לראות את הטוב לבחור באהבה

סיפורה של רוחמה זיו

בגיל צעיר מאוד נהייתה רוחמה מורה לתלמידים שהיו כמעט בגילה. כששירתה בעתודה האקדמית נפל הנשק שלה לחול, וכשהרימה אותו ראתה את פניו של בעלה לעתיד. היא גידלה שלושה ילדים, נשאה בעול הפרנסה, אך תמיד בחרה לראות את הטוב, גם כשבעלה שבתאי  חלה בפרקינסון. רוחמה היא סוג של סופר וומן, אשת עשייה וחינוך, פעילה ומעורבת, המסתכלת על החיים באופטימיות, בסקרנות ובשמחה.

רוחמה נולדה להורים יוצאי ורשה. היא גדלה בבית חילוני בתל אביב, אחר כך עברה משפחתה לתקופה קצרה לכפר אונו מאחר שאביה חשש שהיטלר יגיע לתל אביב. משנמוג החשש חזרה המשפחה לעיר שכל כך אהבה.

מה את זוכרת מהילדות בתל אביב?

"אבא שלי, שהיה איש גבוה ויפה תואר, היה המלך של תל אביב. הוא פתח חנות חשמל ברחוב מונטיפיורי. פרנסה גדולה לא הייתה מהחנות, אבל עלייה לרגל של אנשי תל אביב שביקשו את עזרתו, אני בהחלט זוכרת. אבי המציא את תחום הגישור לפני שידעו להגות את המילה הזו. היה לו קסם שהילך על האנשים, לא אחת הוא שימש כבורר במחלוקות."

מתי הוחלף שמך לרוחמה?

"שמי המקורי היה רומה, על שם סבתי. כשנכנסתי לכיתה א המורה שלי החליטה להוסיף את האות ח והפכתי לרוחמה."

מדוע לא שירת בצבא?

"למרות שאני טוענת שאין להצטער על בחירות שעשינו בחיים, על העובדה שלא שרתי בצבא אצטער תמיד. כשסיימתי את לימודי התיכון התקבלתי ללימודי פסיכולוגיה בירושלים במסגרת העתודה האקדמית. הייתי אמורה להתחיל באוקטובר, אלא שבסמוך לפתיחת שנת הלימודים הודיעו לי שהמגמה לא תיפתח. הרגשתי שאני עומדת מול שוקת שבורה, שכן כל חבריי כבר התגייסו והייתי לבד. כפשרה למדתי לתואר ראשון בספרות עברית ואנגלית, מקצועות שמאוד אהבתי."

ואז פגשת את שבתאי

"שבתאי היה בתקופה ההיא מפקד מחלקת הבנות בעתודה. עשינו מילואים בכל קיץ, שלא נחשבו אז לשירות חובה. באחד המסדרים הרובה שלי נפל לחול ושבתאי נתן לי עונש, לשמור בין שתיים לארבע לפנות בוקר. הוא טרח לבדוק איך אני עומדת במשימה, ומאותו לילה נולד הקשר. לקראת סיום לימודיי התחתנו. רציתי לשרת בצבא, אבל נציג הרבנות התערב וקבע ששני בני זוג אינם  יכולים לעשות שירות צבאי סדיר ונסתם הגולל על פרק הצבא. שבתאי היה אמור לשרת בעת ההיא בפרקליטות, אבל העדיף לשרת בחיל קרבי והצטרף לשריון. בסיום הלימודים עברנו לגור בתל אביב, ואני התקבלתי לעבוד כמורה בתיכון עירוני ה."

איך היה היום הראשון כמורה בתיכון?

"הייתה חסרה מורה לאנגלית. בלי ניסיון, אפילו עם חוצפה מסוימת, נכנסתי היישר לכיתה י"א. לא ממש הבנתי את החוקים, הייתי צעירה ולא רחוקה בגיל מהתלמידים, והגעתי לבית הספר בחצאית מיני. מיותר לציין שהתלמידים שרקו, העירו הערות, אך בביטחון העצמי שאפיין אותי תמיד עליתי על הקתדרה, עשיתי סיבוב ואמרתי להם, 'ראיתם הכול, עכשיו תתחילו ללמוד.'"

ספרי על החיים לצד שבתאי

"שבתאי עשה קריירה צבאית מפוארת. הוא סיים את שירותו הצבאי כתת אלוף והיה שופט בבית הדין לערעורים בקריה. כשהשתחרר התפוצצה פרשת קו 300, היועץ המשפטי לממשלה, חריש, ביקש ממנו שיצטרף לשב"כ כיועץ משפטי. בתפקיד המכובד הזה, כאזרח, הוא עבד במשך שתיים-עשרה שנים. הוא נחשב למשפטן נערץ. החיים לצידו היו נפלאים. הוא היה איש חכם, עם ידע עצום, חוש הומור משובח, חם ואוהב. הוא אהב אותי כאילו כל חיי הייתי נערה בת עשרים. גידלתי שלושה ילדים, נשאתי בעול הפרנסה, עבדתי במשרה מלאה בבית ספר תיכון ואחר הצוהריים נתתי שיעורים פרטיים באנגלית."

מתי גיליתם שהוא חולה בפרקינסון?

