האסתטיקה של הנתינה
בגיל ארבע-עשרה התחילה אמונתה של מיכל קוברסקי נמני בדת להיפרם, ובמקביל הצורך שלה בהגשמה עצמית התחזק. היא אהבה בגדים יפים וחשבה להיות מעצבת אופנה, אבל אהבת האדם ותחושת השליחות היו חזקות יותר. מיכל שהקשיבה להן אינה מתחרטת לרגע. מיכל, מנהלת שירותי הבריאות שבהוד השרון, היא אישה שכולה נתינה, אמפטיה ואהבה.
מיכל נולדה למשפחה דתית ליברלית בבני ברק של פעם, שהייתה אז הרבה יותר סובלנית מהיום. היא בת בכורה למשפחה שבה ארבע נפשות. אחיה קטן ממנה בחמש וחצי שנים. כילדה דתית גדלה לצד חברים חילוניים.
איזו ילדות את זוכרת?
"אבא שלי היה מחנך בבית ספר לחינוך מיוחד, ואימא שלי עבדה בהנהלת חשבונות. זו הייתה משפחה קטנה שמנתה ארבע נפשות: זוג הורים ושני ילדים. חיינו בצנעה, אך עם המון אהבה וקבלה. ההורים שלי היו בשבילי מודל לזוגיות, לכבוד הדדי ולאהבה. עד גיל ארבע-עשרה הייתי ילדה ביישנית וסגורה, ועם המעבר לתיכון נחשפתי לחברה חילונית, על כל המשתמע מכך."
עולם האופנה קרוב לליבך. ספרי
"בתקופת התיכון היו לי הצעות לעסוק בדוגמנות. אמנם לא מימשתי אותן, אבל אסתטיקה תמיד הייתה חשובה לי והקפדתי מאוד על הלבוש והמראה החיצוני. בחופשות עבדתי, ובכסף שהרווחתי שילמתי בעבור הבגדים שהזמנתי ממעצב. הייתי חברה בתנועת הנוער בני עקיבא, וחוץ מהפעילויות השונות נהגנו גם להיפגש בימי שישי ולשבת על הברזלים. זו הייתה תצוגת אופנה של ממש. כל אחת הגיעה עם מיטב בגדיה, ונוצרה מעין תחרות. בצניעות אומר שעל פי רוב ניצחתי. כבת מזל בתולה חשובים לי המראה החיצוני והאסתטיקה. המוטו שלי הוא כשאת נראית טוב, את מרגישה טוב."
מתי התחילו הסדקים הראשונים באמונתך?
"כשהייתי כבת ארבע-עשרה נחשפתי לחברה החילונית, ומכיוון שהייתי ילדה סקרנית ששואלת וחוקרת, הבקיעים הראשונים התחילו כבר אז. כשהייתי בת שמונה-עשרה כבר פחות שמרתי שבת, אבל השבר הגדול היה בגיל עשרים ואחת, כשאבי נפטר מסרטן."
מה הייתה עמדת אמך בנושא?
"אמי אמרה שמה שגורם לי להיות מאושרת מקובל עליה. איזו גדלות."
את דאגת לנישואיה השניים של אמך. איך עשית זאת?
"כשאבי נפטר אמי הייתה בת ארבעים ושש. המתנתי עד שתסתיים שנת האבל ולקחתי על עצמי את תפקיד השדכנית. היה לי ברור שבלי עזרה היא תישאר לבד. בזמנו היה מדור היכרויות במוסף סוף השבוע של עיתון ידיעות אחרונות. כל יום, במשך כמה שעות, בחנתי וראיינתי מועמדים עד שמצאתי גבר שנראה לי הולם ויכול להתאים לאימא שלי. אמרתי לו שישנה אפשרות שהוא מבזבז את זמנו לריק. כשסיפרתי על כך לאמי היא סירבה בנחרצות וטענה שאינה מחליפה את אבא בגבר אחר. הייתי נחושה, ושמעון המיועד, שלימים נהיה בעלה השני של אמי, היה נחוש לא פחות, והסוף ידוע. שמעון חי לפני כן בארצות הברית, ולאחר שהכיר את אמי הבין שזכה וחזר ארצה, ועל כך הוא מוקיר לי תודה עד היום. הוא אדם מקסים שהיה שם בשבילי בכל מיני צמתים שעברתי במהלך השנים."
רצית לשרת בצבא, אבל הלכת לשירות לאומי. מדוע?
