חייגו: 6120*
ברוכים הבאים לעד 120! זה הזמן להתעורר בבית מאיר פנים, מלא עניין ותוכן, ליום של עשייה מתוך סקרנות ויצירה, למידה והנאה, עם אנשים כמוכם. לחיות את החיים במלואם רשת דיור מוגן ׳עד 120׳ מזמינה אתכם ליהנות בבתי דיור מוגן מחיי חברה ותרבות עשירים, מכל מה שעושה את החיים למלאים ולמרגשים יותר

מה גדלה אהבתם

מבן קיבוץ, שגדל בגליל ים, עם קשת של כישרונות, הוא נהיה לזמר נערץ, לשחקן ולרקדן. את הזוגיות המופלאה שלו הוא חב  לג'ורג' עובדיה, במאי הסרט נורית. ששי קשת הוא אומן חרוץ, רב תחומי ואיש משפחה. בעניינים פוליטיים הוא מהלך בין הטיפות. הוא תמיד ייזכר כמנהיג הלהקה בסרט הלהקה.

ששון קוסובסקי, ששינה את שמו לששי קשת, נולד ב-1947, בקיבוץ גליל ים. בילדותו היה הילד שנבחר להופיע בכל הצגה או שיר, שם גם התחילה דרכו האומנותית. בהמשך היה חבר בלהקת הנח"ל, השתחרר ונהפך לזמר נערץ, אך אז בחר לעשות שינוי ולשלב בין יכולותיו כזמר, שחקן ורקדן. מאז הוא אינו מפסיק לעלות על הבמות עם מיטב מחזות הזמר, והוא ימשיך לעשות כך, כל עוד ירצו בו וכוחו יהיה במותניו. על החיים עם יונה אליאן, האישה שאיתו, מהרגע שנפגשו על סט הסרט נורית, הוא מצטט משיר האהבה של דליה רביקוביץ את השורה המופלאה – "שני דגים נחפזו, וירדו למצולות הים לספר איש לרעותו מה גדלה אהבתם." ריאיון אופטימי בצל הקורונה.

ששי, איך הכול התחיל?

"גדלתי בקיבוץ. מאז אני זוכר את עצמי שרתי ושיחקתי. כשהייתי בן שבע, להקת הנח"ל האגדית, בכיכובם של אורי זוהר וחיים טופול, הופיעה בקיבוץ. באותו יום נשבעתי שיום יבוא וגם אני אהיה חבר בלהקת הנח"ל. באותה תקופה זה היה חלום כמעט בלתי מושג לעוסקים באומנות. התגשמות החלום לימדה אותי שאפשר להמשיך לחלום ושזו לא תקרת זכוכית."

מה אתה יותר – שחקן או זמר?

"לאחר להקת הנח"ל נהפכתי לאליל נוער. לשמחתי, כבר אז, באינטואיציה ובחושים שלא מאפיינים בחור צעיר, הבנתי שאם אני חפץ חיים ורוצה קריירה רבת שנים, אני חייב לעשות סטופ ולא להיסחף אחרי קריירה כזו שנתונה לחסדיהם של צעירים. הבנתי שעליי לאחד את היכולות שלי במשחק, בשירה ובריקוד."

מה דעתך על כך שלתעשייה מצטרפים כוכבי ריאליטי שמקצרים את הדרך ונהפכים בין לילה לזמרים ולשחקנים?

"אני לא רוצה להיות כמו הזקנים בחבובות שיושבים ומבקרים כל דבר שונה. ועם זאת, אני יכול לשתף אותך ולספר לך ששנים לקח לי עד שהרגשתי ראוי ל'תואר' של  זמר או שחקן. יש מטען ודרך שמזכים אותך בהגדרה. היום ישנם שחקנים וזמרים שפורצים ונשארים ואחרים שנעלמים לאחר דקה של תהילה, בסוף האיכות קובעת מי יישאר."

כמה אתה חב לסרט המיתולוגי נורית את קריירה שלך?

"אין ספק שהסרט הזה היה נקודת מפנה של יונה ושלי, הן בקריירה והן בחיינו הפרטיים. אני הייתי אז אליל נוער ויונה הייתה שחקנית מתחילה בקאמרי, אך אף שהסרט זכה לקיטונות של בוז בקרב המבקרים, הוא נחל הצלחה מסחררת בקרב הקהל. יש לי ממנו אהבה וזיכרונות טובים. ובנוסף, המפגש האומנותי הזה יצר את המפגש האישי והקשר המשפחתי, ואנחנו מכירים על כך תודה."

בנך אריאל מוזיקאי ובתך מאי שחקנית, מה אתה מרגיש לגבי בחירתם במקצוע?

"אני מניח שכמו במשפחה שההורים רופאים או עורכי דין והילדים מושפעים והולכים אחרי ההורים, כך זה גם אצלנו. הילדים ראו וחוו על בשרם הכול, את הדבש ואת העוקץ. ועם זאת, הם בחרו במקצוע. אם היינו חושבים שהם בינוניים היינו הודפים אותם, למזלנו ולשמחתנו הם מוכשרים. עם כל הקושי שבמקצוע, לא הייתי רוצה שיעסקו במקצוע אחר. אני רוצה שיעסקו רק במה שמסב להם שמחה ועושה אותם מאושרים."

