הנוסע המתמיד
אחרי פעילות ארוכה באירופה ובאסיה כנציג אל על ועוד עשר שנות התנדבות, אברהם רוטר מרשה לעצמו להאט קצת את הקצב וליהנות מחיי החברה החדשים שבבית עד 120 שבהוד השרון.
סיפורי המסעות של אברהם רוטר הם חובקי עולם. הבחור הצעיר שהתחיל כחרט בחברת התעופה הלאומית אל על, התמנה ברבות השנים למנהל פעילות החברה בחו"ל, והיום הוא מספר לחבריו סיפורים חלוציים על התבססותה של החברה באירופה ובאסיה.
אברהם, בן השמונים ושמונה, נולד בישראל להורים שעלו מפולין ב-1934. אחרי שנתיים נוצר בארץ משבר כלכלי, בני המשפחה שמעו על המצב הקשה ושלחו להוריו כרטיסי טיסה כדי שהם יחזרו לפולין.
"הוריי התלבטו, ולסוף הוחלט שאימי תיקח אותי ואת אחי התאום לפולין, היינו אז בני שנתיים, ואבא שלי יישאר בארץ וימשיך לחפש פרנסה. אחרי תשעה חודשים אימי הציעה לאבי שיצטרף אלינו, אבל הוא אמר שהיהודים צריכים מדינה משלהם, והוא לא יעזוב את ישראל. ב-1938 אימא שלי חזרה איתנו לארץ. כל המשפחה שבפולין נספתה, ניצלנו הודות לאבא שלי."
איך הגעת לאל על?
"כשהשתחררתי מהצבא חבר הזמין אותי לביקור באל על. ראיתי שיש לחברה בית מלאכה לחרטות, הפעלתי פרוטקציה והתקבלתי. עזבתי רק אחרי ארבעים ושבע שנים, שבמהלכן הוסמכתי כטכנאי תעופתי, למדתי לתואר ראשון ושני בכלכלה ובמנהל עסקים באוניברסיטאות בר-אילן ותל אביב, ועברתי השתלמויות רבות במגוון תחומים. קודמתי לתפקידי ניהול, והייתי שותף להצלחות ולהישגים. יש האומרים שמאחורי כל גבר מצליח ניצבת אישה, בלי התמיכה ושיתוף הפעולה של זהבה, אשתי, לא הייתי מצליח להתקדם בחברה. זהבה הייתה דומיננטית בגידול שלושת הילדים, היא עשתה את זה נהדר, והיום אנחנו סבתא וסבא לתשעה נכדים."
זהבה שנמצאת לצידו בריאיון מחייכת וגאה בהישגיהם. היא נולדה בשכונת פלורנטין שבתל אביב, עבדה במשך חמש־עשרה שנים באיל"ן, ארגון הפועל למען ילדים נפגעי פוליו ושיתוק מוחין, והצטרפה לאברהם לכל הנציגויות שאליהן נשלח. שניהם זוכרים את התקופות האלה כמעשירות ומשמעותיות.
ספר על הפעילות בווינה, בהונגריה ובצ'כוסלובקיה
"בשנת 1988 מוניתי כנציג החברה באוסטריה. בתפקיד זה הייתי אמון גם על פעילות החברה בהונגריה ובצ'כסלובקיה. עם הזמן, בנוסף לטיסות הסדירות, הפעילות שלנו התרחבה גם לטיסות מיוחדות, הטסנו מאתיים ילדים שחלו בפסוריאזיס לים המלח. אני גאה שתרמתי לקיומן של טיסות ישירות מהונגריה לישראל, בטיסות הראשונות הטסנו כארבע מאות תלמידים מבית הספר היהודי ע"ש חנה סנש לביקור בארץ. זה היה מטוס הג'מבו הראשון שנחת בשדה, והאירוע גרם להתרגשות רבה בהונגריה. שר התחבורה ההונגרי, ראש מנהל התעופה ועיתונאים רבים באו לסקר את המעמד החגיגי. הביאו גם מתורגמן כדי שיראיין את הקברניט הישראלי הראשון שינחת בהונגריה כטייס של חברת תעופה ישראלית. אחרי הנחיתה הקברניט הישראלי ירד מהמטוס, וכשניגשו אליו העיתונאים והמתורגמן הוא התחיל לשוחח איתם בהונגרית שוטפת. חשוב לציין שפעילותי בהונגריה הייתה בזמן העלייה הגדולה של יהדות רוסיה לישראל, היה לי הכבוד להיות שותף להטסת מאתיים חמישים אלף עולים דרך בודפשט, רבים מהעולים לא היו בריאים, והפעילות הזו הייתה כרוכה בתיאומים רבים ובהרבה רגישות וסבלנות. לאחר שהטיסות להונגריה הוסדרו, גורמים בחברת התעופה הצ'כוסלובקית ביקשו להיפגש איתי כדי לבדוק אפשרות לטיסות ישירות. באותה עת לא היו קשרים דיפלומטיים בין המדינות. זמן קצר לאחר הפגישה נחתמו הסכמי התעופה, ופתחנו משרד גם בפראג."