"לפני שאובחן כחולה פרקינסון, בזמן ששירת בשב"כ, הוא עבר ניתוח מורכב של חמישה מעקפים. הגילוי היה כשחברה טובה שלנו, מנהלת מחלקה באיכילוב, הסתכלה עליו כשהלך להביא משהו ובלי שום הכנה אמרה לי שלשבתאי יש סימנים של חולה פרקינסון. נדהמתי מהגילוי המורכב הזה, מייד התייעצנו עם מומחה שאישר את הדיאגנוזה. שבע-עשרה שנים הוא התמודד עם המחלה. בשנים האחרונות הוא היה מוגבל מאוד, היה קשה להבין את הדיבור שלו והוא ישב בכיסא גלגלים, אך עד יומו האחרון נשאר צלול וחד מחשבה. הייתה לו תאווה לחיים והוא לא רצה למות, גם ברגעיו הקשים."

מתי התחלת קריירה של מדריכת טיולים?

"בסביבות גיל ארבעים, כשהילדים גדלו, עשיתי קורס מלווי קבוצות לחו"ל. בתחילה הדרכתי רק בחופשות הקיץ של בית הספר, ובהמשך גם בחופשות פסח."

מתי הפעילות בתחום הורחבה לארגון כנסים וטיולים אקזוטיים?

"כששבתאי היה שופט בבית הדין הצבאי לערעורים, השופט אמנון כרמי גייס אותו שיקים את הפקולטה לרפואה ומשפט באזור המרכז. הרעיון היה להפגיש בין התחום המשפטי לרפואי, שביניהם קיים קשר מהותי בסוגיות משמעותיות, כמו זכויות, תביעות ועוד הרבה מאוד נקודות השקה. בין מגוון הפעילויות היה צריך גם לארגן כנסים, להוציא פרסומים שונים ולפתח קשרים עם פקולטות דומות בעולם. את הפרויקט הזה עשינו ביחד, במקביל לעבודתי כמורה. בנינו גוף שכלל למעלה משש מאות אנשים שעסקו במקצועות הרפואה והמשפט. מכיוון שדיברתי אנגלית וצרפתית היה לי תפקיד משמעותי בקשרים שיצרנו ובארגון הנסיעות והכנסים ברחבי העולם, כך שעד שיצאתי לפנסיה, בגיל שישים וחמש, עבדתי גם כמורה וגם כמארגנת כנסים ונסיעות בחו"ל. בנוסף הייתי הרוח החיה של קבוצת החברים שלנו שמנתה כארבעים אנשים ואירגנתי לנו במשך שלושים שנים מגוון של הרצאות ומפגשים ספרותיים"

מתי עברתם לבית עד 021 שבתל אביב?

"עברנו כשלשבתאי היה כבר מאוד קשה להתנייד. הוא נעזר במקל ולעיתים גם בהליכון. הגענו לכאן, חיברנו שתי דירות, ושבתאי היה מרוצה ואהוד מאוד."

ואז הגיעה הזוגיות עם יעקב, איך התחילה מערכת היחסים הזו?

"יעקב הגיע לכאן מרמת גן, לאחר נישואים ארוכים וטובים. הוא גר כאן שלוש וחצי שנים, אך בשנה הראשונה לא הייתי מודעת לנוכחותו. לאחר ששבתאי נפטר, טסתי עם הבן שלי לחו"ל, לכנס מקצועי שעסק באורח חיים בריא. כשחזרנו הופיע על מפתן דלתי איש חביב שהביא לי אשכול ענבים שגידל כאן, בגינה שלו, כך נוצר קשר חברי ותומך שהפך לקשר זוגי טוב."

אפשר להתאהב בגיל הזה?

"בהחלט. שנינו באנו ממערכות יחסים טובות וארוכות, שנגדעו שלא מרצוננו, אבל שנינו חפצי חיים והחיים נמשכים. השאלה היא האם אתה מתבצר בכאב ובבדידות או בוחר מתוך מודעות באהבה. אני בחרתי. וגם יעקב בחר."

איך הילדים הגיבו לזה?

"נפלא. הם הוקירו את הדאגה והטיפול שלי בשבתאי במשך כל השנים, כשהיה חולה לב ופרקינסון. הם שמחו בשמחתי והבינו את חשיבותה של מערכת היחסים הזו."

ספרי קצת על ילדייך

"יש לי שלושה ילדים, שני בנים ובת. בתי הבכורה, טלי, גרה בנווה סביון. היא השלימה תואר שני בפסיכולוגיה ופרשה לפני כמה שנים מהשב"כ, שבו הייתה מנהלת כוח אדם בכירה. אגב, היא נכנסה לשב"כ הרבה לפני שבתאי. בני השני, איתי, עשה דוקטורט באורח חיים בריא, הוא ספורטאי בכל רמ"ח איבריו ושיחק שנים בנבחרת ישראל בכדוריד. איתי מרצה בווינגייט וברחבי הארץ, עושה פרויקטים רבים העוסקים באורח חיים בריא וגם הוציא ספרים בנושא בריאות ותזונה. בני הצעיר, יובל, חי בארה"ב. הוא למד בארץ משפטים, סיים בהצטיינות יתרה ועושה שם עסקים."

מהי החשיבות של הספורט במשפחה?

"משמעותי ביותר. שבתאי היה אלוף האוניברסיטה באגרוף. גם אני, כשהייתי בתיכון, הצטיינתי בספורט ואפילו חשבתי על לימודים בווינגייט. אני אספר לך סוד, כשהילדים היו ממש קטנים, שבתאי ואני היינו קמים בחמש בבוקר לשחק טניס לפני תחילת יום העבודה. תמיד עשיתי ספורט, כפר המכביה היה הבית השני שלנו עד שהפרקינסון הכריע."

מה את מאחלת לעצמך?

"להמשיך להרגיש טוב ולהיות פעילה, וליהנות ממערכת היחסים התומכת והנעימה שיש לי עם יעקב."