יונה ביימה אותך ושיחקה לצידך ואריאל בנך היה המנהל המוזיקלי. איך זה לעבוד עם המשפחה?

"להגיד שזה פשוט, בהחלט לא. לא קל לקבל הוראות מאשתך ומהבן שלך, אבל כאן באה לעזרתי היכולת שלי לנתח את הדברים באובייקטיביות. במהלך החזרות ידעתי שהם צודקים. היו קצת ויכוחים, אך בסופו של יום, מה שהם אמרו ועשו הוכיח את עצמו על הבמה. לכן אין מה להתווכח עם ההבנה שאשתך היא האישה הכי חכמה שאתה מכיר והבן שלך המוזיקאי הכי מוכשר, ולצידם אתה עובד."

אתם הזוג הכי יציב בתעשייה, אתם נותנים תקווה למוסד הנישואים. נשאלתם על כך אינספור פעמים. ועדיין, איך אתם מצליחים?

"יונה היא החברה הכי טובה שלי. אינספור פעמים אמרתי שהזוגיות היא כמו מדורה, כדי שתמשיך לבעור ולחמם יש להוסיף כל הזמן ענפים וזרדים. וכן, האהבה יכולה להתעצם עם השנים, כמו בשיר האהבה של דליה רביקוביץ – 'שני דגים צללו ושהו במצולות הים וככל שהרחיקו הלוך כן גדלה אהבתם'."

מה אתה יכול לומר לבני הגיל השלישי, דיירי עד 021, על התקופה בצל הקורונה?

"אני יודע עד כמה קשה לבני הגיל השלישי לחוות את הבידוד שנכפה עליהם, מכיוון שגם יונה ואני סגורים בבית ולא נפגשים עכשיו עם הילדים ועם הנכדים. אני רואה את הנתונים והמסרים המפחידים שמשודרים, אך אם לעבור את זה, אז רק ביחד. אני משער שהביחד בזמנים האלה מעניק לדיירים שלכם המון כוח ועוצמה. אני בטוח שהסיוע והתמיכה של הצוותים שלכם הופכים את השהייה לעוד יותר משפחתית. אני מחזק את דיירי עד 120 מכאן, מביתי, ומאחל לכם ולכולנו שיבואו ימים אחרים וניפגש על הבמה."

עד מתי תמשיך "לקרוע" את הבמה?

"כשהייתי צעיר הצהרתי שבגיל כזה וכזה אצא לפנסיה. לשמחתי, ככל שאני מתבגר, אני עסוק יותר ומבוקש יותר. בעבר הייתי המנכ"ל של תיאטרון היידישפיל, והיום אני המנהל האומנותי. אני מופיע באינספור הפקות ומופעים, עכשיו אני גם מופיע במחזה החדש, לא רק בלונדיניות. ולכן, היום אני אומר, עד מתי שירצו בי ויהיה כוח במותניי. ועם כל האהבה העצומה למקצוע ולקריירה, זה לא הדבר החשוב ביותר בחיי. המשפחה שלי לפני ומעל לכול."

בעוד אמנים שונים מביעים את עמדתם באשר לנושאים שונים, כמו העדפתם הפוליטית, אתה נמנע. מדוע?

"יש לי הרבה דברים לומר וביקורת רבה על הנעשה כאן. נולדתי לדור שהיו לו הרבה חלומות ותקוות. אנחנו חווים עכשיו שבר ביחס למבוגרים ולזקנים, לזרים, לעולים החדשים, לעצים, לבניינים, להרבה תחומי חיים. ועם זאת, כנציג של ציבור שנתמך על ידי הממשלה וכמנהל אומנותי של תיאטרון, אני חושב שזה לא ראוי שאומר את דעותיי הפוליטיות."

במשך השנים הופיע ששי בפסטיבלי הזמר השונים. ששי השתתף בפסטיבל הזמר המזרחי למנצח שיר מזמור וזכה במקום הראשון עם השיר בואו נשיר אחים. באותה שנה זכה בפסטיבל נוסף במקום הראשון, פסטיבל הזמר החסידי, בשירו שישו ושמחו, שנהפך לאחד מלהיטיו הענקיים של קשת וללהיט חסידי ידוע.

היום הפער בין סגנון מוסיקלי מזרחי למערבי הוא מאוד גדול ומפולח. כיצד אתה מצליח לגשר על הפער?

"כשהילדים שלי היו קטנים, אריאל חזר מהגן ושאל אותנו אם אנחנו מזרחיים או אשכנזים. באותו רגע הרגשתי גאווה, כי אצלנו לא דיברו על זה. הכול היה רלוונטי בשם האומנות. השתתפתי בכל הז'אנרים של הפסטיבלים, וההרגשה הייתה שכולנו עור אחד וזה טבעי להיות גם וגם. צר לי שהיום זה שונה. אגב, תמיד חשבו שאני ויונה מזרחיים, ואני יכול להגיד שהצלחנו לא רע."

 

לייעוץ ראשוני ופרטים