חייגו: 6120*
ברוכים הבאים לעד 120 - להתעורר בבית מאיר פנים, מלא עניין ותוכן, עשייה מתוך סקרנות ויצירה, למידה והנאה, עם אנשים כמוך ולחיות את החיים במלואם אנו מזמינים אותך ליהנות בבית מוגן, חם, מחבק ושוקק בחיי חברה ותרבות עשירים, ומכל מה שהופך את החיים למלאים ולמרגשים יותר

הפיזיקאי שמלמד מדיטציה

בימים אלה מוציא לאור יונתן הריסון, מורה מוערך ומוכר למדיטציה, את ספרו השני ‘אפשר להירגע’. נפגשנו לשיחה על בודהיזים טיבטי, כוחה של מדיטציה וערבות הדדית, ולמה חשוב להבין שכל מה שמטריד אותנו איננו אמיתי.

יונתן הריסון נולד באנגליה, בשנת 1943, למשפחה חילונית, מתבוללת, שלא התעניינה ביהדות או בישראל. מילדותו בלט ביכולותיו במקצועות המדעים, ולאחר שהשלים תארים אקדמיים בפיזיקה ובמתמטיקה נישא לדיאנה, ציירת מוכשרת, והם בחרו לעלות לישראל. הוא נמנה עם מקימי התעשייה האווירית, ניהל חברות גדולות, אבל המשיך לחפש תשובות. פגישה בלתי צפויה הסיטה אותו מהמסלול המוכר והביאה אותו אל הבודהיזים הטיביטי, שם מצא את עולמו. בעשרים השנים האחרונות הוא מלמד מדיטציה. נפגשנו לשיחה על מדע ורוחניות, אחריות הדדית, חשיבותה של מדיטציה, ואיך כל אלה יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים.

 

 

ספר על ילדותך, איפה גדלת?

“נולדתי למשפחה קטנה, במנצ’סטר שבצפון אנגליה. לא היה לנו קשר לישראל או לציונות, אפשר אפילו להגיד שהיינו אנטי-ציוניים. לא ידעתי כלום על ישראל, זה היה מאוד רחוק מאיתנו. אבא שלי היה מהנדס ואימא שלי חלמה להיות פסיכולוגית, היום אני משלב בין שני התחומים האלה, דת ומדע. כשהייתי בן אחת-עשרה קיבלתי מלגה ונשלחתי ללמוד בבית ספר מצוין, במסלול ריאלי, למדתי בו גרמנית וצרפתית, אך בעיקר התמקדתי בפיזיקה ובמתמטיקה. כשהייתי בן שמונה-עשרה התחלתי ללמוד פיזיקה באוניברסיטת אדינבורו שבסקוטלנד, גיליתי עולם מרתק. שם, באוניברסיטה, פגשתי את דיאנה. התאהבנו, ושנתיים מאוחר יותר התחתנו. אנחנו עדיין ביחד.”

מה גרם לכם לעלות לישראל?

“באותה תקופה, בסוף שנות השישים, דיאנה ואני התחלנו להתעניין בדת, במסלול הרפורמי, כך נולד הרעיון לעלות לישראל. באותו זמן הייתי באמצע התואר השלישי שלי בפיזיקה ואשתי הייתה בהיריון. הבנתי שכדי לעלות לארץ עם משפחה אני צריך עבודה, ולכן הפנו אותי לסוכנות היהודית. זה היה אחרי מלחמת ששת הימים, התחילו לבנות אז את התעשייה האווירית. עלינו לישראל בשנת 1969, הגענו בערב ולמוחרת בשבע בבוקר לקחו אותי לתחקיר ביטחוני, כך שהצטרפתי לתעשייה האווירית, שרק הוקמה, כמנהל המחשוב. עבדתי שם אחת-עשרה שנים. אחר כך הקמתי חברה אחרת. במשך שנים ניהלתי מערכות, כמדען, כפיזיקאי.”

מתי עזבתם את הדת ולמה?

“כשעלינו לישראל, בתקופה שהיינו דתיים, היה לי רב שלמדתי אצלו אחרי העבודה. כשהבנתי שיש שאלות שלא שואלים, זה פחות הסתדר לי והתחלתי להטיל ספק, דבר שגרם לי להיפרד מהדת, לבחור באורח חיים חילוני.”

איך אדם ריאלי ומציאותי, כמוך, מגיע לעסוק במדיטציה?

