חייגו: 6120*

חריצות היא התרופה הטובה ביותר

יצחק סיטון נולד בקהיר. הוא חלם להיות רופא, אבל החיים חשבו אחרת, והוא למד רוקחות. הוא נאלץ לעבור לפריז, שם שיפר את השפה העברית, בהמשך עלה ארצה, ומיד התקבל לעבוד באתר לייצור תרופות של קופת חולים כללית. הוא התקדם מתפקיד לתפקיד, הקים תוך שבועיים את בית המרקחת של בית חולים יוספטל שבאילת ועבד במשך שנים בחברת טבע. בזכות החריצות, הכישרון וההתמדה שלו החיים רקחו ליצחק סיטון קריירה מפוארת ומרשימה.

יצחק סיטון נולד בקהיר ב-1929. את ימי ילדותו הוא זוכר כצנועים ודלים. אביו עבד כפקיד אצל עורך דין ואמו הייתה עקרת בית וגידלה את שבעת ילדיה: שישה אחים ואחות. כשהיה כבן שמונה התייתם מאביו. מאחר שהלימודים בבית הספר היו בתשלום והמשאבים הכלכליים היו מעטים, שני אחיו הגדולים נאלצו לנשור מלימודיהם ולעבוד כדי לפרנס את המשפחה, אך בעזרת מימון של עו"ד עשיר הוא ואחיו הצעירים המשיכו בלימודיהם.

היכן גרתם?
"גרנו בדירה בבניין שהיה שייך לאישה מוסלמית בעלת אמצעים. כשאבי נפטר והמצב הכלכלי היה קשה, התשלום שגבתה בעבור הדירה היה סמלי. היא הייתה אישה נפלאה עם לב רחב."

מה קרה בסיום לימודיך?
"סיימתי את בית הספר התיכון בהצטיינות. מי שהצטיין אז, במצרים, קיבל אישור ללמוד בחינם באוניברסיטה. רציתי ללמוד רפואה, אבל מכיוון שהלימודים היו מאוד יקרים וארכו שבע שנים, בחרתי ללמוד רוקחות, לימודים שנמשכו ארבע שנים."

ב-1952 סיים יצחק את לימודיו. על פי הכללים שהיו נהוגים אז במצרים הוא היה חייב לעבוד בבית מרקחת במשך שנה וללא תשלום, בשנה זו הוא הגיש מועמדות לכמה מקומות, ובסיומה התקבל לעבוד בחברה של ייבוא וייצוא תרופות.
"החוק במצרים חייב כל יבואן של תרופות להעסיק רוקח שינהל את העסק מבחינה מקצועית," מספר יצחק. "העובדה ששלטתי בארבע שפות וביניהן גם באנגלית ובערבית סייעה לי בעבודה שחלק הארי שלה היה רישום התרופות במשרד הבריאות, כך שתהליך הרישום נעשה ביעילות. עבדתי בחברה במשך חמש שנים והגעתי למעמד מכובד ולהכרה מקצועית של רשויות הבריאות."

מה קרה בהמשך?
"פרצה מלחמת סיני. תוך יום הולאמו העסקים של היהודים ובמקומי הביאו רוקח אחר."

מדוע נסעת לפריז?
"לאמי ולאחותי היו דרכונים צרפתיים, ולכן הן גורשו לצרפת. אמי הייתה מבוגרת ולא רציתי שהיא ואחותי יתמודדו לבד עם הנסיעה לצרפת, ומאחר שהייתי מובטל החלטתי לגרש את עצמי ממצרים ולנסוע איתן לצרפת."

מה קרה בצרפת?
"אמי ואחותי שוכנו במלון בקרבת העיר ניס, ואני נשלחתי למרסיי, שם גמלה בלבי ההחלטה לעלות לישראל. כשמילאתי את הטפסים וחתמתי בעברית עמד לידי איש מכובד שהבחין בחתימתי. הוא התחיל לשוחח איתי בעברית והציע שאצטרף לאולפן של ההסתדרות הציונית שבפריז, אשפר את העברית ולאחר מכן אעלה לארץ. ההצעה קסמה לי, ומכיוון שהמגורים והלימודים היו בחינם נעניתי מיד. סיימתי את הלימודים בהצטיינות, ולמרות שהציעו לי להישאר וללמד באולפן, העלייה לארץ קרצה לי יותר."

ב-1958 עלו יצחק, אמו ואחותו לישראל ונשלחו למעברה שבקריית נחום. המשפחה קיבלה צריף דל מאסבסט. "אני זוכר שהציוד שקיבלנו היה בסיסי, בחודשים הראשונים לא היה חשמל והאוכל בושל על פתיליה. אבל זה היה מספק."

מה היה מקום עבודתך הראשון בישראל?
"למעברה הגעתי בערב שבת, וביום ראשון כבר נסעתי לחיפה עם מכתב מטעם הסוכנות לאתר התרופות של קופת חולים כללית שבחיפה. הפנו אותי שם לרוקח הראשי. אני זוכר שהוא שאל אותי מתי עליתי ארצה, וכשאמרתי לו שרק שלשום הוא הופתע מהעברית שלי. הוא כל-כך התלהב שכבר באותו היום קיבל אותי לעבוד במקום. לאחר שהתקבלתי לעבודה עדכנתי אותו שאני מתכנן להתגייס לצבא, וכך היה. לאחר שנה התגייסתי."

מה עשית בצבא?
"שירתי בחיל רפואה, עשיתי קורס קציני רפואה והשתחררתי כעבור שמונה-עשר חודשים בדרגת סגן משנה. במלחמת יום כיפור גויסתי למילואים, ובמשך ארבעה חודשים הייתי האחראי על אספקת הציוד הרפואי לחטיבה 36, במשך שנים עשיתי מילואים בחיל הרפואה ופרשתי בדרגת רב סרן."

