חייגו: 6120*

עוזי ברעם – עד 120

לא נדרשו ניסיונות שכנוע רבים כדי לקבל את אישורו של עוזי ברעם לריאיון זה. מילות הקסם: 'גיל הזהב' ו'קהל שוחר תרבות' פתחו את הדלת לרווחה. כך מצאתי את עצמי שותה קפה עם אחד האנשים המרתקים והמוכשרים של הפוליטיקה הישראלית. חלפו אמנם כמה שנים טובות מאז נפרד ברעם ב 2001- מהמערכת הפוליטית, וגם אם לרגע השתעשעתי ברעיון של ריאיון נקי מפוליטיקה, מיד כשהתיישבתי מולו, השאלה הראשונה הייתה, ניחשתם נכון, על פוליטיקה.

מה אתה חושב על הפוליטיקה של היום? האם היא שונה מזו שהייתה בתקופתך?
"שונה מהותית. אני חושב שזה מתחיל בשיח הציבורי שהשתנה וברשתות החברתיות שנכנסו לתמונה. הסטנדרט המוסרי התדרדר ולצערי גם איכות הפוליטיקאים ירדה פלאים. מירי רגב ואורן חזן לא היו נמנים עם שדרת השלטון בימים ההם."

לו היית צריך לקבל החלטה היום אם להיכנס לפוליטיקה, מה היא הייתה?
"בשום אופן לא. הפוליטיקה הישראלית הפכה לפוליטיקה אוכלת יושביה. אין מחויבות אמיתית. נטישת מחנה ומעבר למחנה אחר מתקבלת בהבנה, אידיאולוגיה כבר מזמן אינה גורם מחייב או מתווה דרך, ההצבעות בכנסת כבר אינם כלי לדיון ענייני או מהותי אלא נושא אפנתי, ומי שיודע לכתוב
פוסטים יפים ולדבר אל המצלמה נכנס לרשימה. אין היום קריטריונים ברורים מי מתאים למקצוע הזה. נבחרת – נכנסת. יש זילות ונזילות שלא אפיינה את תקופתי."

למה בעצם פרשת?
"נשבר לי. אני חושב שלא מעט פוליטיקאים מרגישים דבר דומה בצמתים כאלה ואחרים של חייהם המקצועיים, אבל לא מצליחים לקבל החלטה ולעשות מעשה. זה דורש אומץ לב לא קטן לקום ולעזוב תפקיד פוליטי שיש בו עצמה, כוח והשפעה, שלא רק באים לידי ביטוי, אלא גם מחוללים שינוי.
שני שיקולים מרכזיים עזרו לי לקבל את ההחלטה הסופית: חלון ההזדמנויות שנוצר בזמנו בעקבות ההפסד של ברק לשרון – הבנתי שאני חוזר לכנסת למקום פסיבי יותר ממה שהיה לי, ואני מניח שלא הייתי עוזב אם הייתי בעיצומו של תפקיד ביצועי. נוסף על כך, חשבתי שנכון לפרוש בשיא, וכך עשיתי."

שלושים ושש שנים בעשייה הפוליטית, מתוכן עשרים וארבע בכנסת. למה אתה הכי מתגעגע?
"הגעגועים מתעוררים בעיקר בעתות של מאורעות ביטחוניים או מדיניים. ברגעים כאלה אני מצטער שאני כברלא שותף כמו שהייתי, בוועדת חוץ וביטחון, בסודות מודיעין, בקבלת החלטות. אלה רגעים של שיא האדרנלין, של מיקוד, של אחריות."

זהו?
"אולי גם קצת למעמד שהיה לי. הכירו אותי בכל מקום. השם 'עוזי ברעם' פתח דלתות, משך תשומת לב. אני לא אומר שהפפרצי רדפו אחריי, אבל שנים רבות נהניתי מתשומת לב רבה, שהייתה ברובה גם חיובית."

וגילית שלא לעולם חוסן?
"ידעתי את זה מראש. זה חלק מהמחיר של ההחלטה שקיבלתי."

במבט לאחור – יש חרטה בלבך?
"נתחיל מכך שאני לא מסתכל לאחור, רק קדימה – והתשובה שלילית. מהרגע שהחלטתי הייתי שלם עם עצמי והתנתקתי לחלוטין. והראיה, שלוש שנים לאחר פרישתי פנו אליי שאגיש מועמדות לראשות מפלגת העבודה ועניתי נחרצות שזה לא בא בחשבון."

