חייגו: 6120*
ברוכים הבאים לעד 120 - זה הזמן להתעורר בבית מאיר פנים, מלא עניין ותוכן, ליום של עשייה מתוך סקרנות ויצירה, למידה והנאה, עם אנשים כמוך ולחיות את החיים במלואם. אנו מזמינים אותך ליהנות בבית מוגן, חם, מחבק ושוקק בחיי חברה ותרבות עשירים, ומכל מה שהופך את החיים למלאים ולמרגשים יותר

תחנות חיים

הוא נולד בטבריה ב-1927 למשפחה חרדיתציונית. בילדותו למד בתלמוד תורה, בגיל ששעשרה עבד במוסדות של השלטון הבריטי ובמקביל פעל בשורות האצ"ל, הוביל מבצעים סודיים ופגש בשושנה, רעייתו לעתיד. כשהוקמה המדינה הצטרף לצה"ל, אך כשהשתחרר ממנו בדרגת סרן, התקשה למצוא עבודה בשל עברו באצ"ל. למרות זאת, הוא התקבל למשרד מבקר המדינה, ובמשך ארבעה עשורים מילא תפקידים משמעותיים. זהו סיפור חייו המרתק של חיים אליעד אמסלם, בן התשעים ושלוש, דייר עד 120 בהוד השרון.

חיים נולד בטבריה למשפחה חרדית שבה שמונה ילדים, שבעה בנים ובת אחת. אביו עלה מדרום מרוקו, ואלו אימו נמנתה עם שושלת מיוחסת ממגורשי ספרד שעלתה לטבריה ב-1740. אביו, שלמד בתחילה לרבנות, נהיה לאחר נישואיו לחייט עילית, ועם לקוחותיו נמנו קציני השלטון הבריטי, מורים ובכירי היישוב. אימו הקדישה את חייה לחינוך הילדים ולניהול משק הבית.

ספר לנו על ילדותך

"נולדתי בטבריה למשפחה חרדית. הייתי הבן השביעי, כך שכל אחד מאחיי היה גם כמו אבא בעבורי, כולם סייעו בגידולי. לעומת אחיי, זכיתי לתנאים משופרים. התגוררנו בבית אבן עם שירותים בתוך הבית, דבר שלא היה מובן באותה תקופה. בילדותי למדתי בתלמוד תורה, אך כבר בכיתה ב עברתי לבית ספר עממי של הציונות היהודית. אף שהוריי היו חרדים הם היו ציונים, והיה להם חשוב שארכוש השכלה ואלמד גם את מקצועות הליבה."

במה שיחקים כילדים?

"זו הייתה תקופה צנועה בהרבה מהנהוג היום. שיחקנו בעיקר בג'ולות ובפקקים של בקבוקים שאספנו מפחי הזבל, התחרות הייתה למי יש פקק עם הצורה הכי מיוחדת."

היכן למדת לאחר שסיימת את בית הספר העממי?

"אחרי בית הספר היסודי עברתי לקולג' הבריטי שבחיפה, שהיה בתנאי פנימייה. הסטנדרטים היו של בית ספר אנגלי, למדתי עם תלמידים ממוצא ערבי, נוצרי ויהודי. כשהייתי בן ששעשרה התקבלתי לעבוד כפקיד בבית המשפט שברחובות, ג'וב שנחשב למכובד וששכרו בצידו."

מדוע הצטרפת לאצ"ל אף שבעבודתך היית מזוהה עם מוסדות השלטון?

"שני אחיי היו ממייסדי האצ"ל לעומת רוב חבריי שהיו מאנשי ההגנה ובנו ופיתחו את היישוב. תמיד האמנתי בגישה אקטיבית שדגלה במאבק כדי לסלק את הבריטים מהשלטון."

כיצד יכולת לשלב בין העבודה בממשלת השלטון למאבק בסילוקו?

"הייתי כמו ד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד. ביום הייתי פקיד מקובל ונאמן לחוק, עבדתי עם נציגי השלטון והמשטרה ולמדתי את מעשיהם, ובלילה החלפתי זהות ויזמתי פעולות כדי להביס את המנדט הבריטי."

