אומנות ההקשבה
ענת גברא פותחת את הלב
כמי שגדלה על חום, אהבה ומגע, הפכה ענת את הנתינה וההקשבה לזולת למטרת חיים. אחרי לימודי סיעוד והפסקה של שלושים שנה היא חזרה למהות, לטיפול ולליווי רוחני. זהו סיפורה של ענת גברא, אישה שלה לב גדול ויכולת הכלה גדולה עוד יותר.
ספרי על הבית שבו גדלת
"גדלתי בבאר יעקב שהייתה מושבה מקסימה, מוקפת בפרדסים ובשדות אינסופיים. הייתי ילדת טבע, שובבה ומלאת חיים. הוריי עלו ממצרים ב-1957 עם שני אחיי. אני נולדתי בישראל, אך התרבות המצרית הייתה מושרשת בבית. דיברנו ערבית מצרית שהיא שפה עשירה, אימי בישלה אוכל מצרי נפלא המבוסס על הרבה ירקות, והמנהגים היו חמים, כנהוג במצרים, הרבה פתיחות, חיבוקים ומגע."
היכן למדת?
"למדתי בקיבוץ נצר סירני. לשמחתי, ספגתי מהתרבות הקיבוצית את האהבה לטבע ולחיות. אני זוכרת שהייתי בפינת החי במשך שעות וטיפלתי בחיות. גם לימודי דרמה היו דומיננטיים בחיי."
איך עברת מדרמה לסיעוד?
"בשנות השבעים המאוחרות לימודי הסיעוד היו באופנה. הלבן היה יפה וטהור בעיניי, אבל בעיקר רציתי לעסוק בתחום שבו אוכל לעזור לאנשים."
כשענת סיימה את לימודי התיכון היא נרשמה ללימודי סיעוד בבית ספר לאחיות שבאסף הרופא. לאחר שלוש שנות לימוד היא התגייסה לצבא ושירתה בחיל הרפואה, בחר"פ 543, שבבאר שבע. שירותה הצבאי מסתכם בכמה חודשים.
"הכרתי את בעלי לשעבר במסיבה במהלך הלימודים. כעבור שנה התחתנתי, ובמהלך שירותי הצבאי הריתי, כך הסתיימה הקריירה הצבאית שלי והתחילה קריירה של אימא במשרה מלאה. אני אימא לשני בנים. בני הבכור, רועי, מתגורר עם אשתו ושלושת ילדיו באורלנדו שבארצות הברית. יש לו תואר ראשון ושני במנהל עסקים ובראיית חשבון, והוא עובד בחברת תיירות. בני הצעיר, חנצ'ו, למד בדויד ילין חינוך אנתרופוסופי והוא גנן ילדים. יש לו אשכול של גנים בפרדס חנה."
מתי חזרת לתחום הסיעוד?
"לאחר פסק זמן ארוך וממושך של שלושים שנה הרגשתי שהגיע הזמן לחזור לעולם הטיפול. כשגולדה, מנהלת הבריאות של בית עד 120 שבראשון לציון, ראיינה אותי, הרגשתי שזה המקום הנכון בעבורי. לימים הבנתי עד כמה התחושות שלי היו נכונות. יש משהו ממגנט בצוות שמונע מאהבה אמיתית, שמתחילה בעובדים הזוטרים ומגיעה עד למנהלים הבכירים שבחברה.
על הצוות הרפואי בבית ובעיקר על גולדה אני יכולה להגיד שבורכנו, העובדים ועל אחת כמה וכמה הדיירים. הגיל השלישי מרתק בעיניי. יש לו חוכמת חיים וניסיון, אך הוא זקוק למישהו שיקשיב לו, יתמוך בו ויבין אותו."
בשנתיים האחרונות למדת ליווי רוחני. ספרי על כך
"בלימודי הליווי הרוחני משכללים את אומנות ההקשבה, מדובר בהקשבה אמיתית ואמפטית.
הלימודים מתאימים לאנשים שיכולת ההקשבה שלהם מפותחת, מתרגלים בהם את היכולת הזו ומלמדים כלים וטכניקות שונות."
מי זקוק למלווה רוחני?
"לדעתי כולנו. בשלב כזה או אחר אנחנו צריכים מישהו שלא רק ישמע מה שאנחנו אומרים אלא גם יקשיב לנו, בלי לשפוט, בלי לייעץ, מישהו שיאפשר לנו להיפתח, לחשוף סודות ולהשתחרר."
למה שלא נדבר עם חבר או קרוב משפחה?
"כשהמקשיב מכיר אותך השיח שונה. לחברים או לבני המשפחה אין זמן או יכולת להכיל כאב, בדידות וסיפורים שחוזרים על עצמם, כך נוצר מצב שאנשים משוועים למישהו שיקשיב להם, אך הם לא מוצאים."
ולמה שלא ניעזר בפסיכולוג?
"ההקשבה הרוחנית שונה במהותה מטיפול פסיכולוגי, שבו יש גם אלמנט של ייעוץ. יש אנשים שעדיין נרתעים מטיפול פסיכולוגי, גם העלות שונה."
מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?
"אני מציירת כבר יותר משלושים שנה, ועדיין נהנית לעשות זאת. היום גם הקריאה נהייתה לחלק חשוב ודומיננטי בחיי."
איחולים לשנים הבאות?