אם היית יכול לשנות דבר אחד בפוליטיקה הישראלית, מה הוא היה?
"להעיף את ביבי."

מה החותם שהשארת בעשייתך הפוליטית?
"כשהייתי מזכ"ל מפלגת העבודה בשנים 1984-1989 עשיתי מהפך בשינוי שיטת הבחירות לבחירות במרכז ומשם לפריימריז. היום, במסגרת כל  שינויים, סר חנו של הפריימריז שהפך למחלבת כסף ולא מוכיח עצמו  בחירת האנשים הנכונים, אבל בזמנו זה היה 'וואו' גדול. כשר תיירות הייתי אחראי לתכנית הצימרים הגדולה במסגרת המהלך לחיזוק תיירות הפנים. הכנו תכנית שהיו בה קריטריונים ברורים כיצד יש להקים צימר ומה הסטנדרט הנדרש. דאגתי לאכוף את התכנית והכשרנו בעלי צימרים בניהול נכון ועוד. גם כשר פנים לא ישבתי בחיבוק ידיים. העשייה המשמעותית שלי בתפקיד זה הייתה העברת קרקעות מהמועצה האזורית עמק יזרעאל לישובים במצוקה, כמו נצרת."

נפרדת מהפוליטיקה, מה עושים ביום שאחרי?
"הקמתי חברת ייעוץ פוליטי ותקשורתי עם שני שותפים, אריה רוטנברג וצבי )שישקו( פרידמן. בהמשך, הקמנו יחד פרויקט שאני גאה בו מאוד: 'קלאב 50 ' לבני הגיל השלישי."

מה מושך אותך בעיסוק בגיל הזהב?
"בתור מי שהיה כבר בפלוס של החמישים ומסביבו אנשים בני הגיל הזה  מעלה, מצאתי את עצמי יותר ויותר נתקל בעוולות שהאוכלוסייה הזאת סובלת מהן. ראיתי אנשים שנקלעו למצוקות רגשיות וכלכליות בשל היעדר מידע, הכוונה ותמיכה, וחשבתי שיש כאן בעיה שלא נותנים עליה מספיק את הדעת. אנשים פורשים לגמלאות בשל אילוץ או בגלל תכתיב, כשהם עדיין בשיא כושרם המקצועי ולאחר שצברו ידע וניסיון. וכך, מאנשים חיוניים ופעילים הם הופכים לקשישים בעל כורחם. הקמת 'קלאב 50 ' נעשתה מתוך תחושת אחריות, ערכיות והרגשה שאנחנו יכולים לעשות שינוי.

מה הייתה מסגרת הפעילות של 'קלאב 50 '?
"'קלאב 50 ' הוקם כמועדון הטבות, אלא שהחיים תמיד חזקים מהתכניות וכך נוספו לו תחומים שונים, בהם: ייעוץ בנושאים פיננסיים ופנסיוניים, הרצאות, כנסים, טיולים וכן הלאה. ההצלחה הגדולה הייתה בתחום תרבות הפנאי. בנינו חבילות לחברים וחבילות ל- VIP , והביקוש הלך וגדל. לאחר תשע שנים מכרנו את המועדון לחברת 'מגדל'."

מה טוב לדעתך בגיל הזה?
"מרבית האנשים יכולים בגיל הזה כבר באמת להתחיל לטפח ולפנק את עצמם וליהנות מפריווילגיות שהחיים מציעים להם: לפתח תחביבים, למצוא תחומי עניין חדשים, ליהנות מהנכדים (ולהחזירם בלילה להורים), לטייל ולהשקיע בזוגיות."
גילו נושק לשמונים, אך זיכרונו לא קהה עם השנים. הוא עדיין זוכר הרכבים של קבוצות כדורסל וכדורגל ואי אפשר להתקיל אותו בשיא עולם שהוא אינו מכיר. גם תחומי העניין האחרים שלו מעוררים קנאה: קולנוע, תאטרון, ספרות, והוא מפגין בהם רמת בקיאות החורגת מהמקובל, "יש לי חיידק קולנוע," הוא מודה, "אני רואה סרטים רבים ונהנה מז'אנרים מגוונים, מסרטים של ברגמן ופליני ועד קומדיות ודרמות אמריקאיות שמשתתפות בהם שחקניות כמו אנג'לינה ג'ולי, וזה לא החיידק היחיד…"

