חייגו: 6120*
ברוכים הבאים לעד 120 - זה הזמן להתעורר בבית מאיר פנים, מלא עניין ותוכן, ליום של עשייה מתוך סקרנות ויצירה, למידה והנאה, עם אנשים כמוך ולחיות את החיים במלואם. אנו מזמינים אותך ליהנות בבית מוגן, חם, מחבק ושוקק בחיי חברה ותרבות עשירים, ומכל מה שהופך את החיים למלאים ולמרגשים יותר

כשרעב לידע נפגש עם צמא לעשייה

מגיל צעיר שכלו החריף, מוסר העבודה הייקי ותפיסתו המהירה של יעקב רוטשילד משכו אותו לטכנולוגיה, ושם הוא הצליח בגדול. כאוטודידקט וכסקרן שתמיד היה לו צורך בלתי נלאה ללמוד, התקדם יעקב ממשרה בכירה אחת לאחרת. כך היה גם כשלמד ברידג', הוא נהפך מהר מאוד למומחה, ואף כתב ספר הדרכה על המשחק.

יעקב רוטשילד נולד בגרמניה ב-1936, בעיר פירט הסמוכה לנירנברג שבגרמניה. כשהיה בן חודשיים עלו הוריו לישראל, שנקראה אז פלשתינה ונשלטה על ידי המנדט הבריטי. עלייה זו, החמישית במספר, כונתה גם עליית הייקים. בארץ נולד אחיו הצעיר, גבי, שסבל מפיגור שכלי ודרש מהוריו את כל תשומת ליבם.

מה זכור לך מילדותך?

"הייתה לי ילדות טובה. בניגוד למה שמצופה ממשפחה יקית, הוריי לא התערבו בחינוך שלי והעניקו לי חופש רב ואפשרות בחירה. מוסר העבודה שלי היה מפותח כבר מגיל צעיר, ומדי יום יצאתי לעבוד בשדות. זו חוויה שקשה להבין אותה היום מכיוון שהיא לא נבעה מצורך כלכלי. כמו שאר בני דורי, חלמתי ללמוד חקלאות בבית הספר החקלאי מקווה ישראל, אך כשהייתי בן שתייםעשרה נדבקתי בחיידק ההייטק שניתב אותי למסלול חיים אחר."

מה קרה אז?

"יצאתי לקורס שנמשך שישה שבועות בגדנ"ע של חיל הקשר. זה היה גוף חינוכי וטכנולוגי, שבו הוכשרנו ולמדנו להשתמש בטכנולוגיה שרווחה אז."

התחלה מבטיחה. לאן המשכת משם?

"לאחר שנת לימודים אחת בגמנסיה הבנתי שמסלול הלימודים הסטנדרטי אינו מתאים לי. באמצעות תנועת הנוער העובד והלומד צורפתי עם עוד עשרים נערים למעבדה המרכזית של חיל האוויר שבצריפין, שהייתה אחראית על מכשור המטוסים של חיל האוויר. את התוכנית יזמו כמה עובדים אירופאים, יוצאי גרמניה ורוסיה, שהפעילו צעירים לפני גיוס. בשלוש שנים שבהן עבדתי בשעות הבוקר במעבדה למדתי אלקטרוניקה, ובשעות הערב לימודי ליבה וגם השלמתי בגרויות. זו הייתה הזדמנות ראשונה להיכנס למה שנקרא היום תעשיית ההייטק. למדנו שם על המכשירים שהורכבו במטוסי חיל האוויר."

כשמלאו ליעקב שמונהעשרה הוא התגייס לחיל האוויר ושובץ לקורס טיס. לאחר חצי שנה נשר מהקורס, ואת המשך שירותו עשה בחצור, כטכנאי מכשירים מוטסים. את רעייתו שולמית הכיר בבסיס. "זו הייתה אהבה ממבט ראשון. לאחר שנתיים של חברות התחתנו ועברנו לגור בראשון לציון."

לאחר השחרור התחיל יעקב קריירה מרשימה, חובקת עולם, בתעשיית ההייטק, קריירה שנסקה במשך ארבעה עשורים, כשיעקב מתפתח מתפקיד לתפקיד ועובר ממקום למקום.

מה הייתה התחנה הראשונה שלך?

"מכון ויצמן. שם הוקמה מחלקה שבנתה את המחשב האלקטרוני השני בעולם, ויצק, על שם נשיא המדינה חיים ויצמן. בזמנו התקבצו במכון ויצמן מתמטיקאים ומהנדסים יהודים שהגיעו מארצות הברית. את הפרויקט מימנו האמריקאים. לשמחתי צורפתי לצוות של כארבעים אנשים, שהיו מחלוצי המחשבים בארץ. בנינו יחד את המחשב הזה שהצליח מאוד. מכון ויצמן היה בעבורי בית הספר של החיים. בנוסף, רכשתי את השפה האנגלית ברמה של שפת אם. בהמשך הציעו לי שאהיה איש הרכש בארצות הברית, זה היה התפקיד הראשון שבו נסעתי ושוטטתי ברחבי העולם, בתקופה שאנשים לא נסעו לחו"ל. הנסיעה הראשונה הייתה לבד, להולנד, לחצי שנה, לבית הספר של החברה האמריקאית, שסיפקה את מחשבי הענק לישראל. שם למדתי כיצד פועלים המחשבים ואיך מתחזקים אותם. כדי שנבין את עולם המחשוב דאז, אני יכול לומר שהטלפון החכם של היום עושה הרבה יותר ממה שעשה מחשב העל האלקטרוני של חברת קונטרול דאטה, שאותו הבאתי לארץ, שבשל גודלו תפס מטוס שלם.

