חייגו: 6120*
ברוכים הבאים לעד 120 - זה הזמן להתעורר בבית מאיר פנים, מלא עניין ותוכן, ליום של עשייה מתוך סקרנות ויצירה, למידה והנאה, עם אנשים כמוך ולחיות את החיים במלואם עד 120 מאחלת לדייריה, בני משפחותיהם ולכל עובדיה שנה טובה ומבורכת. מי ייתן שהשנה החדשה שניצבת בפתח תהיה עשירה ביצירה, מבריאה ומרגשת אנו מזמינים אותך ליהנות בבית דיור מוגן חם, מחבק ושוקק בחיי חברה ותרבות עשירים, ומכל מה שעושה את החיים למלאים ולמרגשים יותר

לזכר הפרות הקדושות  | אפרים רביד, "עד 120" הוד השרון

זה זמן מה מתרחשים בארץ דברים המעוררים בליבי הרהורים נוגים המשרים עלי עצבות. כל הנוכחים באולם זה שייכים לדור שיצא מן השעבוד אל הגאולה, שהרי נולדנו לפני קום המדינה והיינו עדים ושותפים להקמתה ושנות חיינו כשנות חייה אם נספור את ירחי לידתה. תאמרו – עוד לא זכינו בגאולה שלמה שהרי דור מדבר אנחנו וימינו ימי ילדות ועיצוב אישיות בקנה מידה של זמן היסטורי, והתקופה היא תקופת קלקולים ותיקונים הרודפים האחד את רעהו.
ובכל זאת, ידידי הנכבדים, הרשו נא לי לשתף אתכם בהרהורי ליבי. בבולמוס שאחזני שכחתי לומר שמדובר במותן של פרות קדושות אשר קדושתן אין לה דבר וחצי דבר עם עניני קודש שאחדים בינינו רגילים לעסוק בהם כאן בערבי קבלת שבת. מדובר במושג שהפך לסמל של דבר שאסור לגעת בו ומותו אסור שיבוא מידי אדם.
לנס הקמת המדינה קדמו דורות רבים שחוו כיסופי גאולה, אשר פשטו ולבשו צורה עד הגיעם לדמות חלוצים נושאי דגל הזכות ההיסטורית על ארץ ישראל ודגל עבודת האדמה. אלה היו בין הפרות הקדושות הראשונות שבהן התברכנו בתחילתו של האפוס הציוני. לימים, מרביתה של עבודת האדמה פינתה את מקומה לתעשיה והמעט שנותר נעשה בידי עובדים זרים. הזכות ההיסטורית נותרה על כנה אך צמצמה את דרישותיה משני עברי הירדן לגדה המערבית בלבד ועוד היד נטויה. שתי פרות אלו לא מתו אך מצבן הקליני מוגדר כקשה ביותר ויש מי שרוצים לנתקן ממכשירי ההחייאה.
כאשר החלו שכנינו הערבים לפרוע ולהרוג בנו נולד הכח המגן העברי ועמו פרה קדושה כבדת משקל ושמה טוהר הנשק העברי. פרה זו האריכה ימים שנים רבות, הועלתה על נס מלחמתנו הצודקת ונהנתה מאמון הישוב העברי גם אחרי קום המדינה. מלחמת ששת הימים, ואחריה שש שנות שכרון חושים ועוד ארבעים שנות שלטון בגדה וברצועת עזה ומלחמות לבנון שחטו את הפרה קדושה זאת ושמה לא מוזכר עוד בנאומים, כתבות ושאר פרסומים מטעם.
בתקופה של טרם מדינה נולדו עוד שתי פרות קדושות בישראל תחת השם הודעת דובר צהל והודעת דובר הממשלה. שתי אחיות אלו קדושתן נבעה מהאמון הבלתי מעורער באמת הצרופה של הודעות דובר צה"ל ושל הודעות דובר הממשלה. הכל ידעו שהיו אלה דברי אמת, אף אם לא כל האמת, שהרי מרבית האמת היתה סודית ביותר וידוע היה כי בטחון המדינה דוחה את זכות הציבור לדעת. ימים חלפו, התקשורת עזרה עוז, הצנזורה החלה להראות סימני שפיות. לאט החל להתברר ברבים מה שהיה ידוע מזמן בחדרי חדרים שהודעות הדוברים לא נועדו בהכרח לממש את זכותו של האיש ברחוב לקבלת מידע אמין ושמטרתן העיקרית הייתה טיוח מחדלים ומעשים של קברניטי האומה, או אז החלה גסיסתן ואתה התמוטטות מקדשי השלטון. שתי פרות אלו חיו בבריאות טובה והאריכו ימים, אך מתו מוות מהיר במלחמת יום הכיפורים.