“אני חושב שהפיזיקה וגם המדע נובעים מסקרנות, הם מבקשים לגלות את טבעם האמיתי של הדברים. בסוף שנות התשעים עברתי תקופה לא פשוטה, התמודדתי עם כל מיני בעיות בחיים. היו לי שלושה ילדים מתבגרים, ראובן, תמי ועילי, הייתי עסוק מאוד, ניהלתי חברה מצליחה, אבל הייתי כעוס וחסר סבלנות. חברה, פסיכולוגית, הפנתה אותי ליעקב רז ולנחי אלון, שלימדו בלימודי חוץ באוניברסיטה. אמרתי לה שזה לא בשבילי, אבל היא התעקשה ואני נכנעתי. התחלתי ללמוד, התמקדתי בקשר שבין פסיכולוגיה לבודהיזם. באותה תקופה הייתה לנו שכנה שהייתה רוחנית, היא מסרה לאשתי עלון שבו מידע על מורה מאוסטרליה, פיטר פנר. כשהגעתי להרצאה שלו בקיבוץ געש הוא ישב שם, חייך, ולא דיבר הרבה. לא היה ברור לי למה הוא לא מדבר. לקח לי כמה שנים להבין שכשלא צריך לעשות משהו, אז פשוט לא עושים.”

מה משך אותך לבודהיזים הטיבטי ובמה הוא שונה מאסכולות אחרות?

“במפגש הראשון עם פיטר פנר הוא דיבר על מסורת הדזוגצ’ן הטיביטי, אסכולה לא דואלית של הבודהיזים הטיבטי, שאומרת שיש להכיר במציאות בלי פחדים וחששות, לא לחיות בעבר או בעתיד, פשוט להיות נוכחים, זה הכול. אחרי הפגישה איתו הבנתי שזה מה שמעניין אותי. חקרתי, קראתי, נסעתי, פגשתי מורים, וככל שהעמקתי יותר הבנתי שמצאתי את מה שחיפשתי. הדלאי לאמה אמר פעם, ‘בודהיזם איננו דת, אלא המדע של התודעה.'”

איך אפשר להשתחרר מהדאגה, הרי היא חלק מהחיים?

“חשוב להבין שכשאני מודאג ממה שיקרה בעתיד או כשאני מתחרט על מה שנעשה בעבר, אני למעשה פוגע במה שמתרחש עכשיו. מה שקרה אתמול הוא זיכרון, מחשבה, ומה שיקרה מחר הוא בלתי ידוע, בלתי צפוי. הדבר היחידי שאני יכול להצביע עליו, בסבירות גבוהה, הוא החוויה עצמה בזמן התרחשותה.”

איך ההבנה הזו השפיעה עליך?

“הבודהה המליץ לא לבנות על הנשימה הבאה, הדלאי לאמה אמר, ‘יש שני ימים שאי אפשר לפעול בהם. לאחד אנחנו קוראים אתמול, לשני אנחנו קוראים מחר.’ הוא גם אמר, ‘אם בעיה היא ברת פתרון, אם המצב הוא כזה שאתה יכול לעשות משהו בנוגע אליו, אז אין כל צורך לדאוג. אם הבעיה אינה ברת פתרון, אז אין טעם לדאוג. בכל מקרה אין שום תועלת בדאגה.’ צריך לקבל את זה, לתת למחשבות לחלוף, להתבונן בהן, לא בהכרח להאמין להן. החיים כך הרבה יותר קלים. זה מאוד פשוט כשמבינים ומקבלים את זה. לא במקרה האתר המלווה את העבודה נקרא Simply Meditate.”

איך התבטא השינוי שעברת?

“אני פחות כועס מפעם, אולי חצי אחוז ממה שכעסתי בעבר. וכשאני כועס, זה כמו אדווה לעומת צונאמי. זה משמעותי מאוד. הרי הכול כל הזמן משתנה, ושינוי הוא הדבר הקבוע היחידי. אני מבין שאני מרוכז יותר ויותר במה שקורה עכשיו, ופחות עסוק במה שהיה או שיהיה, בדעות הקדומות, בפסיכולוגיה ובתודעה המותנית. למרות שזה מאוד פשוט, לוקח זמן להבין ולאמץ את התפיסה הזאת.”

מתי התחלת ללמד?