מה הייתה התחנה הבאה?
"זהבה ואני חזרנו לישראל במאי 1993 ומוניתי למנהל אל על בירושלים רבתי. עיקר הפעילות התמקדה בהטסת עובדי משרדי הממשלה לחו"ל. סוכני הנסיעות בירושלים היו בעיקר מהמגזר החרדי, ולשמחתי הם כיבדו אותי והתחברו אליי. הוזמנו לחתונות ולאירועים רבים בחצרות האדמו"רים. הייתי שותף להבאתו של האדמו"ר מצאנז, שהיה על ערש דווי וביקש להיקבר בישראל. הסדרתי את טיסתו, וכשהגיע לארץ הוא ביקש לראות אותי. זכיתי לקבל ממנו ברכה לבריאות ולאריכות ימים. קהל החסידים שהצטופף מחוץ לחדרו נגע בשולי בגדיי כסגולה מברכת האדמו"ר."
ספר על השנים המרתקות והמאתגרות בדרום מזרח אסיה
"בשנת 1995 קיבלתי את ניהול נציגות אל על בדרום מזרח אסיה, שכללה את סין, יפן, הונג קונג, קוריאה וטאיוואן. השנה הראשונה הייתה מאתגרת במיוחד, התגוררנו בבייג'ינג. סין לא הייתה פתוחה למערב באותן שנים, וגם תנאי המחיה לא היו קלים. היו מגבלות על השימוש בכרטיסי אשראי. החורף היה קשה, מושלג וקר, לא היו רופאים או רפואה מערבית, והאוכל היה מיועד לסינים שאוכלים כל דבר שזז, נחשים, קופים, תולעים. הייתה צפיפות בתחבורה הציבורית, באוטובוסים נדחפו מאות סינים, זה היה בלתי אפשרי. גם הנהיגה בסין הייתה מורכבת. נהגתי ברכב בצמוד לאלפי רוכבי אופניים, שזיהו אדם מערבי נוהג ברכב וביימו תאונה, שמטרתה להוציא מהנהג הפוגע כביכול והמאוד מבוהל כסף. אני זוכר שפעם אחת הקונסול הישראלי היה מעורב בתאונה כזו, ומכיוון שסירב לשלם נאלץ להגיע לתחנת המשטרה, השוטר שם לא התבייש להציע לו לסגור את התקרית במאה יואן."
יש קוד התנהגות שחובה לאמץ כשנמצאים במזרח אסיה?
"אסור לזלזל או לפסול רעיון שמישהו מציג, גם אם הוא אינו מציאותי. חובה לתת קרדיט, להגיד שהרעיון מעניין, אחרת אתה מבייש אותו, ועלבון כזה, הם אינם שוכחים ובוודאי שאינם סולחים."
מה לגבי תרבות השוחד?
