיו מומחים במקצועות שונים ולידם אחיות וציוד רפואי הכרחי.
במקרה חמור יותר העבירו את החולה באמבולנס צבאי בריטי לבית חולים צבאי שהיה ממוקם ב- .Dhekelia מקרים בודדים רציניים יותר הועברו לבית החולים הצבאי המרכזי ב- Nicosia.
ההפניה לוותה במכתב ובמקרים של פציעת אימונים, הייתה חובה להתאים את הנימוקים לנסיבות אזרחיות.
מפקדת שורות המגינים הייתה ממונה על כל הפעילויות במחנות ואת ההוראות והפקודות קיבלה ממטה "ההגנה" בארץ ובהמשך ממטה צה"ל.
בגוש חורף היו 7 מחנות מעפילים. ב- 2 מחנות התקיימו אימונים לשלב א', מחנה אחד לשלב ב' ואחד לשלב ג', שהכשיר מעפילים-טירונים לתפקידים מיוחדים.
במטה נכללו גם מפקד המשטרה הפנימית של מחנה המעפילים, שמונה ע"י שורות המגינים, וגם ממונה על יחידת ש"ב שסופח למזכירות המחנה.
מטעם הש"ב מונה אחראי שפיקח על עובדי חוץ, שעבדו בליווי אנגלי מחוץ לתחומי המחנות, כמו: בדואר, בתברואה, בבריאות (הסעות וטיפולים בבי"ח בריטי) ועוד.
במשטרת המחנה היו גם מס' אנשים שתודרכו במיוחד ע"י ה-ש"ב כמלווי הצבא שביקרו במחנות.
על חיילי וקציני הצבא הבריטי חל איסור מוחלט להיכנס למחנות המעפילים ללא תיאום מראש וליווי משטרת המחנה.
עובדה שאיפשרה לנו להסוות פעילויות רבות מעיני הצבא הבריטי. לפני כל ביקור של הבריטים, הודיעו למטה שורות המגינים, כדי להספיק להכין את השטח לביקורת.
שלב א' היה קורס חובה לכל הבחורים והבחורות בגילאי 18 – 28, פרט לאנשי אגודת ישראל ובית"ר.
הקורס נמשך 10 ימי עבודה וכלל: תרגילי סדר. ספורט שימושי, מקל, ג'ודו, קשר-מורס, עזרה ראשונה ומחנאות.
בסיום שלב זה נבדקו החניכים ע"י מטה המחנה והמצטיינים שהתנדבו הועברו לשלב ב'. שלב ב' נמשך שבועיים, בו למדו א"ש לילה ונשק (רימון, סטן ומקלע).
בסיום הקורס מינו עפ"י ההישגים את המדריכים לשלב א' ואת המועמדים לשלב ג'.
בשלב זה התקיים למועמדים טקס השבעה על התנ"ך ואקדח.
אחרי כל 2 קורסים של שלב א' התקיים קורס אחד של שלב ב'. בד"כ בכל שלב א' היו 4 מחלקות ובשלב ב' 2 מחלקות.
שלב ג' התקיים לאחר מיון קפדני מאד של מסיימי שלב ב'. לאחר שנבחרו 12-15 מועמדים התחיל הקורס המיוחד הזה, שנמשך 3 שבועות.
החניכים שסיימו קורס זה שימשו כקצינים בשורות המגינים ולאחר הגעתם ארצה קיבלו תפקיד פיקודי.
במחנה 69 פעל מחנה אימונים אחד, השני פעל במחנה 70.
במחנה 65 פעלו מחנות אימונים לשלב ב' ו- ג' (אתייחס למחנות בגוש חורף בלבד) במחנה שורות המגינים שפעל במחנה 70, היו מס' אוהלים בהם הוחזקו, בתקופות שונות,
מלחים שנשבו ע"י הצבא הבריטי בזמן ההשתלטות על אוניות המעפילים ובזמן הורדת המעפילים הם נבלעו ביניהם, כך שהבריטים לא זיהו אותם.
צוות מיוחד מתוך שורות המגינים הכין את רשימות החייבים בהתייצבות לאימוני שלב א'. השתתפות בקורס ב' ו-ג' הייתה בהתנדבות בלבד.
התיאום היה מלא ולא פעם היה צריך לשכנע פלוני ואלמוני, שאינם יכולים להשתתף באימונים בשל סיבות כמו: גיל, בריאות וכו'.
בשורות המגינים של גוש חורף ניגנה תזמורת כלי נשיפה בת 8 נגנים יוצאי בולגריה.
לא אחת צעדו במצעד צבאי מס' מחלקות של שורות המגינים כשבראשן צועדת התזמורת הצבאית, שנגניה לבושים בסרבלים ירוקים.
המעפילים נהרו בהמוניהם לחזות בצבא היהודי שיקום בעתיד הקרוב. גדולה הייתה תחושת הגאווה וההערכה לנוער שסימל עבורם את המדינה ואת העצמאות הקרבה.
בני המשפחות של טירוני שורות המגינים, שחזו באימוניהם, התמלאו בגאווה ואהבה לחיילים שבדרך, חיילי המדינה שבדרך,
התגשמות חלומם של רבבות היהודים שחיו בגלות שנים רבות והנה קם דור צעיר שיגשים את חלום שיבת ציון והקמתה של מדינת היהודים בארץ ישראל.
העיתונות היומית בארץ ישראל פרסמה ללא הרף חדשות על המאבק המתנהל באו"ם ובעולם כולו למען הכרזת מדינת היהודים, למרות התנגדות האימפריה הבריטית.
בכל יום הקריאו את החדשות במחנות והמעפילים ידעו, שהישוב היהודי הקטן בארץ לוחם לשחרורם.
כולם האמינו שקרב היום בו יצטרפו למערך הלחימה. הידיעות הבלתי רשמיות על הברחת הלוחמים מהמחנות לארץ והעידוד של נציגי הסוכנות היהודית,
הוסיפו להם כוח ואומץ להמשיך במאבק נגד הדיכוי במחנות ההסגר, שהבריטים ניהלו באכזריות.
עם הקמת מדינת ישראל, הוחזרו שליחי ההגנה הביתה ובמקומם הגיעה משלחת מטעם צה"ל, שניהלה את העניינים עד לסגירת המחנות בתחילת פברואר 1949.
הקמת היחידות הלוחמות במחנות עוררה את התקווה, האמונה והביטחון שימים טובים יותר יגיעו בקרוב.
תקווה זו הקלה על המועקה וסייעה להם לעמוד איתן תקופה ממושכת בתנאי מחסור, אי נוחות וסבל. אם בתחילה היו תלונות וטרוניות פה ושם,
הם נעלמו במהירות נוכח ליכוד השורות ורוח ההתנדבות.
בראשית היה נתק רוחני מסויים בין המעפילים לבין השליחים, שנעלם חיש מהר ונוצר יחס של כבוד והערצה כלפי נציגי היישוב, שתרמו רבות לגיבוש הסולידריות באוכלוסייה המגוונת.
בערבים נערכו קומזיצים בהם השתתפו השליחים והמעפילים וצופים מהצד לא ידעו להבדיל בין מדריך, מפקד או טירון.
לדעתי היה זה ההישג העיקרי של שורות המגינים במחנות ההסגר, בניגוד מוחלט לציפיות האנגלים לדמורליזציה בקרב המעפילים.