“אחרי כמה שנות חקירה ולימוד של הבודהיזים הטיבטי הרגשתי שהגיע הזמן והתחלתי ללמד. אחרי אחת הסדנאות ניגשה אליי נטלי בן דויד, שמלמדת בשיטת סאטיה, ושאלה אם אהיה מוכן ללמד מדיטציה כחלק מהקורס שהיא מעבירה. באותה תקופה הוזמנתי ללמד גם במרכז גוף ונפש, שם אני מלמד גם היום. בשנה האחרונה המפגשים עברו ל-Zoom, ולשמחתי הם ממשיכים להתקיים.”

מתי ולמה הוצאת את ספרך הראשון ‘להכיר במציאות, לדעת שלווה’?

“בשלב מסוים התלמידים שלי אמרו שהם צריכים משהו שיזכיר להם את מה שאני מלמד בין המפגשים, זו הייתה המוטיבציה שלי. הספר הראשון שכתבתי למען התלמידים ראה אור בשנת 2013. עד היום הודפסו ממנו 9,000 עותקים והוא הפך לרב מכר, הגיע להרבה אנשים וקיבל ביקורות טובות. זה הפתיע ושימח אותי. אני מקווה שגם הספר החדש יגיע לאנשים שמחפשים תשובות, ואולי בעזרתו החיים שלהם ישתפרו.”

בחרת לקרוא לספר החדש ‘אפשר להירגע’. במה הוא שונה מספרך הראשון?

“בספר השני רציתי להתמקד ביישום העבודה הזו במערכות יחסים מיטיבות, המבוססות על טוב לב, חמלה, תקשורת ואהבה. אני חושב שהשם שלו מתמצת את הכוונה. הספר בוחן האם אני באמת רוצה שלווה ומה אני מוכן לעשות בשביל זה. הרי כשאני דואג רק לעצמי, ברור שזה לא מספיק. כדי שיהיה לי טוב עליי לדאוג גם לאלה שמסביבי. כשאני רגוע יותר, הרוגע משפיע על העולם שמסביבי, וכשהסביבה כולה נהיית רגועה יותר – כולם מרוויחים.”

איך המציאות הנוכחית, הקורונה, המשבר הכלכלי, הקיטוב שבחברה הישראלית מסתדרים עם השקפת עולמך?

“זוהי הזדמנות מצוינת להבין שאנחנו לא יודעים, הרי אנחנו חיים תמיד בחוסר ודאות. אין לנו שמץ של מושג מה יקרה ברגע הבא. לפני שנה וחצי אי אפשר היה לנחש שצפוי משבר עולמי ענקי ושמחלה תתפשט בכל רחבי העולם. מאחר שאנחנו לא יודעים דבר על מה שעתיד לקרות, כדאי להבין ולקבל את זה, הרי אין לנו שליטה על המחשבות שלנו, הן באות וחולפות. אנחנו צריכים ללמוד לחיות איתן בשלום. זה עושה את החיים קלים יותר, מאפשר לנו להירגע.”

האם כל אחד יכול? איך מתחילים?

“אפשר להתחיל לתרגל בכל גיל, חבל לחכות. עשרים דקות של מדיטציה, מדי יום, יכולות לשפר משמעותית את חיינו. טיפוח תקשורת מיטיבה ופורה, חמלה, אהבה וטוב לב, שזה בעיניי אותו דבר, ההבנה הזו משפרת את איכות החיים.”

מה החשיבות של המורה בתרגול המדיטציה?

“יש שלושה דברים שעוזרים: הראשון, למצוא מורה שיכיר לנו את הדרך הבלתי מותנית, זה מאוד חשוב כדי להתחיל. השני, להקציב לעצמנו כל יום קצת זמן, לשבת בשקט ולהירגע. המטרה של מדיטציה היא לחקור ולגלות שאין לנו מטרות. מספיק לשבת בשקט, כל השאר קורה מעצמו. השלישי, להימצא ככל האפשר בחברה התומכת בתדר שלי. אם לומדים בדרך הנכונה לא צריך להתאמץ, אם בכל זאת קיימת תחושה כזו זה אומר ששגינו בתרגול, לכן חשוב שיהיה מורה שידריך, לפחות בהתחלה. אני מאוד רוצה שאנשים ירגישו טוב עם עצמם, והדרך הזו מאפשרת את זה. בעיניי זה חשוב.”

צור קשר
קישור נפתח בחלון חדש https://matter.co.il/model/VMgdwZvXUnL/?type=vr סיור וירטואלי בבתים

עוד לא עוקבים אחרינו?

הירשמו עכשיו וקבלו את התוכן שלנו לפני כולם!


רשת בתי דיור מוגן עד 120