לא פחדת ללכת נגד הזרם?

"מאז ומתמיד דבקתי באמת שלי, גם כשלמדתי בתיכון התקוממתי כנגד מורה ערבי שהיכה אותנו, היהודים. נקראתי למנהל שדגל בחינוך בריטי נוקשה, ובלי לחשוש אמרתי שאני לא מוכן שבארץ שלי תהיה אנטישמיות."

מה היה תפקידך באצ"ל?

"מאחר שחייתי חיים כפולים, תפקיד 'הפקיד הנאמן' אפשר לי להסתיר את זהותי כלוחם מחתרת. עסקתי בבילוש, הנחתי מוקשים, גייסתי לוחמים ורכשתי אמצעי לחימה. הייתי אחראי על המודיעין של הארגון בדרום הארץ והתקדמתי בהיררכיה לתפקיד סגן מפקד האצ"ל ברחובות."

כיצד נתפסת?

"באחד הימים הבריטים עשו מצור על רחובות וביקשו מכל התושבים להזדהות. הייתי משוכנע שאני

מוגן בשל תפקידי ומעמדי בקרב השלטון הבריטי, אך כשהתבקשתי להזדהות גיליתי שמישהו הלשין עליי ונלקחתי למחנה המעצר שבלטרון. שהיתי שם כשישה שבועות עם עצירים נוספים שהיו מהנהגת היישוב היהודי, כמו משה שרת, דב יוסף ודוד רמז. אומנם, הכליאה בלטרון שללה את החופש שלי, אך גם בתוך המעצר המשכנו לפעול כמחתרת. בסופו של דבר השתחררתי מהכלא בזכות הקשרים שהיו לי עם השופט שטרית, שלימים התמנה לשר המשטרה הראשון. לאחר השחרור הייתי במעמד של פליט, מבוקש על ידי המשטרה, ולכן היה עליי להיעלם. עליתי לירושלים, שם נטמעתי בציבור, ועם זאת המשכתי לפעול כמפקד נוער האצ"ל בירושלים והשתתפתי באינספור פעולות."

היכן הכרת את שושנה, שלימים נהייתה אשתך?

"את שושנה הכרתי במחתרת הלוחמת של האצ"ל, שאליה הצטרפה לאחר שעלתה מרומניה. לפני שעליתי לירושלים הוטל עליי להשתתף בפעולת נקם נגד הבריטים, שהוציאו להורג את דב גרונר וחבריו. מאחר שהכרתי היטב את עיר ילדותי, טבריה, נשלחתי לסייר בה בלילה, סביב המחנה הצבאי ולחפש נקודות תורפה. כסיפור כיסוי צירפו אליי חיילת שתתנהג כבת זוגי, ובמהלך הסיור היינו צריכים מדי פעם להתחבק, כמו זוג רומנטי. בסיורים הללו ניצתה האהבה. החיבוק המזויף חיבר למרות הזרות והפער המנטאלי שהיה בינינו, ובשנת 1948, תוך כדי מלחמת השחרור, נישאנו."

ספר על תקופת הצבא

"כשהמדינה קמה הייתי מפקד מחלקה באצ"ל שפעלה בירושלים. שושנה עשתה קורס חובשים והייתה אחראית על החובשים שבעיר. יחד השתתפנו באינספור פעולות. בתקופה זו השלטון הבריטי עמד לעזוב את הארץ, הבריטים התחילו למסור עמדות לערבים, והיו לנו עימם הרבה התנגשויות. גם הבריטים וגם הערבים היו עוינים מאוד ליהודים. עם הכרזת המדינה התחלנו לתקוף, הייתה לי הזכות להיות בין הראשונים שפרצו למתחם הגדול, שנקרא בית החולים האיטלקי וששלט על מרכז ירושלים. בזכות התעוזה הצלחנו לתפוס את המקום לפני שמסרו אותו לערבים, ומשם המשכנו לכבוש את מוסררה. הייתי גם במטה העורפי של הפעולה שכבשה את דיר יאסין, פעולה שהייתה משותפת לאצ"ל וללח"י. במלחמת השחרור, בהפוגה שהייתה ביולי 1948, החלטתי לסיים את פעילותי כלוחם במחתרת ולהתגייס לצה"ל, כחייל מן השורה."

