חייגו: 6120*
ברוכים הבאים לעד 120 - זה הזמן להתעורר בבית מאיר פנים, מלא עניין ותוכן, ליום של עשייה מתוך סקרנות ויצירה, למידה והנאה, עם אנשים כמוך ולחיות את החיים במלואם. אנו מזמינים אותך ליהנות בבית מוגן, חם, מחבק ושוקק בחיי חברה ותרבות עשירים, ומכל מה שהופך את החיים למלאים ולמרגשים יותר

לתקן את העתיד
יאיר לפיד מדבר על הכול

דמותו מוכרת בכל בית בישראל כבר יותר מארבעה עשורים. הוא מלווה אותנו בקריירה מגוונת כסופר, פזמונאי, מחזאי, מפיק, עיתונאי, מנחה טלוויזיה מוערך ופוליטיקאי. בדומה לאביו, הוא הצטרף לפוליטיקה הישראלית לאחר קריירה מרשימה בעולם התקשורת, הקים בשנת 2012 את יש עתיד ועדיין מאמין שיש סיכוי לעתיד טוב יותר למדינת ישראל, בתנאי שהעומד בראשה יעזוב, ויפה שעה אחת קודם. ריאיון עם יאיר לפיד.

יאיר לפיד, יליד 1963, גדל בבית שחי ונשם פוליטיקה. אביו טומי היה עיתונאי, עורך, מנכ"ל רשות השידור ופוליטיקאי, ואימו, שולמית, היא סופרת מוערכת. בשירותו הצבאי היה כתב במחנה, אך את הקריירה רבת השנים כעיתונאי התחיל ככתב במעריב. הוא הוציא לאור שניים-עשר ספרים, כתב פזמונים ומחזאות, הנחה תוכניות אירוח משמעותיות, כמו  סופשבוע, סוגרים שבוע וזוכת פרסי מסך הזהב – יאיר לפיד. הוא הגיש את מהדורת אולפן שישי של חדשות ערוץ 2, ובשנת 2012 החליט לרוץ לכנסת, התפטר מהטלוויזיה והקים את מפלגת יש עתיד, שזכתה בבחירות לכנסת ה-19 בתשעה-עשר מנדטים. הוא הצטרף לממשלת נתניהו וכיהן כשר אוצר עד שפוטר. בשנת 2019 חבר לבני גנץ, גבי אשכנזי ומשה (בוגי) יעלון, והקים עם שותפיו את מפלגת כחול לבן בהנהגת בני גנץ. אחרי שלוש מערכות בחירות רוויות יצרים פרש בסערה בעקבות הצטרפותם של חבריו לממשלת אחדות בראשות בנימין נתניהו. הוא לא חוסך מילים משותפיו לשעבר. כיום, אחרי פירוק כחול לבן, הוא מכהן כראש האופוזיציה. הוא חד כתמיד ומאמין למרות הכול, שיש עתיד.

ספר על הבית שבו גדלת

"גדלתי בבית של המעמד הבינוני, בתחילה ביד אליהו ואחר כך בצפון הישן של תל אביב. לא היה לנו כסף, אבל זה היה בית עשיר ברוח. סבא דוד, שעסק בביקורת אומנות, דיבר על הציורים של זריצקי ושטרייכמן ועל חברו מארק שאגאל, אבא שיחק שחמט עם אפרים קישון ויגאל מוסינזון, ואימא שהייתה יו"ר אגודת הסופרים הביאה הביתה כל ספר חדש שיצא. כולנו קראנו והתווכחנו, וכל ארוחה משפחתית הסתיימה שהיינו קמים ברעש והולכים לחדר השני לבדוק באינציקלופדיה בריטניקה מי צדק. כל המהומה העליזה הזו נקטעה באחת כשמיכל אחותי נהרגה. היא הייתה בת עשרים וארבע, ואני מתגעגע אליה."

עד כמה דרכו הפוליטית של טומי, אביך, השפיע עליך?

"מאוד, כמובן. אבא עמד בראש מפלגת מרכז לאומית-ליברלית, ואני עומד בראש מפלגת מרכז לאומית-ליברלית, זה יהיה טיפשי להתעלם מההשפעה הזו. אלא שמעל לכול, ההשפעה של אבי הייתה בתחום הערכי. תגיד בקול רם במה אתה מאמין, תדע שלא כולם יסכימו איתך, תיאבק בהם, אבל תכבד אותם, בשיעור הגדול הזה אני עדיין משתמש."

