העולם בו אנו חיים | אפרים רביד, "עד 120" תל אביב
תקופת המלחמה הקרה בין ברית המועצות והמערב הנחילה לנו מטבע לשון או, אם תרצו, את המושג "עולם שלישי". נהוג לשייך לעולם שלישי ארצות בלתי מפותחות, בהן שורר עוני, כגון ארצות אפריקה המתפתחות וכן מיעוטים נכשלים בתוך עמים או תרבויות. שתי הקטגוריות הנותרות כללו את ארצות הברית ואת ארצות מערב אירופה כארצות העולם הראשון ואת ברית המועצות כעולם שני.
על פי חלוקה זאת לא נותר כל ספק לגבי מיקומה של מדינת ישראל במשפחת העולם הראשון. מוסכמה זאת, של היותנו עצם מעצמותיו של העולם הראשון, הכתה שורשים כה עמוקים בתודעה הישראלית, עד כי לא עלה על דעתו של איש להעמידה במבחן הביקורת. יתרה מזאת, עצם הטלת ספק קל שבקלים במוסכמה זאת עשוי להיחשב לפגיעה גסה באחד מנכסי צאן ברזל של עם ישראל במולדתו החדשה. לחיזוק טיעון זה יש לשים לב לכך שקברניטי המדינה והאספסוף הפוליטי הסובב אותם משמיעים מוסכמה זאת לבקרים, שמא נשכח מי אנחנו ומי ישווה לנו.
מדינת ישראל משויכת למשפחת מדינות העולם הראשון לא כל כך בשל זהות תכונותיה עם אלו של מדינות המערב, כמו בשל חוסר האפשרות לשייכה לעולם השני או השלישי עפ"י הגדרתם. שיוכן של מדינות המערב לעולם הראשון מייצר בתודעתנו זהות בין השניים. אך לא כך הם הדברים. אם נבחן את שני המושגים בקפידה נמצא שהעולם הראשון מצטייר בתודעתנו בעיקר כחברה בעלת רמת חיים גבוהה, התפתחות טכנולוגית מואצת ושלטון דמוקרטי. כנגד זה העולם המערבי מעלה בתודעתנו חברה בעלת מסורת תרבותית מושרשת, מנהגים מוכרים ומקובלים על אזרחיה, כללי התנהגות מוסכמים המוקנים להם משחר ילדותם, המונעים חיכוכים ואי הבנות ביחסים בין אדם לרעהו, וכן ניתוק מוחלט בין דת ומדינה.
מה מן התכונות האלו סיגלה לעצמה מדינת ישראל במשך שנות קיומה המעטות? רמת חיים גבוהה יחסית על אף כוח הקנייה הנמוך של השקל, התפתחות טכנולוגית יוצאת דופן בהישגיה, עוצמה צבאית ומבנה שלטון דמוקראטי. עד כאן אין מי שחולק על עובדות אלו. לצערנו לא ניתן לומר כדבר הזה על הסממנים הבולטים לעין של אורח החיים במדינות המערב. המסורת היחידה הקיימת במדינת ישראל היא המסורת הדתית. אף שאינה מנת חלקם של כל תושביה, היא שלטת שליטה מכריעה במערכת החינוך, בתחומי המשפט האזרחי ודרך כוחה הפוליטי כופה את עצמה על כל אזרחי המדינה. מנהגים מוכרים ומקובלים על הכל חסרים גם הם במדינה הצעירה שאזרחיה התקבצו ובאו מכל קצוות העולם והביאו אתם תרבויות חיים שונות ולעתים אף מתנגשות זו בזו. את אותו הדבר ניתן לומר על כללי התנהגות שהשוני ביניהם בולט על כל צעד ושאל. היותה של ישראל מדינה דמוקרטית מודגש לעתים קרובות בעיקר בגלל מיקומה במרחב בו לא קיימות מדינות דמוקרטיות. הדברים אלה מכוונים בעיקר למבנה השלטוני, אך מתעלמים מן העובדה שרבים מתושבי המדינה שורשיהם במשטרים דיקטטוריים ותרבות החיים הדמוקרטית אינה טבועה באישיותם ואינה חלק ממורשתם אבותיהם.
אין בנאמר כאן כל כוונה להמעיט בהישגי המדינה או להטיח אשמה באיש. רק מאמץ חינוכי וחקיקה נבונה יקרבו אותנו, אם נרצה בכך, לאורח החיים המערבי, לא למראית עין אלא למהות. יש לזכור שתהליך השתלבותנו בעולם המערבי טרם הושלם. עד שם הדרך עוד ארוכה וטוב נעשה אם ננהג באיפוק ונבחן בחון היטב מול המציאות את דברי השבח שאנו נוהגים להרעיף על עצמנו.