"עם הפתיחות למערב נוצר מצב שיזמים קטנים, שבעבר נחשבו לכלום ושום דבר בעיני פקידי הממשלה, התעשרו, אפילו השוער שבבית המלון שקיבל טיפים מכובדים נחשב לבעל ממון. כדי לקדם את מעמדם הכלכלי של הפקידים השתרשה תרבות השוחד, וכדי לקדם עניינים נאלצים לתת מתנות. בתוך המורכבות הזו, ולאור העובדה שהסינים משקרים כל הזמן, התמודדתי והצלחתי. נדרשה גמישות מחשבתית רבה ויצירת קשרים בלתי פורמליים עם הגורמים השונים.
אחת הסיטואציות המלחיצות הייתה כשטיסת אל על הוקדמה בשל חג השבועות. אף שההודעה על הקדמת הטיסה הועברה לרשות התעופה הסינית, כשהגיעה הטיסה והקברניט ביקש רשות לנחות, הוא סורב. קיבלתי טלפון בהול מאל על כדי שאפתור את הבעיה, אחרת המטוס יאלץ לחזור לישראל עם נוסעיו. יצרתי מייד קשר עם סגן שר התעופה הסיני, ובהתערבותו המטוס קיבל אישור לנחות."
מדוע עברתם לגור בהונג קונג?
"לאחר שנה בסין ביקשנו לעבור להונג קונג, שהייתה אז תחת שלטון בריטי, ומן הסתם קלה יותר לעיכול. גרנו במגדל עצום, בדירה בקומה האחת־עשרה, שממנה נגלה נוף מדהים למפרץ הונג קונג," מספר אברהם, "התחברנו לקהילה היהודית. משם המשכתי לנהל את העניינים."
מה היו ההישגים המשמעותיים שלך?
"בצנעה אומר שרבים. אחד ההישגים שאני גאה בהם מאוד קרה לאחר פגישה עם שר התחבורה של הונג קונג. לאחר שנודע לי שהוא נוצרי הבאתי לפגישה מתנה יפה ומרגשת, שמסמלת את סיפורו של ישו. חשוב לציין כי בתקופה ההיא היו טיסות צ'ארטר מהונג קונג לישראל, אבל רצינו גם להוביל מטען בטיסות האלה. בעקבות הפגישה הבקשה אושרה בפורום הממשלה. גרף ההכנסות במחלקה שלי עלה משמעותית כשאל על התחילה להטיס מטען מאסיה. אלו היו טיסות ללא דיילים, מינימום הוצאות, רק תשלום על המטען הרב שהכנסנו למטוסי הג'מבו. זה היה הישג יפה."
וכשהסתיימה התקופה באל על?
"בשנת 1999 חזרנו לישראל ויצאתי לפנסיה. עסקתי תקופה קצרה בייעוץ תעופתי ואחרי שנה, זהבה ואני, התנדבנו בעמותת 'לשובע', שלה בתי תמחוי בתל אביב וברמת גן וצהרונים לנוער במצוקה. אלו עשר שנים שאני גאה בהן יותר מכל הישג שהיה לי באל על. חשוב לציין ש'לשובע' הוא מפעל התנדבות של אדם אחד נחוש. אנחנו היינו צריכים לעבור במאפיות, באולמות אירועים ובמסעדות ולאסוף משם את המזון שנשאר לטובת אנשים רעבים. התנדבתי גם בהסתדרות הגמלאים בארץ וקידמתי חוקים למען בני הגיל השלישי."
איך הגעתם לבית עד 021?
"במשך חמישים שנה גרנו בשכונת בבלי שבתל אביב. בשלב מסוים הבית שהיה מלא התרוקן, ונותרנו שנינו. בתקופת הקורונה מצאנו את עצמנו מבודדים, כשחברים ומשפחה לא יכולים לבקר. זהבה הציעה שנבדוק את האפשרות לעבור לדיור מוגן. לא אהבתי את הרעיון כי התרגלתי לבית, הייתי מרוצה ולא חיפשתי שינוי, אך הילדים תמכו ברעיון. החלטתי לנסות ונכנסו לבית שבהוד השרון לשלושה חודשי ניסיון. רכשתי כאן חברים חדשים, גיליתי תחביבים ופעילויות שלא הכרתי, ותוך זמן קצר עד 120 נהפך לביתי החדש."