"בריאות. איך לא, אני אחות. למדינה אני מאחלת שלום ולאנשים – להתרכז בטוב, כמה שפחות כעסים ושנאה…"
אומנות ההקשבה
ענת גברא פותחת את הלב
כמי שגדלה על חום, אהבה ומגע, הפכה ענת את הנתינה וההקשבה לזולת למטרת חיים. אחרי לימודי סיעוד והפסקה של שלושים שנה היא חזרה למהות, לטיפול ולליווי רוחני. זהו סיפורה של ענת גברא, אישה שלה לב גדול ויכולת הכלה גדולה עוד יותר.
ספרי על הבית שבו גדלת
"גדלתי בבאר יעקב שהייתה מושבה מקסימה, מוקפת בפרדסים ובשדות אינסופיים. הייתי ילדת טבע, שובבה ומלאת חיים. הוריי עלו ממצרים ב-1957 עם שני אחיי. אני נולדתי בישראל, אך התרבות המצרית הייתה מושרשת בבית. דיברנו ערבית מצרית שהיא שפה עשירה, אימי בישלה אוכל מצרי נפלא המבוסס על הרבה ירקות, והמנהגים היו חמים, כנהוג במצרים, הרבה פתיחות, חיבוקים ומגע."
היכן למדת?
"למדתי בקיבוץ נצר סירני. לשמחתי, ספגתי מהתרבות הקיבוצית את האהבה לטבע ולחיות. אני זוכרת שהייתי בפינת החי במשך שעות וטיפלתי בחיות. גם לימודי דרמה היו דומיננטיים בחיי."
איך עברת מדרמה לסיעוד?
"בשנות השבעים המאוחרות לימודי הסיעוד היו באופנה. הלבן היה יפה וטהור בעיניי, אבל בעיקר רציתי לעסוק בתחום שבו אוכל לעזור לאנשים."
כשענת סיימה את לימודי התיכון היא נרשמה ללימודי סיעוד בבית ספר לאחיות שבאסף הרופא. לאחר שלוש שנות לימוד היא התגייסה לצבא ושירתה בחיל הרפואה, בחר"פ 543, שבבאר שבע. שירותה הצבאי מסתכם בכמה חודשים.
"הכרתי את בעלי לשעבר במסיבה במהלך הלימודים. כעבור שנה התחתנתי, ובמהלך שירותי הצבאי הריתי, כך הסתיימה הקריירה הצבאית שלי והתחילה קריירה של אימא במשרה מלאה. אני אימא לשני בנים. בני הבכור, רועי, מתגורר עם אשתו ושלושת ילדיו באורלנדו שבארצות הברית. יש לו תואר ראשון ושני במנהל עסקים ובראיית חשבון, והוא עובד בחברת תיירות. בני הצעיר, חנצ'ו, למד בדויד ילין חינוך אנתרופוסופי והוא גנן ילדים. יש לו אשכול של גנים בפרדס חנה."
מתי חזרת לתחום הסיעוד?
"לאחר פסק זמן ארוך וממושך של שלושים שנה הרגשתי שהגיע הזמן לחזור לעולם הטיפול. כשגולדה, מנהלת הבריאות של בית עד 120 שבראשון לציון, ראיינה אותי, הרגשתי שזה המקום הנכון בעבורי. לימים הבנתי עד כמה התחושות שלי היו נכונות. יש משהו ממגנט בצוות שמונע מאהבה אמיתית, שמתחילה בעובדים הזוטרים ומגיעה עד למנהלים הבכירים שבחברה.
על הצוות הרפואי בבית ובעיקר על גולדה אני יכולה להגיד שבורכנו, העובדים ועל אחת כמה וכמה הדיירים. הגיל השלישי מרתק בעיניי. יש לו חוכמת חיים וניסיון, אך הוא זקוק למישהו שיקשיב לו, יתמוך בו ויבין אותו."
בשנתיים האחרונות למדת ליווי רוחני. ספרי על כך
"בלימודי הליווי הרוחני משכללים את אומנות ההקשבה, מדובר בהקשבה אמיתית ואמפטית.
הלימודים מתאימים לאנשים שיכולת ההקשבה שלהם מפותחת, מתרגלים בהם את היכולת הזו ומלמדים כלים וטכניקות שונות."
מי זקוק למלווה רוחני?
"לדעתי כולנו. בשלב כזה או אחר אנחנו צריכים מישהו שלא רק ישמע מה שאנחנו אומרים אלא גם יקשיב לנו, בלי לשפוט, בלי לייעץ, מישהו שיאפשר לנו להיפתח, לחשוף סודות ולהשתחרר."
למה שלא נדבר עם חבר או קרוב משפחה?
"כשהמקשיב מכיר אותך השיח שונה. לחברים או לבני המשפחה אין זמן או יכולת להכיל כאב, בדידות וסיפורים שחוזרים על עצמם, כך נוצר מצב שאנשים משוועים למישהו שיקשיב להם, אך הם לא מוצאים."
ולמה שלא ניעזר בפסיכולוג?
"ההקשבה הרוחנית שונה במהותה מטיפול פסיכולוגי, שבו יש גם אלמנט של ייעוץ. יש אנשים שעדיין נרתעים מטיפול פסיכולוגי, גם העלות שונה."
מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?
"אני מציירת כבר יותר משלושים שנה, ועדיין נהנית לעשות זאת. היום גם הקריאה נהייתה לחלק חשוב ודומיננטי בחיי."
איחולים לשנים הבאות?
"בריאות. איך לא, אני אחות. למדינה אני מאחלת שלום ולאנשים – להתרכז בטוב, כמה שפחות כעסים ושנאה…"