אימך היא סופרת מוכשרת ואביך היה עיתונאי ואיש פוליטי. למעשה, הקריירה שלך משלבת בין שני העולמות, ספר על ההשפעות

"כתיבה במיטבה, כמו פוליטיקה במיטבה, עוסקת בחיפוש אחר האמת. זה חיפוש מאוד שונה מפני שהספרות רוצה להגיד משהו והפוליטיקה רוצה לשנות משהו, אבל שני העולמות האלה מחייבים אותך להיכנס פנימה ולחפש כל הזמן את האמת הפנימית שלך. זה לא מצב קבוע, אלא תהליך חי ונושם. כשהייתי ילד הייתי נכנס לחדר של אבא, הוא ישב ובהה בחלל בלי לעשות דבר. 'אל תפריע יאירי,' הוא מלמל, 'אני עובד.' עברתי לסלון. אימא ישבה והסתכלה בשקט על נקודה בקיר. 'עוד מעט יאירי,' היא אמרה, 'אני עובדת.' אז לא הבנתי, היום אני יודע להעריך את מהותו של תהליך החשיבה שקודם לכל החלטה."

אתה אבא לילדה עם צרכים מיוחדים. ספר על ההתמודדות, מה המדינה עושה לטובת הילדים האלה?

"המדינה עושה מעט מדי ובעיקר בלאגן. הנחתי על שולחן הכנסת את חוק ילדים בעלי מוגבלויות ובני משפחותיהם, שנועד להסדיר את זכויותיהם, אבל הממשלה של נתניהו תקעה את החוק. זה אפילו לא היה מרוע, זה סתם לא מעניין אותם. אני אמשיך להיאבק עד שהחוק יעבור. לגבי השאלה איך זה להיות אב לילדה עם צרכים מיוחדים, זו לא הפעם הראשונה ששואלים אותי, אבל אף פעם אין לי תשובה טובה. היא הבת שלי, אני אבא שלה, בשבילי היא לא 'ילדה עם צרכים מיוחדים', בשבילי היא הילדה שלי ואני אוהב אותה."

כיצד התמודדת עם התפרצות הקורונה ברמה האישית והמשפחתית?

"זה לא היה פשוט. מפני שיעלי, בתנו, שהיא אוטיסטית, הייתה בבית במשך חמישה שבועות, רחוק מחבריה בבית לחיים. אבל גם היינו כולנו יותר שעות וימים ביחד ממה שהיינו כבר שנים, וזה היה חשוב ומשמח. אני רוצה לציין במיוחד את ניצחוני בטורניר המונופול המשפחתי שנמשך כל הסגר."

איך סגירת המוסדות לילדים עם צרכים מיוחדים השפיע על בתך?

"כאמור, יעלי הייתה איתנו, במקביל גם ניהלתי מאבק בכנסת כדי לאפשר ביקורי הורים בהוסטלים ולמנוע מהדיירים (הם לא ילדים ולא מטופלים, הם דיירים שגרים בביתם) לצאת. המאבק הסתיים בהצלחה, ואני מודה למשרדי הרווחה והבריאות ולחברי ועדת הקורונה."

כיצד אימך בת השמונים וחמש התמודדה עם המגפה?

"אימא לא נבהלה ולא נלחצה. זה עניין של אישיות. היא כבר עברה הכול בחיים, ואין לה נטייה להילחץ. היא כתבה הרבה, קראה הרבה, והשתלטה בקלות על טכנולוגיית הזום, אז ראינו אותה דרך המחשב. האמת, היא מדהימה. ערנית וצלולה ועדיין האדם הכי חד במשפחה."

הקורונה פרצה בתקופה סוערת מבחינה פוליטית. כיצד הלחץ והעומס במישור הפוליטי השפיע על חייך האישיים והמשפחתיים?

"אנחנו משפחה שסערות מלכדות אותה. כולנו מאמינים בדרך שלנו ובצורך להביא שינוי ותקווה. אני לא מכחיש כמובן שהיה לי שברון לב כשבני גנץ החליט פתאום לפרק את כחול לבן ולהיכנס לממשלת נתניהו. הבטחנו ליותר ממיליון בוחרים שזה לא יקרה, ואני חושב שאסור היה להפר את ההבטחה הזו. היום שבו אנשים מתחילים לחשוב שאין ערך להצבעה שלהם מפני שהפוליטיקאים לא מתייחסים ברצינות לשום הבטחה הוא יום מסוכן לדמוקרטיה. אבל השנה הזו לימדה אותי גם משהו חיובי: אפשר לנצח את נתניהו בקלפי."

