חייגו: 6120*
ברוכים הבאים לעד 120 - זה הזמן להתעורר בבית מאיר פנים, מלא עניין ותוכן, ליום של עשייה מתוך סקרנות ויצירה, למידה והנאה, עם אנשים כמוך ולחיות את החיים במלואם. אנו מזמינים אותך ליהנות בבית מוגן, חם, מחבק ושוקק בחיי חברה ותרבות עשירים, ומכל מה שהופך את החיים למלאים ולמרגשים יותר

האיש שעזר להציל את הכינרת סיפור חייו של יורם אבנימלך

יורם אבנימלך נולד בירושלים ב-1933. הוא היה ילד מרדן, וכשבגר השתתף כלוחם צעיר בקרבות על ירושלים. לימים נהיה לאיש מדעי הקרקע והמים ועזר להציל את הכינרת. גם היום, לאחר שנים של קריירה מרתקת, הוא עדיין מייעץ ומרצה במדינות שונות בעולם.

מה אתה זוכר מילדותך?

"הייתי בן בכור למשפחה שבה שלושה ילדים. מכיוון שאימי עבדה, עזרתי לגדל את אחי הצעיר. בבית הייתה משמעת קפדנית, אבל אני מרדתי, עשיתי מה שרציתי. לאחים שלי כבר היה קל יותר כי סללתי בעבורם את הדרך. בילדותי ובנעוריי הייתי בתנועות נוער, בתחילה במחנות העולים ובהמשך בתנועה המאוחדת, שלימים נקראה הנוער העובד והלומד."

בנעוריך חווית את המצור על ירושלים, שתף אותנו

"אף שזו הייתה תקופה קשה אני זוכר אותה כחווייתית. השתתפתי כחייל סדיר במלחמה על ירושלים, הייתי אז בן ששעשרה, בגיל שלא פוחדים מכלום. ירושלים הייתה נתונה במצור, לא היו מים ומזון. הכול היה מדוד, ולמרות זאת אכלתי בכל יום שתי ארוחות, האחת בבית והשנייה במסגרת התנדבותי כסייען לחימה. הסתובבתי בין העמדות, העברתי הודעות וגם נקלעתי לסיטואציות מסוכנות."

מה עשית בצבא?

"ב-1950 התגייסתי שוב לצבא, הפעם לנח"ל. לאחר הגיוס מוניתי למרכז קומונה, 'לשליח', וריכזתי את סניף התנועה המאוחדת שברחובות. לקיבוץ צרעה שבפרוזדור ירושלים הגעתי ב-1951."

איפה הכרת את אשתך?

"מירה, שגדלה כמושבניקית בכפר יהושע, רצתה לחוות את החיים בקיבוץ, ולכן הגיעה לאחר שירותה הצבאי לצרעה, שם היכרנו. הדבר הראשון שהבחנתי בו היה הרגלים היפות שלה, בהמשך גיליתי בה עוד דברים יפים. היינו חברים כשנה, ולאחר מכן נישאנו. חיינו בקיבוץ כמה שנים, ואחרי שעזבנו התחילה תקופת הנדודים שלנו, שבה עברנו ממקום למקום, מעבודה לעבודה."

מדוע עזבתם את הקיבוץ?

"החיים בקיבוץ היו נהדרים מבחינה חברתית. היו לנו חיי חברה שמחים ותוססים, אך הרגשתי שהקיבוץ אינו פועל כפי שראוי היה שיפעל באותן שנים, כשהמדינה בחיתוליה, למשל, בנושא קליטת העלייה והיחס המתנשא ליישובים שמסביב. מירה הייתה מושבניקית, כך שהעבודה החקלאית, שהייתה גם פיזית, הייתה מוכרת לה. היא ריכזה את הלול, ואני עבדתי על הבולדוזר ואחר כך במספוא. עבדנו קשה מאוד, ולאחר כמה שנים הרגשנו שחלוקת הנטל אינה שוויונית ושאת הפרק הזה בחיינו מיצינו והגיע הזמן לפרק חדש."

כיצד מסתדרים כשעוזבים מקום עם אמצעי מחייה דלים?