הנוסע המתמיד
אחרי פעילות ארוכה באירופה ובאסיה כנציג אל על ועוד עשר שנות התנדבות, אברהם רוטר מרשה לעצמו להאט קצת את הקצב וליהנות מחיי החברה החדשים שבבית עד 120 שבהוד השרון.
סיפורי המסעות של אברהם רוטר הם חובקי עולם. הבחור הצעיר שהתחיל כחרט בחברת התעופה הלאומית אל על, התמנה ברבות השנים למנהל פעילות החברה בחו"ל, והיום הוא מספר לחבריו סיפורים חלוציים על התבססותה של החברה באירופה ובאסיה.
אברהם, בן השמונים ושמונה, נולד בישראל להורים שעלו מפולין ב-1934. אחרי שנתיים נוצר בארץ משבר כלכלי, בני המשפחה שמעו על המצב הקשה ושלחו להוריו כרטיסי טיסה כדי שהם יחזרו לפולין.
"הוריי התלבטו, ולסוף הוחלט שאימי תיקח אותי ואת אחי התאום לפולין, היינו אז בני שנתיים, ואבא שלי יישאר בארץ וימשיך לחפש פרנסה. אחרי תשעה חודשים אימי הציעה לאבי שיצטרף אלינו, אבל הוא אמר שהיהודים צריכים מדינה משלהם, והוא לא יעזוב את ישראל. ב-1938 אימא שלי חזרה איתנו לארץ. כל המשפחה שבפולין נספתה, ניצלנו הודות לאבא שלי."
איך הגעת לאל על?
"כשהשתחררתי מהצבא חבר הזמין אותי לביקור באל על. ראיתי שיש לחברה בית מלאכה לחרטות, הפעלתי פרוטקציה והתקבלתי. עזבתי רק אחרי ארבעים ושבע שנים, שבמהלכן הוסמכתי כטכנאי תעופתי, למדתי לתואר ראשון ושני בכלכלה ובמנהל עסקים באוניברסיטאות בר-אילן ותל אביב, ועברתי השתלמויות רבות במגוון תחומים. קודמתי לתפקידי ניהול, והייתי שותף להצלחות ולהישגים. יש האומרים שמאחורי כל גבר מצליח ניצבת אישה, בלי התמיכה ושיתוף הפעולה של זהבה, אשתי, לא הייתי מצליח להתקדם בחברה. זהבה הייתה דומיננטית בגידול שלושת הילדים, היא עשתה את זה נהדר, והיום אנחנו סבתא וסבא לתשעה נכדים."
זהבה שנמצאת לצידו בריאיון מחייכת וגאה בהישגיהם. היא נולדה בשכונת פלורנטין שבתל אביב, עבדה במשך חמש־עשרה שנים באיל"ן, ארגון הפועל למען ילדים נפגעי פוליו ושיתוק מוחין, והצטרפה לאברהם לכל הנציגויות שאליהן נשלח. שניהם זוכרים את התקופות האלה כמעשירות ומשמעותיות.
ספר על הפעילות בווינה, בהונגריה ובצ'כוסלובקיה
"בשנת 1988 מוניתי כנציג החברה באוסטריה. בתפקיד זה הייתי אמון גם על פעילות החברה בהונגריה ובצ'כסלובקיה. עם הזמן, בנוסף לטיסות הסדירות, הפעילות שלנו התרחבה גם לטיסות מיוחדות, הטסנו מאתיים ילדים שחלו בפסוריאזיס לים המלח. אני גאה שתרמתי לקיומן של טיסות ישירות מהונגריה לישראל, בטיסות הראשונות הטסנו כארבע מאות תלמידים מבית הספר היהודי ע"ש חנה סנש לביקור בארץ. זה היה מטוס הג'מבו הראשון שנחת בשדה, והאירוע גרם להתרגשות רבה בהונגריה. שר התחבורה ההונגרי, ראש מנהל התעופה ועיתונאים רבים באו לסקר את המעמד החגיגי. הביאו גם מתורגמן כדי שיראיין את הקברניט הישראלי הראשון שינחת בהונגריה כטייס של חברת תעופה ישראלית. אחרי הנחיתה הקברניט הישראלי ירד מהמטוס, וכשניגשו אליו העיתונאים והמתורגמן הוא התחיל לשוחח איתם בהונגרית שוטפת. חשוב לציין שפעילותי בהונגריה הייתה בזמן העלייה הגדולה של יהדות רוסיה לישראל, היה לי הכבוד להיות שותף להטסת מאתיים חמישים אלף עולים דרך בודפשט, רבים מהעולים לא היו בריאים, והפעילות הזו הייתה כרוכה בתיאומים רבים ובהרבה רגישות וסבלנות. לאחר שהטיסות להונגריה הוסדרו, גורמים בחברת התעופה הצ'כוסלובקית ביקשו להיפגש איתי כדי לבדוק אפשרות לטיסות ישירות. באותה עת לא היו קשרים דיפלומטיים בין המדינות. זמן קצר לאחר הפגישה נחתמו הסכמי התעופה, ופתחנו משרד גם בפראג."
