בין אהוד מנור לעפרה פוקס
מאישה שחלומה היה לשיר ולשחק נהייתה עפרה ליד ימינו ולבת זוגו של אהוד מנור, מחיר לא פשוט למי שחולה בחיידק הבמה. אבל כמו שעפרה פוקס אומרת, האושר לחיות לצידו של איש מוכשר כל כך וחבר נפש אמיתי שווה את הוויתור. מה קרה לאשתו של הילד שדיבר אל הכוכבים?
עפרה פוקס נולדה בקיבוץ בית אורן. אביה, השחקן יהודה פוקס, נולד בהונגריה, ואימה, מינה, מעצבת תפאורות ותלבושות, נולדה ברומניה. שניהם הצליחו להיחלץ ברגע האחרון מזוועות המלחמה ועלו לישראל באונייה האחרונה שנכנסה לארץ. בקיבוץ בית אורן נולדה גם אחותה עדנה, אך כשמלאו לעפרה שבע שנים המשפחה עזבה את הקיבוץ ועברה להרצליה.
למה עזבתם את הקיבוץ?
"היו שתי סיבות עיקריות. האחת שהקיבוץ סירב לקבל את קרובי המשפחה שלנו שהגיעו לארץ לאחר ששרדו את השואה. לאחר שהם התפזרו ברחבי הארץ ההורים שלי הרגישו שהמשפחה שוב נעלמת. הסיבה השנייה הייתה שהקיבוץ לא אפשר לי ללמוד לנגן בפסנתר. לאבא שלי, שניצח על המקהלה בקיבוץ והיה כנר בהונגריה, זה היה עקרוני."
איך נראתה ההתחלה החדשה בעיר?
"אני זוכרת את העזיבה כאילו התרחשה אתמול. העמיסו על הטנדר שתי מיטות ברזל, ובזה הסתכם רכושה של המשפחה. גרנו בחדר בקומפלקס של דירות להשכרה כשהשירותים בחצר. הוריי עבדו מסביב לשעון ולא בחלו בשום עבודה עד שהצליחו לרכוש בית בשיכון ותיקים בהרצליה, אך הרצליה הייתה רק תחנה בדרך לתל אביב."
מדוע עברתם לתל אביב?
"הוריי הקימו עם מיכאל אלמז את התיאטרון האוונגרדי הראשון בארץ, זה היה טבעי שהם יגורו בתל אביב, היכן שהיה התיאטרון. גרנו בדירה קטנה ברחוב שלמה המלך. הדבר הראשון שאני זוכרת הוא שהוריי רכשו בעבורי פסנתר. לא היה מספיק אוכל, אבל היה פסנתר. במקביל ללימודיי השתתפתי בהצגות ילדים, כמו היידי בת ההרים, פטר והזאב וחיי מוצרט."
כשמלאו לעפרה חמש-עשרה היא שיחקה בתיאטרון זירה במגוון רחב של הצגות, כמו מחכים לגודו ואשת הסנדלר, שהייתה בניהולה המוזיקלי של נעמי פולני. בהמשך דרכה האומנותית הופיעה עפרה באופרה הישראלית כרקדנית וכזמרת. עודד קוטלר ראה אותה באופרה והזמין אותה ללהקת פיקוד מרכז, שם היא עשתה את שירותה הצבאי ושרה עם צדי צרפתי, שייקה לוי ודני ליטאי. לאחר שהשתחררה הצטרפה עפרה ללהקת כרמון כסולנית, ויחד הם הופיעו בכל העולם, מופע הסיום היה על בימת ברודווי.
נשארת בארצות הברית. מדוע?
"תמיד רציתי ללמוד תיאטרון בארצות הברית. כשהסתיים מסע ההופעות שלי עם להקת כרמון החלטתי שאשאר שם ואממש את החלום. התקבלתי ללימודי תיאטרון בבית ספר של הרברט ברגוף, בכיתה הפרטית של לי שטרסברג."
ממה התפרנסת כשלמדת?
"בניו יורק היה מועדון שנקרא סברא, שנחשב לגדול ולחשוב ביותר בעיר. גברי לוי סידר עבודה לעשרה רקדנים, אני הייתי אחת מהם. בהמשך צירפתי גם את אחותי. לאחר שנתיים החליט בעל המועדון לפטר את כל חברי הלהקה למעט שלושה, אותי, את אחותי ואת מאיר טפר. זו הייתה נקודת המפנה שלי מרקדנית לזמרת. במועדון האמינו בי ורצו להפיק לי תקליט, והעתיד נראה אז טוב ומבטיח."
איך הכרת את אהוד?
"יום אחד ניצה ברוידא, חברה טובה שלי מלהקת כרמון, שאלה אותי אם אסכים לארח ידיד טוב שלה, שאותו הכירה בלהקת הסטודנטים שבירושלים. הוא הגיע לניו יורק ללמוד תקשורת ולא היה לו היכן ללון. היא אמרה שזה עניין של כמה ימים. כשאהוד הגיע ראיתי ג'ינג'י חביב עם רווח בין השיניים וביטחון עצמי מופרז, וכל השאר
בין אהוד מנור לעפרה פוקס
מאישה שחלומה היה לשיר ולשחק נהייתה עפרה ליד ימינו ולבת זוגו של אהוד מנור, מחיר לא פשוט למי שחולה בחיידק הבמה. אבל כמו שעפרה פוקס אומרת, האושר לחיות לצידו של איש מוכשר כל כך וחבר נפש אמיתי שווה את הוויתור. מה קרה לאשתו של הילד שדיבר אל הכוכבים?