תוחלת החיים בעולם המערבי מתארכת והאוכלוסייה הולכת ומזדקנת, יש תחושה שהמערכות הקיימות לא עושות דבר בנושא. האם, לדעתך, אפשר להשתמש באופן מכבד יותר בחוכמת החיים, בידע ובכישורי החיים של האוכלוסייה המבוגרת בישראל ולהפיק מהם תועלת?

"מעבר לעניין ההומניטארי והחברתי שהוא חשוב, החברה המערבית מבזבזת משאב ענק: את השכל והניסיון של הגמלאים. תחשבו, למשל, כמה רופאים ואחיות בפנסיה יש בארץ, שאפשר היה להסתייע בהם לחקירות אפידמיולוגיות, כמה גמלאים יכלו לסייע בפיקוח, כמה צעירים שהיו בחופשה כפויה מבית ספר יכלו להסתייע בחוכמה ובידע של הגמלאים, אם מישהו היה מקצה לזה את הטכנולוגיה והמאמץ הדרושים. יש עוד דרכים רבות להשתמש בגמלאים, אבל הצעד הראשון הוא פשוט להזמין אותם ולהגיד להם, 'מדינת ישראל זקוקה לכם. איך לדעתכם אנחנו צריכים לפעול?'"

האם אתה מתגעגע לכתיבה עיתונאית? האם מאז כניסתך לפוליטיקה אתה מסתכל בצורה שונה על עולם התקשורת, (העיתונות והטלוויזיה)?

"אני לא באמת מתגעגע לעיתונות מפני שהחיים הנוכחיים שלי ממלאים אותי בתחושה של משמעות ושליחות. בעיניי, אחד המרכיבים שיוצרים חיים ראויים הוא השאלה אם לקחת צד. האם למול הדילמות הגדולות בחיי המדינה ישבת בצד, או הלכת להיאבק על מה שאתה מאמין בו? אני נאבק על מה שאני מאמין בו. אני לא כותב את הסיפור מבחוץ, כפי שעשיתי כשהייתי עיתונאי, אני נמצא בתוכו. הוא חלק ממני, ואני חלק ממנו."

האם יש משהו שאתה מתגעגע אליו בחיים שלפני הפוליטיקה?

"לא. הדברים שהיו חשובים לי ואהבתי לעשות – זמן עם המשפחה, נהיגות ארוכות בדרום אמריקה, בית קפה בפריז עם ליהיא או לקרוא ספר טוב, אפשר לעשות גם כפוליטיקאי (למרות שעכשיו קצת פחות). הדבר היחיד שאני מתגעגע אליו נואשות ולא יכול לעשות היום ולא קשור להיותי פוליטיקאי – השיחות עם אבא שלי."

האם היית ממליץ לילדיך לעסוק בתחום העיתונות הפוליטית?

"הייתי ממליץ לילדיי לבחור את דרכם בעצמם."

האם אתה מוצא זמן לקרוא? אם כן, תוכל להמליץ על ספר שקראת לאחרונה?

"אני קורא בימים אלה את העצים והשבבים, ספרו המצוין של אריה אלדד, על השנה האחרונה של מחתרת הלח"י, כשהיא מתמודדת עם מבוכת חוסר הרלוונטיות, עם השאלות הלאומיות הגדולות שמתנגשות בסיפורים האישיים הקטנים, עם הניסיון שלהם להבין לאן ללכת משם."

במה אתה גאה ועל מה אתה מתחרט?

"אני גאה בכל מה שעשינו למען ניצולי השואה. העובדה שהם מקבלים עד היום תרופות בחינם, שהסדרנו את הקצבאות שלהם, שהרחבנו את מעגל הזכאות, מכל מה שעשיתי כאיש ציבור, זה הדבר שהכי חשוב לי (אולי מלבד הקמת יש עתיד). אני לא מתחרט. לא כי לא טעיתי, ברור שעשיתי טעויות, אלא מפני שהכוונה תמיד הייתה טובה. אם זה לא הצליח, זה בגלל נסיבות שלא הייתה לנו שליטה עליהן. זה עצוב, זה מרגיז לפעמים, אבל אני לא מבזבז זמן על חרטה. אני אומר לעזאזל וממשיך הלאה."