מה הייתה התחנה הבאה?
"זהבה ואני חזרנו לישראל במאי 1993 ומוניתי למנהל אל על בירושלים רבתי. עיקר הפעילות התמקדה בהטסת עובדי משרדי הממשלה לחו"ל. סוכני הנסיעות בירושלים היו בעיקר מהמגזר החרדי, ולשמחתי הם כיבדו אותי והתחברו אליי. הוזמנו לחתונות ולאירועים רבים בחצרות האדמו"רים. הייתי שותף להבאתו של האדמו"ר מצאנז, שהיה על ערש דווי וביקש להיקבר בישראל. הסדרתי את טיסתו, וכשהגיע לארץ הוא ביקש לראות אותי. זכיתי לקבל ממנו ברכה לבריאות ולאריכות ימים. קהל החסידים שהצטופף מחוץ לחדרו נגע בשולי בגדיי כסגולה מברכת האדמו"ר."
ספר על השנים המרתקות והמאתגרות בדרום מזרח אסיה
"בשנת 1995 קיבלתי את ניהול נציגות אל על בדרום מזרח אסיה, שכללה את סין, יפן, הונג קונג, קוריאה וטאיוואן. השנה הראשונה הייתה מאתגרת במיוחד, התגוררנו בבייג'ינג. סין לא הייתה פתוחה למערב באותן שנים, וגם תנאי המחיה לא היו קלים. היו מגבלות על השימוש בכרטיסי אשראי. החורף היה קשה, מושלג וקר, לא היו רופאים או רפואה מערבית, והאוכל היה מיועד לסינים שאוכלים כל דבר שזז, נחשים, קופים, תולעים. הייתה צפיפות בתחבורה הציבורית, באוטובוסים נדחפו מאות סינים, זה היה בלתי אפשרי. גם הנהיגה בסין הייתה מורכבת. נהגתי ברכב בצמוד לאלפי רוכבי אופניים, שזיהו אדם מערבי נוהג ברכב וביימו תאונה, שמטרתה להוציא מהנהג הפוגע כביכול והמאוד מבוהל כסף. אני זוכר שפעם אחת הקונסול הישראלי היה מעורב בתאונה כזו, ומכיוון שסירב לשלם נאלץ להגיע לתחנת המשטרה, השוטר שם לא התבייש להציע לו לסגור את התקרית במאה יואן."
יש קוד התנהגות שחובה לאמץ כשנמצאים במזרח אסיה?
"אסור לזלזל או לפסול רעיון שמישהו מציג, גם אם הוא אינו מציאותי. חובה לתת קרדיט, להגיד שהרעיון מעניין, אחרת אתה מבייש אותו, ועלבון כזה, הם אינם שוכחים ובוודאי שאינם סולחים."
מה לגבי תרבות השוחד?