מה עשית בצבא?

"התגייסתי כטוראי. יוצאי האצ"ל והלחי לא היו אהודים בצה"ל, ולמרות הניסיון הרב שצברתי נשלחתי לחיל התותחנים והוצבתי כלוחם, ובמלחמת השחרור נשלחתי להגן על משלט 113 מול משטרת עיראק סווידאן, שהיום נקראת מצודת יואב, שתקפה את קיבוץ נגבה. בשירותי הצבאי עברתי קורס קצינים ולאחריו שירתי בקבע, השתחררתי כסרן."

תקופה ארוכה נמנעה ממך עבודה, שתף אותנו

"החשדנות והנקמנות כלפי יוצאי האצ"ל הייתה קשה. העובדה שהייתי קצין בצה"ל לא סייעה לי, ואף שהייתי בוגר האוניברסיטה במדעי המדינה, מנוסה ובעל ידע, לא התקבלתי לתפקידים רבים. חוויתי תקופה קשה של היעדר פרנסה עד שבאו ימים טובים ומצאתי את דרכי המקצועית."

ספר על תפקידך במשרד מבקר המדינה

"למשרד המבקר התקבלתי בשל מעמדו הבלתי תלוי של המבקר. התחלתי כמנהלן ועם השנים התקדמתי. הייתה לי קריירה מרשימה, בין השאר, הייתי יושב ראש ועד העובדים. בשנות עבודתי ביקרתי את סוגיית העולים החדשים מברית המועצות מטעם משרד השיכון. הביקורת העיקרית שלי הייתה כלפי אריאל שרון ובנימין (פואד) בן אליעזר, הם לא נהגו ביושרה וניצלו לרעה את תפקידם וגייסו את האמצעים של המדינה לטובתם האישית. הייתי מעורב גם בבדיקת התלונות כנגד שר השיכון אברהם עופר. ביקרתי גם את נושא פרויקט שיקום השכונות, שיזם ראש הממשלה דאז, מנחם בגין. לצערי, האיש שנבחר להוביל את הפרויקט היה יגאל ידין, שנחל כישלונות. הפרק הזה בקורות חייו של ידין היה עצוב, במיוחד לאור הצלחתו כרמטכ"ל. אחרי ארבעה עשורים פוריים ומרתקים כראש אגף בכיר במשרד מבקר המדינה יצאתי לפנסיה."

היית נשוי לשושנה שבעים ושתיים שנים, עד יום מותה. ספר לנו על כך

"גם היום עדיין קשה לי לדבר על האובדן. היא הייתה חברת אמת, אישה נאמנה, אימא נפלאה ואדם צנוע, בלי השואו והשופוני. היינו אידאליסטים וטובת המדינה הייתה בראש מעייננו. במשך השנים תרמנו בכל הזדמנות, והחשוב מכל הקמנו משפחה נפלאה. יש לי שלושה ילדים, עשרה נכדים ושלושהעשר נינים, כולם מסבים לי גאווה ושמחה."

מתי החלטת לעבור לעד 120?

"בסמוך לסיום תפקידי במשרד מבקר המדינה עברתי התקף לב קשה וחוויתי מוות קליני. תחושת הביטחון התערערה, וכשיצאתי לפנסיה חיפשתי מקום שאוכל לקבל בו טיפול רפואי ואישי צמוד. אני חי בבית שבהוד השרון כבר תשעעשרה שנים, עברתי לכאן עם אשתי כשעוד הייתה בחיים. אני מרגיש טוב, הבית מעניק לי שקט נפשי והיחס של אנשי הצוות והמנהל מצוין, וכך גם כל השירותים הניתנים במקום."

ולסיום, מה אתה מאחל לעצמך?

"עד מאה שנה. ואם אפשר היה לבקש להיות יותר צעיר, אני מוכן."

צור קשר
קישור נפתח בחלון חדש https://matter.co.il/model/VMgdwZvXUnL/?type=vr סיור וירטואלי בבתים