העולם בו אנו חיים | אפרים רביד, "עד 120" תל אביב
תקופת המלחמה הקרה בין ברית המועצות והמערב הנחילה לנו מטבע לשון או, אם תרצו, את המושג "עולם שלישי". נהוג לשייך לעולם שלישי ארצות בלתי מפותחות, בהן שורר עוני, כגון ארצות אפריקה המתפתחות וכן מיעוטים נכשלים בתוך עמים או תרבויות. שתי הקטגוריות הנותרות כללו את ארצות הברית ואת ארצות מערב אירופה כארצות העולם הראשון ואת ברית המועצות כעולם שני.
על פי חלוקה זאת לא נותר כל ספק לגבי מיקומה של מדינת ישראל במשפחת העולם הראשון. מוסכמה זאת, של היותנו עצם מעצמותיו של העולם הראשון, הכתה שורשים כה עמוקים בתודעה הישראלית, עד כי לא עלה על דעתו של איש להעמידה במבחן הביקורת. יתרה מזאת, עצם הטלת ספק קל שבקלים במוסכמה זאת עשוי להיחשב לפגיעה גסה באחד מנכסי צאן ברזל של עם ישראל במולדתו החדשה. לחיזוק טיעון זה יש לשים לב לכך שקברניטי המדינה והאספסוף הפוליטי הסובב אותם משמיעים מוסכמה זאת לבקרים, שמא נשכח מי אנחנו ומי ישווה לנו.
מדינת ישראל משויכת למשפחת מדינות העולם הראשון לא כל כך בשל זהות תכונותיה עם אלו של מדינות המערב, כמו בשל חוסר האפשרות לשייכה לעולם השני או השלישי עפ"י הגדרתם. שיוכן של מדינות המערב לעולם הראשון מייצר בתודעתנו זהות בין השניים. אך לא כך הם הדברים. אם נבחן את שני המושגים בקפידה נמצא שהעולם הראשון מצטייר בתודעתנו בעיקר כחברה בעלת רמת חיים גבוהה, התפתחות טכנולוגית מואצת ושלטון דמוקרטי. כנגד זה העולם המערבי מעלה בתודעתנו חברה בעלת מסורת תרבותית מושרשת, מנהגים מוכרים ומקובלים על אזרחיה, כללי התנהגות מוסכמים המוקנים להם משחר ילדותם, המונעים חיכוכים ואי הבנות ביחסים בין אדם לרעהו, וכן ניתוק מוחלט בין דת ומדינה.
מה מן התכונות האלו סיגלה לעצמה מדינת ישראל במשך שנות קיומה המעטות? רמת חיים גבוהה יחסית על אף כוח הקנייה הנמוך של השקל, התפתחות טכנולוגית יוצאת דופן בהישגיה, עוצמה צבאית ומבנה שלטון דמוקראטי. עד כאן אין מי שחולק על עובדות אלו. לצערנו לא ניתן לומר כדבר הזה על הסממנים הבולטים לעין של אורח החיים במדינות המערב. המסורת היחידה הקיימת במדינת ישראל היא המסורת הדתית. אף שאינה מנת חלקם של כל תושביה, היא שלטת שליטה מכריעה במערכת החינוך, בתחומי המשפט האזרחי ודרך כוחה הפוליטי כופה את עצמה על כל אזרחי המדינה. מנהגים מוכרים ומקובלים על הכל חסרים גם הם במדינה הצעירה שאזרחיה התקבצו ובאו מכל קצוות העולם והביאו אתם תרבויות חיים שונות ולעתים אף מתנגשות זו בזו. את אותו הדבר ניתן לומר על כללי התנהגות שהשוני ביניהם בולט על כל צעד ושאל. היותה של ישראל מדינה דמוקרטית מודגש לעתים קרובות בעיקר בגלל מיקומה במרחב בו לא קיימות מדינות דמוקרטיות. הדברים אלה מכוונים בעיקר למבנה השלטוני, אך מתעלמים מן העובדה שרבים מתושבי המדינה שורשיהם במשטרים דיקטטוריים ותרבות החיים הדמוקרטית אינה טבועה באישיותם ואינה חלק ממורשתם אבותיהם.
אין בנאמר כאן כל כוונה להמעיט בהישגי המדינה או להטיח אשמה באיש. רק מאמץ חינוכי וחקיקה נבונה יקרבו אותנו, אם נרצה בכך, לאורח החיים המערבי, לא למראית עין אלא למהות. יש לזכור שתהליך השתלבותנו בעולם המערבי טרם הושלם. עד שם הדרך עוד ארוכה וטוב נעשה אם ננהג באיפוק ונבחן בחון היטב מול המציאות את דברי השבח שאנו נוהגים להרעיף על עצמנו.