"עם הפתיחות למערב נוצר מצב שיזמים קטנים, שבעבר נחשבו לכלום ושום דבר בעיני פקידי הממשלה, התעשרו, אפילו השוער שבבית המלון שקיבל טיפים מכובדים נחשב לבעל ממון. כדי לקדם את מעמדם הכלכלי של הפקידים השתרשה תרבות השוחד, וכדי לקדם עניינים נאלצים לתת מתנות. בתוך המורכבות הזו, ולאור העובדה שהסינים משקרים כל הזמן, התמודדתי והצלחתי. נדרשה גמישות מחשבתית רבה ויצירת קשרים בלתי פורמליים עם הגורמים השונים.
אחת הסיטואציות המלחיצות הייתה כשטיסת אל על הוקדמה בשל חג השבועות. אף שההודעה על הקדמת הטיסה הועברה לרשות התעופה הסינית, כשהגיעה הטיסה והקברניט ביקש רשות לנחות, הוא סורב. קיבלתי טלפון בהול מאל על כדי שאפתור את הבעיה, אחרת המטוס יאלץ לחזור לישראל עם נוסעיו. יצרתי מייד קשר עם סגן שר התעופה הסיני, ובהתערבותו המטוס קיבל אישור לנחות."
מדוע עברתם לגור בהונג קונג?
"לאחר שנה בסין ביקשנו לעבור להונג קונג, שהייתה אז תחת שלטון בריטי, ומן הסתם קלה יותר לעיכול. גרנו במגדל עצום, בדירה בקומה האחת־עשרה, שממנה נגלה נוף מדהים למפרץ הונג קונג," מספר אברהם, "התחברנו לקהילה היהודית. משם המשכתי לנהל את העניינים."
מה היו ההישגים המשמעותיים שלך?
"בצנעה אומר שרבים. אחד ההישגים שאני גאה בהם מאוד קרה לאחר פגישה עם שר התחבורה של הונג קונג. לאחר שנודע לי שהוא נוצרי הבאתי לפגישה מתנה יפה ומרגשת, שמסמלת את סיפורו של ישו. חשוב לציין כי בתקופה ההיא היו טיסות צ'ארטר מהונג קונג לישראל, אבל רצינו גם להוביל מטען בטיסות האלה. בעקבות הפגישה הבקשה אושרה בפורום הממשלה. גרף ההכנסות במחלקה שלי עלה משמעותית כשאל על התחילה להטיס מטען מאסיה. אלו היו טיסות ללא דיילים, מינימום הוצאות, רק תשלום על המטען הרב שהכנסנו למטוסי הג'מבו. זה היה הישג יפה."
וכשהסתיימה התקופה באל על?
"בשנת 1999 חזרנו לישראל ויצאתי לפנסיה. עסקתי תקופה קצרה בייעוץ תעופתי ואחרי שנה, זהבה ואני, התנדבנו בעמותת 'לשובע', שלה בתי תמחוי בתל אביב וברמת גן וצהרונים לנוער במצוקה. אלו עשר שנים שאני גאה בהן יותר מכל הישג שהיה לי באל על. חשוב לציין ש'לשובע' הוא מפעל התנדבות של אדם אחד נחוש. אנחנו היינו צריכים לעבור במאפיות, באולמות אירועים ובמסעדות ולאסוף משם את המזון שנשאר לטובת אנשים רעבים. התנדבתי גם בהסתדרות הגמלאים בארץ וקידמתי חוקים למען בני הגיל השלישי."
איך הגעתם לבית עד 021?
"במשך חמישים שנה גרנו בשכונת בבלי שבתל אביב. בשלב מסוים הבית שהיה מלא התרוקן, ונותרנו שנינו. בתקופת הקורונה מצאנו את עצמנו מבודדים, כשחברים ומשפחה לא יכולים לבקר. זהבה הציעה שנבדוק את האפשרות לעבור לדיור מוגן. לא אהבתי את הרעיון כי התרגלתי לבית, הייתי מרוצה ולא חיפשתי שינוי, אך הילדים תמכו ברעיון. החלטתי לנסות ונכנסו לבית שבהוד השרון לשלושה חודשי ניסיון. רכשתי כאן חברים חדשים, גיליתי תחביבים ופעילויות שלא הכרתי, ותוך זמן קצר עד 120 נהפך לביתי החדש."