עפרה פוקס נולדה בקיבוץ בית אורן. אביה, השחקן יהודה פוקס, נולד בהונגריה, ואימה, מינה, מעצבת תפאורות ותלבושות, נולדה ברומניה. שניהם הצליחו להיחלץ ברגע האחרון מזוועות המלחמה ועלו לישראל באונייה האחרונה שנכנסה לארץ. בקיבוץ בית אורן נולדה גם אחותה עדנה, אך כשמלאו לעפרה שבע שנים המשפחה עזבה את הקיבוץ ועברה להרצליה.
למה עזבתם את הקיבוץ?
"היו שתי סיבות עיקריות. האחת שהקיבוץ סירב לקבל את קרובי המשפחה שלנו שהגיעו לארץ לאחר ששרדו את השואה. לאחר שהם התפזרו ברחבי הארץ ההורים שלי הרגישו שהמשפחה שוב נעלמת. הסיבה השנייה הייתה שהקיבוץ לא אפשר לי ללמוד לנגן בפסנתר. לאבא שלי, שניצח על המקהלה בקיבוץ והיה כנר בהונגריה, זה היה עקרוני."
איך נראתה ההתחלה החדשה בעיר?
"אני זוכרת את העזיבה כאילו התרחשה אתמול. העמיסו על הטנדר שתי מיטות ברזל, ובזה הסתכם רכושה של המשפחה. גרנו בחדר בקומפלקס של דירות להשכרה כשהשירותים בחצר. הוריי עבדו מסביב לשעון ולא בחלו בשום עבודה עד שהצליחו לרכוש בית בשיכון ותיקים בהרצליה, אך הרצליה הייתה רק תחנה בדרך לתל אביב."
מדוע עברתם לתל אביב?
"הוריי הקימו עם מיכאל אלמז את התיאטרון האוונגרדי הראשון בארץ, זה היה טבעי שהם יגורו בתל אביב, היכן שהיה התיאטרון. גרנו בדירה קטנה ברחוב שלמה המלך. הדבר הראשון שאני זוכרת הוא שהוריי רכשו בעבורי פסנתר. לא היה מספיק אוכל, אבל היה פסנתר. במקביל ללימודיי השתתפתי בהצגות ילדים, כמו היידי בת ההרים, פטר והזאב וחיי מוצרט."
כשמלאו לעפרה חמש-עשרה היא שיחקה בתיאטרון זירה במגוון רחב של הצגות, כמו מחכים לגודו ואשת הסנדלר, שהייתה בניהולה המוזיקלי של נעמי פולני. בהמשך דרכה האומנותית הופיעה עפרה באופרה הישראלית כרקדנית וכזמרת. עודד קוטלר ראה אותה באופרה והזמין אותה ללהקת פיקוד מרכז, שם היא עשתה את שירותה הצבאי ושרה עם צדי צרפתי, שייקה לוי ודני ליטאי. לאחר שהשתחררה הצטרפה עפרה ללהקת כרמון כסולנית, ויחד הם הופיעו בכל העולם, מופע הסיום היה על בימת ברודווי.
נשארת בארצות הברית. מדוע?
"תמיד רציתי ללמוד תיאטרון בארצות הברית. כשהסתיים מסע ההופעות שלי עם להקת כרמון החלטתי שאשאר שם ואממש את החלום. התקבלתי ללימודי תיאטרון בבית ספר של הרברט ברגוף, בכיתה הפרטית של לי שטרסברג."
ממה התפרנסת כשלמדת?
"בניו יורק היה מועדון שנקרא סברא, שנחשב לגדול ולחשוב ביותר בעיר. גברי לוי סידר עבודה לעשרה רקדנים, אני הייתי אחת מהם. בהמשך צירפתי גם את אחותי. לאחר שנתיים החליט בעל המועדון לפטר את כל חברי הלהקה למעט שלושה, אותי, את אחותי ואת מאיר טפר. זו הייתה נקודת המפנה שלי מרקדנית לזמרת. במועדון האמינו בי ורצו להפיק לי תקליט, והעתיד נראה אז טוב ומבטיח."
איך הכרת את אהוד?
"יום אחד ניצה ברוידא, חברה טובה שלי מלהקת כרמון, שאלה אותי אם אסכים לארח ידיד טוב שלה, שאותו הכירה בלהקת הסטודנטים שבירושלים. הוא הגיע לניו יורק ללמוד תקשורת ולא היה לו היכן ללון. היא אמרה שזה עניין של כמה ימים. כשאהוד הגיע ראיתי ג'ינג'י חביב עם רווח בין השיניים וביטחון עצמי מופרז, וכל השאר