ספר על הקריירה המפוארת שלך
"לאחר השחרור מהצבא חזרתי לקופת חולים כללית ועבדתי במחסן תרופות, משם עברתי לנהל את בית המרקחת ברחוב אלנבי שבתל-אביב. לאחר מכן מוניתי לאחד המפקחים על ענף הרוקחות של קופת חולים. באותו זמן הוקם בית חולים יוספטל באילת, אך בתום לב שכחו להקים בית מרקחת במקום, ולכן ביקשו ממני שאקים תוך שבועיים את בית המרקחת במקלט בית החולים, אתגר שהיה כמעט בלתי אפשרי."

הצלחת במשימה?
"בוודאי. כדי לעמוד בלוחות הזמנים נסעתי לאילת, ובמשך שבועיים עבדתי עם רוקח נוסף במשך שמונה-עשרה שעות ביממה. ביום הפתיחה בית המרקחת היה ערוך ומוכן."

ספר על עגמת הנפש שחווית בסיום הפרויקט
"עבדנו לילות כימים, אלא שביום הפתיחה לא הוזמנו להשקה והתבקשנו לאכול מוקדם כדי שלא נפריע לטקס. נסעתי מאוכזב לתל-אביב ונפגשתי שם עם מנהל אגף הרוקחות, אך לאחר ששטחתי בפניו את האכזבה ועוגמת הנפש שנגרמה לנו וביקשתי שמנהל בית החולים יתנצל על ההתנהלות הוא השיב, 'אצלנו בקופת חולים לא מתנצלים'. בו במקום החלטתי שמקומי אינו בארגון הזה והתפטרתי."

התחנה הבאה בקריירה המפוארת של יצחק הייתה בחברת טבע
"לאור הידע הרחב שהיה לי ברישום תרופות ומכשירים רפואיים והשפות הרבות שבהן שלטתי, התקבלתי מיד לאגף הרפואי של חברת טבע שבמחלקת הרישום. זמן קצר לאחר מכן מוניתי למנהל המחלקה לרישום תרופות בארץ ובחו"ל. הקריירה שלי נסקה. במהלך השנים ומתוקף עבודתי בטבע ביקרתי באינספור מקומות בעולם. בכל מקום שהייתי לא שכחתי את הילד מקהיר שרק רצה ללמוד, להתפתח ולהיות טוב יותר. עשרים וחמש שנים עבדתי במחלקה, וכשהגעתי לגיל הפרישה חשבתי שאצא לגמלאות, אבל לחברת טבע היו תוכניות אחרות בעבורי. הם צירפו אותי למחלקה המשפטית, וכך מצאתי את עצמי עובד עוד אחת-עשרה שנים לאחר גיל הפרישה. טבע הייתה בשבילי בית חם, מקצועי שבו חוויתי סיפוק והצלחה."

במהלך הקריירה המפוארת של יצחק הוא היה גם חבר מערכת של העיתון המפורסם The Regulatory Affair's Journal. במשך שמונה-עשרה שנים הוא כתב עשרות מאמרים חשובים על ניהול ורישום תרופות. יצחק היה גם העורך הראשי של Israel Drug Compendium, ספר שמקיף את כל המידע על כל התרופות שיוצרו בארץ. על הספר נאמר שהוא נכתב ונערך בסטנדרט המקובל בארצות הברית ובאירופה.

ספר לי על האישה שהייתה איתך חמישים שנה
"זלדה היא ילידת טורקיה. כשהייתה כבת שנתיים משפחתה עברה למצרים, וכמוני, גם היא למדה רוקחות באוניברסיטת קהיר, אבל לא הכרתי אותה אז. בסיום לימודיה היא עברה לאנגליה, ושם עבדה כרוקחת במשך עשור. עליי לציין שלימודי הרוקחות במצרים היו ברמה גבוהה ובשפה האנגלית, ולכן בוגרי האוניברסיטה יכלו לעסוק במקצוע באנגליה."

איך נפגשתם?
"באופן מקרי או יד הגורל. כשעבדתי בבית המרקחת שבתל-אביב אחת הרוקחות יצאה לחופשת לידה וזלדה הגיעה במקומה. שלושה חודשים לאחר מכן, בשנת 1967, כבר התחתנו. היינו נשואים חמישים שנה, והחיים במחיצתה היו פשוט נפלאים. הייתה אהבה גדולה והיה כבוד הדדי. התגוררנו במעוז אביב. זלדה עבדה כרוקחת בקופת חולים. יצחק מספר בגאווה על הקן המשפחתי המונה שתי בנות ושמונה נכדים.
"בת אחת עורכת דין והשנייה רופאה, ומעבר להיותן מוצלחות הן בנות נפלאות ומסורות."

מתי עברתם לבית בהוד השרון?
"שתי בנותינו מתגוררות בהוד השרון, הן לחצו שנעבור לדיור מוגן הקרוב אליהן. קיבלנו את הרעיון בשמחה, ולפני כשנתיים עברנו לכאן. בדיעבד הצטערנו שלא עשינו זאת קודם לכן. לצערי זלדה לא הספיקה ליהנות. היא נפטרה לפני כשנה, והחלל שהותירה עצום."

מה אתה אוהב לעשות בזמנך החופשי?
"אני נהנה לקרוא ספרים ומאמרים במגוון רחב של נושאים, אני יכול להקדיש לזה לילות וימים, אני עוסק בספורט, ומדי בוקר משתתף בשיעור התעמלות ושוחה בבריכה, ובעיקר אני נהנה להיות אבא וסבא מאושר."

לייעוץ ראשוני ופרטים