"עזבנו את הקיבוץ עם רכוש דל שכלל מיטת ברזל (מיטת סוכנות), מעט בגדים וחמישים לירות, אבל היינו נחושים ללמוד ולהתפתח. תכננתי ללמוד חקלאות כדי ליישם את הידע שכבר צברתי ולהקים יישובים חקלאיים. לא בחלתי בשום עבודה, גם אם היא הייתה פיזית וקשה. עבדתי על ציוד הנדסי כבד, ובהמשך גם בפוספטים שבנגב ובעבודות שונות. לא היו לנו אז ילדים, ולכן היה קל יותר להתמודד עם אתגרים ופרנסה שאינה קבועה. בשנה הראשונה ללימודיי בירושלים שכרנו חדר, בהמשך עברנו לרחובות."

בסופו של דבר עברת למדעים, מדוע?

"במהלך הלימודים נחשפתי למדעי הקרקע. עולם המדע קסם לי יותר מהחקלאות. רפי מוקדי, שהיה דמות דומיננטית ומורה נפלא, אתגר אותי וגרם לי להבין שאני איש של מדע (רפי נהרג במלחמת ששת הימים). העמקתי בלימודיי במדעי הקרקע, המשכתי לתואר שני ובהמשך ללימודי הדוקטורט, שאותם עשיתי בפקולטה לחקלאות שברחובות ובשיתוף מכון ויצמן. לאחר מכן הציעו לי לעבור לטכניון, כמרצה וכחוקר. אחרי שנתיים בטכניון עברנו לוושינגטון, ללימודי פוסט דוקטורט."

איך הייתה החוויה לגור בחו"ל?

"זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי מגבולות המדינה. החוויה הייתה מעצימה ומדהימה, גם תרבותית וגם מקצועית, אך לאחר כמה שנים החלטנו לחזור ארצה."

היית שותף להצלת הכינרת, שתף אותנו

"כשחזרתי לארץ, למעשה, חזרתי גם לבסיס האם שלי, לטכניון. המשכתי שם להוראה וגם לעבודת המחקר. יום אחד התקשר אליי מנהל הרשות לפיתוח החולה ושיתף אותי בדאגה שבשטחים רבים באזור החולה הצמחים מתים. לאחר שהגעתי לשטח ובחנתי את הסיבה לכך, הבנתי שהבעיה נובעת מזיהום שנוצר בקרקע בשל ייבוש האגם. לא רק שהאגם התייבש, גם הכינרת הייתה בסכנה. חשוב לציין כי מומחה בינלאומי שהוזמן ארצה קבע שתוך שלוש שנים מי הכינרת יהיו מזוהמים ולא יוכלו להשתמש בהם. הפרויקט של ייבוש החולה נחשב אז להישג ציוני אדיר, והממצאים הקשים שלי נתפסו כקריאת תיגר על ההחלטה שהתקבלה כמה שנים קודם לכן. הייתי צריך לנהוג בחוכמה ועם זאת בנחישות כדי לשכנע את חיים גבתי, שהיה אז שר החקלאות, שהמצב חמור וחשוב למצוא פתרון. יחד עם מנהלת הכינרת שהוקמה אז עשינו לילות כימים כדי למצוא פתרון לבעיה."

מה היה הפתרון?

"בשיטות ביוטכנולוגיות משתמשים בחיידקים לתהליכים שונים ובכלים קטנים ובמעבדות כדי לסלק חומרים מזהמים. המעבדה שלנו הייתה השטח של אגם החולה והביצות שמסביב, שהתפרשו על עשרים אלף דונמים. עודדנו את התפתחות החיידקים הטובים בקרקע, את אלו שמסלקים את הזיהום, כשהשתמשנו בכלים חקלאיים ובמשטר השקיה מתאים. בעזרת הכלים, משטר ההשקיה וסדרת הפתרונות שנמצאו ויושמו נמנע הזיהום של הכינרת. זה נשמע לכאורה פשוט, אך זו הייתה פריצת דרך בינלאומית בתחום. כדי שאוכל לעבוד ולפקח על העבודה שבאגם החולה ובכינרת, ניצלתי את שנת השבתון מהטכניון שנהפכה לארבע שנים ארוכות ומאתגרות, ועברנו לגור בראש פינה. כשהפרויקט הסתיים חזרתי לטכניון, להוראה ולמחקר, אך זמן קצר אחר כך קיבלתי הצעה חדשה, להצטרף למשרד לאיכות הסביבה ולכהן כמדען הראשי, תפקיד שהיה אז בראשית דרכו, כשהמודעות לנושא הייתה נמוכה מאוד."

מה עשית בתפקיד הזה?