"נכון. רציתי לשרת בצבא, אך כששמעו בבית הספר על התוכניות שלי ושל חברה נוספת, הפעילו עלינו לחץ גדול לוותר וללכת לשירות לאומי. הם טענו שהמהלך הזה יפגום בשמו הטוב של בית הספר. הבטיחו לי שאוכל לעשות כל מה שארצה בשירות לאומי. זה היה בתקופת האינתיפאדה, בתקופה שזרקו בקבוקי תבערה. מחלקת הכוויות בתל השומר
האסתטיקה של הנתינה
בגיל ארבע-עשרה התחילה אמונתה של מיכל קוברסקי נמני בדת להיפרם, ובמקביל הצורך שלה בהגשמה עצמית התחזק. היא אהבה בגדים יפים וחשבה להיות מעצבת אופנה, אבל אהבת האדם ותחושת השליחות היו חזקות יותר. מיכל שהקשיבה להן אינה מתחרטת לרגע. מיכל, מנהלת שירותי הבריאות שבהוד השרון, היא אישה שכולה נתינה, אמפטיה ואהבה.
מיכל נולדה למשפחה דתית ליברלית בבני ברק של פעם, שהייתה אז הרבה יותר סובלנית מהיום. היא בת בכורה למשפחה שבה ארבע נפשות. אחיה קטן ממנה בחמש וחצי שנים. כילדה דתית גדלה לצד חברים חילוניים.
איזו ילדות את זוכרת?
"אבא שלי היה מחנך בבית ספר לחינוך מיוחד, ואימא שלי עבדה בהנהלת חשבונות. זו הייתה משפחה קטנה שמנתה ארבע נפשות: זוג הורים ושני ילדים. חיינו בצנעה, אך עם המון אהבה וקבלה. ההורים שלי היו בשבילי מודל לזוגיות, לכבוד הדדי ולאהבה. עד גיל ארבע-עשרה הייתי ילדה ביישנית וסגורה, ועם המעבר לתיכון נחשפתי לחברה חילונית, על כל המשתמע מכך."
עולם האופנה קרוב לליבך. ספרי
"בתקופת התיכון היו לי הצעות לעסוק בדוגמנות. אמנם לא מימשתי אותן, אבל אסתטיקה תמיד הייתה חשובה לי והקפדתי מאוד על הלבוש והמראה החיצוני. בחופשות עבדתי, ובכסף שהרווחתי שילמתי בעבור הבגדים שהזמנתי ממעצב. הייתי חברה בתנועת הנוער בני עקיבא, וחוץ מהפעילויות השונות נהגנו גם להיפגש בימי שישי ולשבת על הברזלים. זו הייתה תצוגת אופנה של ממש. כל אחת הגיעה עם מיטב בגדיה, ונוצרה מעין תחרות. בצניעות אומר שעל פי רוב ניצחתי. כבת מזל בתולה חשובים לי המראה החיצוני והאסתטיקה. המוטו שלי הוא כשאת נראית טוב, את מרגישה טוב."
מתי התחילו הסדקים הראשונים באמונתך?
"כשהייתי כבת ארבע-עשרה נחשפתי לחברה החילונית, ומכיוון שהייתי ילדה סקרנית ששואלת וחוקרת, הבקיעים הראשונים התחילו כבר אז. כשהייתי בת שמונה-עשרה כבר פחות שמרתי שבת, אבל השבר הגדול היה בגיל עשרים ואחת, כשאבי נפטר מסרטן."
מה הייתה עמדת אמך בנושא?
"אמי אמרה שמה שגורם לי להיות מאושרת מקובל עליה. איזו גדלות."
את דאגת לנישואיה השניים של אמך. איך עשית זאת?
"כשאבי נפטר אמי הייתה בת ארבעים ושש. המתנתי עד שתסתיים שנת האבל ולקחתי על עצמי את תפקיד השדכנית. היה לי ברור שבלי עזרה היא תישאר לבד. בזמנו היה מדור היכרויות במוסף סוף השבוע של עיתון ידיעות אחרונות. כל יום, במשך כמה שעות, בחנתי וראיינתי מועמדים עד שמצאתי גבר שנראה לי הולם ויכול להתאים לאימא שלי. אמרתי לו שישנה אפשרות שהוא מבזבז את זמנו לריק. כשסיפרתי על כך לאמי היא סירבה בנחרצות וטענה שאינה מחליפה את אבא בגבר אחר. הייתי נחושה, ושמעון המיועד, שלימים נהיה בעלה השני של אמי, היה נחוש לא פחות, והסוף ידוע. שמעון חי לפני כן בארצות הברית, ולאחר שהכיר את אמי הבין שזכה וחזר ארצה, ועל כך הוא מוקיר לי תודה עד היום. הוא אדם מקסים שהיה שם בשבילי בכל מיני צמתים שעברתי במהלך השנים."
רצית לשרת בצבא, אבל הלכת לשירות לאומי. מדוע?
"נכון. רציתי לשרת בצבא, אך כששמעו בבית הספר על התוכניות שלי ושל חברה נוספת, הפעילו עלינו לחץ גדול לוותר וללכת לשירות לאומי. הם טענו שהמהלך הזה יפגום בשמו הטוב של בית הספר. הבטיחו לי שאוכל לעשות כל מה שארצה בשירות לאומי. זה היה בתקופת האינתיפאדה, בתקופה שזרקו בקבוקי תבערה. מחלקת הכוויות בתל השומר
