הצורך להעז  | קליין גלי, עו"ס

לאורך כל שנות קיום המין האנושי היו אנשים שהעזו. תמיד קיימים אותם אנשים שלא מוכנים לתת לפחד, להרגלים, לשגרה   ולמציאות לקחת מהם את ההרגשה שהם חיים. אני שומעת סיפורים מאנשים שונים, בגילאים שונים ובמצבים שונים, וכל אחד מהם מתנהל לו בחייו על פי הרגשתו, הרגליו ודרך חייו.


בכל מקום ובכל מצב, אני מגלה את אותם האנשים שמעזים. הם אלו שימשיכו, למרות הקשיים, שיחפשו כל פעם עוד אתגר     ועוד גבעה לכבוש. אני לא חושבת שאין בהם פחד. יש בהם פחד ואולי יותר מלאחרים. אבל הם החליטו כנראה, בשלב מאד     מוקדם, שלא הפחד ינהל את חייהם. הם החליטו להתעלות מעליו ולנסות דווקא את אותם הדברים הנראים מפחידים. אני לא מתכוונת דווקא להתנסויות בספורט אתגרי לסוגיו, למרות שגם אלו התנסויות של אנשים שהחליטו לקרוא עליו – על הפחד- תיגר. אני מתכוונת גם אל כל אותם האנשים שבחיי היום יום מוצאים את האתגרים המיוחדים שלהם כמו : לעזוב מקום עבודה נוח ונעים ולהתחיל חדש מאתגר יותר, להתנסות בפעילות שאף פעם לא ניסו, לפתוח את ליבם ולקבל אליו אנשים  חדשים, חוויות חדשות, רגשות חדשים, אהבות חדשות, ריגושים חדשים לאמור לעצמם עכשיו כואב לי אבל אני מנצח. אני  פוגשת אנשים כאלו כל יום בעבודתי, ואני מתפעלת בכל פעם מחדש מהסיפורים, הכוחות והנחישות שהם מפגינים.

סיפרה לי לא מזמן אישה חכמה, על אחיה הלא כל כך צעיר, הנוסע לטיולי אופניים בהרים. אותה אישה היא מסוג האנשים     המסתכלים על החיים כאתגר ובוחרים ליהנות ממנו כל יום מחדש. טיול אופניים בהרים, לקום כל בוקר עם כוחות להתמודדות, או להמשיך לעשות הכול למרות הכאבים החולי והקושי הם בעיניי, צדדים שונים של אותו המטבע ממש.
בידינו להחליט כמה אור יהיה בעולם "השמיים שמיים לה'" אבל "והארץ נתן לבני אדם" אתה יכול לעשות ממנו גן עדן ואתה יכול לעשות ממנו גיהינום זה תלוי בך אתה יכול להגדיל את האור מאוד  או להפוך אותו לפנס קטן – {מתוך עומק הלב הרב קרליבך.