אפשר לומר שתאטרון הוא אהבה נוספת שלך?
"אהבה גדולה מאוד. ינקתי תאטרון בבית. הוריי היו חובבי תאטרון מושבעים. לא רק שהלכתי לכל ההצגות שהגיעו לירושלים, גם הייתי משתתף בערבי קריאה שהיו מקובלים מאוד בילדותי. מרגלית, רודנסקי, פינקל היו מקריאים מחזות ואני בלעתי בשקיקה כל מילה בערבים הללו."

איך התחיל הרומן עם 'בית לסין'?
"נקראתי על ידי עמיר פרץ לפני כמעט שתים־עשרה שנה לעמוד בראש ההנהלה הציבורית של התאטרון. ברקע היו מריבות וחוסר הסכמה בין נציגי ההסתדרות ונציגי העירייה, שהיו הבעלים המשותפים של התאטרון. היה צריך לעשות סדר בבלגן."

מה האתגר שלך בתפקיד יו"ר ההנהלה הציבורית?
"לאפשר לתאטרון להגיע למיצוי היכולת האמנותית שלו באמצעות אופטימיזציה מנהלתית וכלכלית. יזמתי את הקמת אגודת הידידים של התאטרון שהוסיפה לו נופך ציבורי ותמיכה כלכלית, אבל הוא עדיין מקושש תרומות כדי להתקיים. 'בית לסין' עדיין יצור כלאיים, הוא אינו תאטרון ממלכתי כמו 'הבימה' ולא עירוני כמו 'הקאמרי'."

מה הדבר הראשון שהיית עושה לו היית שר התרבות?
"בתור שר תרבות שיש לו כוח פוליטי, הייתי יוצא למאבק איתנים כדי לעגן בחקיקה אחוז אחד מתקציב המדינה לתחום התרבות. זה היה נותן לגיטימציה והכרה לתחום ופותר הרבה מהבעיות שעליהן מדברת היום מירי רגב."

המלצה על הצגה טובה?
"שתי הצגות טובות של 'בית לסין': 'ביבר הזכוכית' ו'אילוף הסוררת'. ב'הקאמרי' שמעתי על 'אישה בורחת מבשורה'.
אלך בקרוב לצפות."

וספר?
"אני קורא עכשיו את 'לקרוא מחדש את התנ"ך', ספרו של פרופסור אליה ליבוביץ. תענוג. קראתי גם את 'הארץ מעבר להרים' על הסכסוך הישראלי־פלסטיני מאת ניר ברעם."

מה לגבי טלוויזיה?
"כל לילה לפני השינה אני צופה בפרק של 'שובר שורות', עונות ארבע וחמש. אהבתי מאד את 'מד מן', ואת 'האישה הטובה'. אני צופה כל יום בתכניות ספורט, חולה על טניס, אתלטיקה, שחייה וכמובן כדורסל וכדורגל."

מה היעד המועדף עליך לחופשה?
"לפני הכול ניו יורק, אחרכך כל היתר. אוהב מאוד גם את לונדון ופריז, וקופץ לא מעט לאיי יוון."

מה ה'אני מאמין' שלך כאדם?
"חופש. אני מאמין בחופש ממרות, מדת, מדעות קדומות, מתכתיבים, ולמרות זאת נשארתי נשוי," הוא מוסיף בקריצה.

מה מכעיס אותך?
"התבטאויות כמו אלו שאמר לאחרונה הרב הראשי של צה"ל, הימין הקיצוני… דברים שעומדים בסתירה לאמונה שלי בנוגע לחופש."

אתה נעלב בקלות?
"יש לי תעודה מהגן שכתוב בה: 'ילד רגיש, נעלב בנקל', אבל חל עליה חוק ההתיישנות. אני נעלב בעיקר ממה שנתפש בעיניי ככפיות טובה."

מה אתה מאחל לעצמך לשנה החדשה?
"להמשיך להיות מבסוט מהחיים, לכתוב ספר נוסף ולא להרגיש רע יותר ממה שאני מרגיש היום."

לייעוץ ראשוני ופרטים