התחנה הבאה הייתה כבר רילוקיישן למיניאפוליס שבארצות הברית. שהינו שם שלוש שנים, ובהמשך עברנו לספרד ולצרפת. יום אחד הופיע שם עוזיה גליל, ממקימי אלביט, ואמר לי שצריכים אותי בחיפה, במטה החברה, ולכן חזרנו לארץ, לחמש שנים פוריות ומאתגרות. אחר כך נפגשתי עם אפי ארזי, שהיה חבר שלי מתקופת חיל האוויר, ובעקבות פגישתנו עברנו לאחר זמן קצר לבריסל, הפעם לתקופה ארוכה של עשרים ושלוש שנים. כיהנתי שם כסמנכ"ל התפעול ומשאבי האנוש של חברת סייטקס הישראלית. בשנים שגרנו שם הייתי כמעט בכל אירופה ובמזרח הרחוק וכמעט בחזקת נעלם בבית."

כיצד משפחתך התמודדה עם המעברים התכופים מארץ לארץ?

"תמיד אמרתי שאשתי פיתחה מומחיות באריזת מזוודה בדקות ספורות. כמו בכל דבר, ישנם היבטים טובים וישנם קשיים, אבל אי אפשר לנהל קריירה חובקת עולם בלי תמיכה מהבית. הייתי בר מזל. שולמית למדה שיפוץ רהיטים עתיקים בשיטה שהתבססת על חומרים טבעיים ובלי מכשירים, וכשהתגוררנו בבלגיה היא פתחה עם חברה סטודיו, ויחד הן שיפצו רהיטים. בנותיי למדו בבתי ספר אמריקאיים, וכמובן חזרו ארצה כשהגיע מועד גיוסן. בגיל שבעים הרגשתי שהגיע הזמן לצאת לגמלאות מהעבודה אך לא מהעשייה. מכיוון שהעשייה החברתית הייתה מאז ומתמיד חשובה לי, התנדבתי כמדריך מחשבים וטלפון חכם לוותיקי העיר שבראשון לציון. בנוסף, סייעתי לניצולי שואה לממש את זכויותיהם."

ספר על פעילותך בפוליטיקה המקומית

"בבחירות האחרונות וגם באלו שלפניהן הייתי בצוות הפעילים של ליאל אבן זוהר, מ"מ ראש העיר ומחזיקת תיק החינוך והתרבות של ראשון לציון. ניהלתי את המטה שלה. בבחירות האחרונות סייעתי לפעילות המטה, הקפדתי לחבר בינה ובין חוגי הגמלאים של הגיל השלישי, כי היה לי חשוב שהם יתרשמו ממנה ויצביעו בעבורה לראשות העיר."

מתי התחלת לשחק ברידג'?

"ב-2004, כשחזרנו לישראל, התחלתי לחקור את משחק הברידג' וללמוד אותו באופן עצמאי. כתבתי חוברות הסברה על המשחק, ושיחקתי כחובב במשך חמשעשרה שנה. בעבורי, הברידג' אינו רק משחק, אלא שפה שבאמצעותה אני מכיר את אופיים של האנשים. אחרי שצברתי ניסיון בתחום התחלתי ללמד, ובשמונה השנים האחרונות אני מלמד ברידג' בבית עד 120 שבראשון לציון."

מה יש בברידג' שגורם לאנשים רבים, שחלקם אף צעירים, להתמכר לו?

"ברידג' הוא משחק שכשמתחילים לשחק אותו לא מפסיקים כי כל הזמן לומדים ומשתפרים בו. המשחק מחייב אותך להפעיל את המוח, לא בכדי טוענים רופאים שהוא מונע מתאי המוח למות ואף משפר את הזיכרון. כמי שדובר שש שפות, לברידג' השפה היפה ביותר. תתפלאו לגלות שהצעירים הם אלו ששולטים היום בעולם הברידג'."

מתי החלטת לעבור לעד 021?

"בתנו נורית עודדה את אשתי שולמית ואותי לעבור לעד 120 שבראשון לציון. היא דאגה מאוד לשלומנו והבחינה שהגענו לשחיקה מסוימת. כולנו רואים שהמדינה אינה דואגת מספיק לאיכות חייהם ולשלומם של האזרחים הוותיקים, והיה חשוב לנו לשמור על עצמנו במסגרת תומכת."

איך החיים החדשים בעד 120?

"אשתי שולמית השתלבה מצוין, ואני עדיין מסתגל לחיים החדשים. הבית עוזר להתנתק מאתגרי הסביבה ומבטיח לנו חיים טובים ובטוחים, כראוי לגיל השלישי, וזה יתרונו."

מה דעתך על היחס של המדינה והחברה לאזרחים הוותיקים?

"בפן הארצי הנושא מוזנח. היחידים שעשו למען האזרחים הוותיקים הם השר המנוח אורי אורבך ז"ל, שיצר תשתית של עבודה, ולמרבה הפלא גם חבר הכנסת הצעיר איציק שמולי, שנלחם למען זכויות האזרחים הוותיקים והסיעודיים שקולם אינו נשמע. כך גם בפן העירוני, לא דואגים לאזרחים הוותיקים, זה מה שגרם לי להפסיק את הפעילות הפוליטית שלי בעיר."

לסיום, מה אתה מאחל לעצמך?

"להיות מאושר וחיובי. איך עושים זאת? מפסיקים להתעסק בכל מה שקורה מסביב ומתמקדים רק בחלק הטוב של החיים."

צור קשר
קישור נפתח בחלון חדש https://matter.co.il/model/VMgdwZvXUnL/?type=vr סיור וירטואלי בבתים