שתי פרות אלו וחברותיהן לא היו בודדות בחייהן ובמותן. הייתה ביניהן אחת שחיה עמנו דורות רבים ולוותה בגאווה את תקומת ישראל ושמה מציון תצא תורה. עד היום, חיים ביננו מורים ותלמידים אשר הצדיקו את התואר בו התהדרה הפרה הנ"ל. בבתי הספר היסודיים והתיכוניים לימדו מורים ומורות שעבורם פירוש המלה "חינוך" היה ערך עליון ויעוד חייהם ולא שם של משרד גדוש ביורוקרטים ופוליטיקאים קצרי ראות וצרי אופק. מוסדות השכלה גבוהה, כמו האוניברסיטה העברית בירושלים, הטכניון העברי בחיפה ומכון ויצמן ברחובות נוסדו עוד בשלהי העלייה השלישית והקימו דורות של מדענים ששמם הלך לפניהם. וכמילות השיר, הימים חלפו והשנים עברו, תקציבי החינוך שינו את יעדם ואבדו בסבך פרוזדורי משרד האוצר, המורים והמורות, שהקימו דורות של אנשי רוח, מדענים וסופרים, פנו מקומם למי שהחלו לייצר בורות ושטחיות. הפרה הקדושה מתה ומודעות האבל התנוססו מעל דפי סקרים בינלאומיים של רמות השכלה במדינות שונות, שהראו את ישראל בתחתית שאין למטה ממנה ושאליה הדרדרה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
מכאן ואלך, ותסלחנה לי אותן פרות, מנוחתן עדן, שלא נקבתי בשמן, מכאן ואלך החלה המגפה להתפשט ברפתות והפרות גבעו, זו אחר זו, מי בדממת הלילה ומי בקול סערה של ועדות חקירה.
ומה נותר לנו, גבירותיי ורבותי?  נחפש ונמצא כי נותרה לנו פרה קדושה לתפארת ושמה מערכת המשפט, אותה אבן יסוד בשילוש הקדוש של כל מערכת שלטון דמוקרטית, בצד בית המחוקקים והאקזקוטיבה. האמנו שמערכת המשפט, קדושתה מוגנת ובטוחה, בפני בינוניות, פוליטיזציה ותאוות השלטון. ראינו כיצד לאורך שנים עמדה היא, מערכת המשפט, בפני התקפות של מי שסירבו ומסרבים לקבל את מרותה. ראינו את ניקיון כפיה ואת נחישותה לשמר את הדמוקרטיה, את כבוד האדם וזכויותיו ואת חופש המחשבה והיצירה. כך היה כל עוד שתי שותפותיה לדמוקרטיה, בית המחוקקים והרשות המבצעת שמרו והגנו עליה. והנה החלו להופיע בקיעים וסדקים בשלושת אושיות הדמוקרטיה ושיני היצר הרע של הפוליטיקה החלו לכרסם גם בזו שנותרה לפליטה עד כה, במערכת המשפט. אנו רואים את דורשי רעתה עורבים לה בפינות החשוכות של התככים הפוליטיים.
תודה על הקשבתכם"
עד כאן הכתבה שהקראתי באותו ליל שישי.
לפני ימים אחדים התבשרנו על ביטול חוק טל על ידי בית המשפט העליון. הפסיקה נתקבלה בשביעות הרצון. היא שמה קץ, דה-יורה, להיתר שניתן לכמה מאות פרזיטים בחסד ה' להפר את החוק ולהשתמט משרות הצבאי. לצערם של רבים נתלוותה לפסיקה דעת מיעוט מנוגדת של כבוד השופט דן גרוניס העומד לעלות על כס נשיאות בית המשפט העליון בעתיד הקרוב.
ביטול חוק טל הוא שאלה של אכיפה. מאז ומתמיד הייתה אכיפת חוקים ופסקי דין הצד החלש של הרשות המבצעת, דהיינו של הממשלה. על אחת כמה וכמה נכון הדבר כשמדובר באכיפתם על הציבור הדתי האורתודוקסי. ציבור  שאינו מכיר בחוקי המדינה וממשלה שזקוקה לו למען הישרדותה, מהווים מרשם בדוק להפרת חוק מוגנת ע"י אותה ממשלה המופקדת על שמירתו. עם עלייתו של כבוד השופט גרוניס על כס הנשיאות נגוזה  התקווה לאכיפתה של פסיקת בית המשפט בעניין ביטולו של חוק טל. לא נחוץ יותר מהכרזתו של ראש הממשלה שאין בדעתו לאכוף את החוק החדש ככתבו וכלשונו ושהוא יפעל לחקיקה "יותר מאוזנת"…..
אכן, קיים חשש סביר שעתירות רבות אליהן יידרש בית המשפט העליון בתחום שמירה על ואיכות החיים ברוח מגילת העצמאות, לא יזכו יותר להגנה נאותה.

הפרה הקדושה האחרונה גוססת. ללא ספק יוקדש לזכרה מקום של כבוד בספר תולדות הבית השלישי.

לייעוץ ראשוני ופרטים