איך אתה מסכם את השנה האחרונה. מה למדת, אלו תובנות רכשת?

"למדתי שאפשר לנצח כנגד כל הסיכויים, שנתניהו הרבה פחות חזק ממה שאנחנו חושבים, אבל לא תמיד הטובים מנצחים בסוף. בעיקר למדתי שאני יכול לסמוך רק על אנשים שעשו איתי דרך, על אלה שהיו שם גם כשהיה קשה. שהנאמנות שלהם לא נבחנת בדיבורים, אלא בעשייה משותפת."

נדמה שאנחנו קרובים יותר מתמיד לבחירות רביעיות. האם, לדעתך, זה מהלך מוצדק או שיש למנוע אותן?

"יש לפנינו רק ברירות רעות. ברור שזה רעיון רע מאוד לגרור את ישראל לעוד בחירות באמצע המגפה, אבל זה רעיון רע לא פחות להמשיך עם ממשלה עקומה ומנופחת ועם ראש ממשלה שנכשל בטיפול בכלכלה ושכל מה שמעניין אותו זה כתבי האישום שלו. עדיף היה לחצות את החורף ורק אז לצאת לבחירות."

האם תסכים לשתף פעולה עם כחול לבן ובני גנץ אם הוא יעזוב את ממשלת נתניהו?

"אני מוכן לשתף פעולה עם כל סיעות הבית כדי להוציא את נתניהו מבלפור. יש לנתניהו זכויות רבות, אבל בשנתיים האחרונות קרה לו משהו רע. הוא נהפך לסיכון כלכלי ולסיכון ערכי למדינה האהובה שהקים דור המייסדים. מגיע לנכדים ולנינים שלכם הנהגה ישרה, הגונה, שוחרת טוב, שאינה משתמשת בשנאה ככלי פוליטי."

האם ההתמקדות בנתניהו לא פוגעת בכם, בסופו של יום, כשהקרב החזיתי הוא למעשה עם המפלגות הדתיות?

"אני לא מתמקד בנתניהו, אלא בשאלה איזו הנהגה יש למדינה. הוא ראש הממשלה, כך שבאופן טבעי הדיון נוגע בו, אבל הרק לא ביבי המפורסם הוא בעצם רק לא שחיתות, רק לא שנאה והסתה, רק לא ניהול כושל. האיש במקרה הזה מסמל תרבות פוליטית שלמה שהגיע הזמן לשנותה. זה בעצם – רק כן לתקווה, רק כן לשינוי, רק כן לערכים הבסיסיים של הציונות."

האם תהיה ראש ממשלה?

"איני יודע. אני מוכן, ואני יכול לעשות את התפקיד טוב. עברתי כבר את כל שלבי ההכשרה הדרושים, ובעיקר אני יודע להוביל צוות של אנשים מוכשרים ולגרום להם לעבוד יחד למען מטרה גדולה מהם. מעבר לזה, זו לא החלטה שלי אלא של הציבור הישראלי."

מדוע, לדעתך, אתה גורם לאנטגוניזם בקרב אוכלוסיות רבות?

"שאלה מצוינת. רבים מהפוליטיקאים הבכירים, נתניהו, שרון, בגין, אבא שלי, עוררו רגשות חזקים של אהבה ולא פחות מזה אנטגוניזם. זה מעציב אותי לפעמים, אבל אני מעדיף להיות במצב שבו אני מעורר באנשים רגשות חזקים מאשר שעמום מנומנם."

מה החלומות שלך?

"אני רוצה לנצח בבחירות. הדבר הראשון שאעשה – אזמין את ראשי האופוזיציה לארוחת ערב בבית ראש הממשלה כדי שיהיה ברור לציבור שמתחיל בישראל עידן חדש של כבוד הדדי בין אנשים שאינם מסכימים זה עם זה."

מה המסר שהיית רוצה להעביר לדיירי בתי עד 120?

"שאנחנו זקוקים להם. לקולם, לשכל שלהם וליכולות שלהם. אנשים מבוגרים הם הפעילים הפוליטיים הטובים מכולם. יש להם זמן, הם מבינים את חשיבות העניין, הם עברו מספיק בחיים כדי לא להירתע ממכשולים. אני חלק מקבוצה שמנסה להביא שינוי במדינה. הקבוצה הזו צריכה את הכוח והשכל שלכם."

צור קשר
קישור נפתח בחלון חדש https://matter.co.il/model/VMgdwZvXUnL/?type=vr סיור וירטואלי בבתים