"פעלתי עם צוות המשרד, ויחד הגברנו את המודעות לאיכות הסביבה ונאבקנו במוקדי הכוח שבארץ (התעשייה), שנחשבו ועדיין נחשבים לגורמי זיהום משמעותיים. בנוסף, יצרתי קשרים וקידמתי את הנושא עם השכנים שמסביב. ביקרתי פעמים רבות במצרים ובירדן, ויצרתי הסכמים ושיתופי פעולה גם עם הפלשתינאים. אלה היו חמש שנים מאתגרות, אך בו זמנית גם מתסכלות. נתקלתי בבירוקרטיה, בחוסר אכפתיות ובמחסור בנהלים נאותים בנושא קבלת החלטות, כל אלה עדיין קיימים. שלוש פעמים הגשתי את התפטרותי, רק בפעם השלישית יוסי שריד, שהיה אז השר לאיכות הסביבה, קיבל את התפטרותי. כמו בשאר הפעמים, גם הפעם חזרתי לטכניון, בהמשך כיהנתי גם כדיקן הפקולטה ובגיל שבעים פרשתי."

במהלך הקריירה המקצועית שלך כיהנת בתפקידים רבים במקומות שונים, העתקת את מקום מגוריך אינספור פעמים, זה לא מעייף?

"כשאני בוחן את מסלול חיי, אכן כל כמה שנים החלפתי כיוון. התחלתי בפקולטה שברחובות, עברתי למכון וולקני ומשם לטכניון, הייתי חלק מצוות ההקמה של ענף מדעי הקרקע וגם שותף להקמת השפד"ן (המטפל בביוב). במשך שנים עסקתי במחקר ובהוראה, ולא פעם סופחתי לפרויקטים ממלכתיים כדי לפתור בעיות בתחום עיסוקיי. מסלול חיי הוא מי שאני איש שאינו חושש משינויים. לא יכולתי לנהל קריירה שגרתית במקום אחד. מובן שזה לא היה מתאפשר בלי התמיכה האינסופית שקיבלתי ממירה ומהילדים במהלך השנים."

ומכל העשייה רבת השנים, מה הדבר שהכי השפיע עליך?

"ללא ספק, פרויקט הצלת הכינרת, הן בהיבט המקצועי והחשיבות העצומה, והן בשל הזכות לעבוד עם אנשים נפלאים, חדורי מוטיבציה וציונות."

למעשה, לא ממש פרשת. אתה ממשיך לייעץ במקומות שונים בעולם, ספר לנו על כך

"כשניסינו למצוא פתרון לסכנת הזיהום שבכינרת, פיתחתי טכנולוגיה שמונעת כמעט באופן מוחלט להזרים מים מבריכות הדגים לסביבה. פתרון זה מאפשר לגדל דגים בבריכות בלי להחליף מים, וכך גם לחסוך במזון ולמנוע מחלות. אני יועץ ומרצה במדינות שונות בעולם. היום אני נוסע קצת פחות, אך אני עדיין פעיל בתחום."

תרמת שנים לאיכות החיים. מה אתה חש היום לנוכח מה שמתרחש במדינה?

"בנעורי הייתי שותף להרגשה כי נקים בישראל מדינה שתהיה מופת לעולם בהתייחסות השוויונית שלה לכל אדם וביעילות. במשך השנים שבהן עסקתי בנושאים שונים הקשורים לעתידנו כאן, חשתי גאווה וביטחון שאנחנו בונים עתיד טוב יותר, מדעי יותר וערכי יותר לדורות הבאים. לצערי, תחושת הגאווה התחלפה באכזבה ולעיתים בתחושת מיאוס מנבחרי הציבור ובדאגה לעתיד ילדינו ונכדינו."

מתי החלטתם להצטרף לעד 021?

"הילדים שלנו עברו לתלאביב, ולכן המשפחה החליטה שאנחנו צריכים לעבור גם כן לתלאביב. בהתחלה עברנו לשיכון ותיקים שברמת גן, ומשם עברנו לכאן, לבית עד 120 שתלאביב. כשנודדים ממקום למקום כל כמה שנים לא יוצרים חברויות ארוכות, ולכן חשוב באיזשהו שלב למצוא את הבית שלך. אנחנו גרים כאן, בבית עד 120 שברמת החייל, כבר
שבע שנים, ויש לנו הרבה חברים וטוב לנו."

צור קשר
קישור נפתח בחלון חדש https://matter.co.il/model/VMgdwZvXUnL/?type=vr סיור וירטואלי בבתים