חייגו: 6120*
ברוכים הבאים לעד 120 - זה הזמן להתעורר בבית מאיר פנים, מלא עניין ותוכן, ליום של עשייה מתוך סקרנות ויצירה, למידה והנאה, עם אנשים כמוך ולחיות את החיים במלואם עד 120 מאחלת לדייריה, בני משפחותיהם ולכל עובדיה שנה טובה ומבורכת. מי ייתן שהשנה החדשה שניצבת בפתח תהיה עשירה ביצירה, מבריאה ומרגשת אנו מזמינים אותך ליהנות בבית דיור מוגן חם, מחבק ושוקק בחיי חברה ותרבות עשירים, ומכל מה שעושה את החיים למלאים ולמרגשים יותר

הלם העתיד, הבית בהוד השרון

בשנת 1970 פרסם הסופר והעתידן אלווין טופלר ( (Alvin Toflerאת ספרו "הלם העתיד"  (Future Shock), בו הוא מגדיר את המושג "הלם העתיד" כמצב פסיכולוגי מסוים של יחידים וחברות שלמות, המתבטא בתחושה של "יותר מדי שינוי בזמן קצר מדי".

טופלר טוען שהחברה עוברת מהפכה מבנית אדירה, מחברה תעשייתית לחברה על-תעשייתית. הוא מאמין שהשינויים הטכנולוגיים והחברתיים המואצים מותירים את היחיד ואת החברה כולה במצב של ניתוק מהמציאות, קריסה וחוסר התמצאות ומציין, שרוב הבעיות החברתיות הן תסמינים של הלם עתיד. טופלר טובע בספרו את המושג "יתר עומס מידע" (information overload), כאחד המרכיבים של הלם העתיד.
כאחת המסקנות ממצב זה, נוסף לנבואתו הקודרת על קריסת חברת האדם, טופלר מצטט מדבריו של מדען ידוע בתחום הפסיכולוגיה התעשייתית, הרברט גרי'וי   : (Herbert Gerjuoy) "האנאלפבית של מחר לא יהיה אדם שלא יודע לקרוא, הוא יהיה אדם שלא יודע ללמוד. החינוך החדש חייב ללמד את האדם כיצד לסווג מחדש את המידע, כיצד להעריך את המהימנות שלו, איך לשנות את הקטגוריות בעת צורך, איך לעבור מהמוחשי למופשט ובחזרה, איך להסתכל על בעיות מכיוון חדש – איך ללמד את עצמו. חשיבותו של הספר בעת כתיבתו הייתה בכך, שהוא הציף בצורה בהירה ומובנת תהליך בעל משמעות מרכזית בהתפתחות חברת האדם, שעיקרו העומס הנפשי שההתפתחות הטכנולוגית המואצת וההתמודדות עימה, מטילות על האדם. עם זאת, יש לבחון ביתר זהירות את נבואתו על קריסת האדם הבודד וקריסת החברה כולה.
היום, לאחר יותר מ-40 שנים, ולאור ההתפתחויות שחלו במשך אותה תקופה, ניתן לבחון את התחזיות שטופלר מעלה בספרו, שרק חלקן התגשם. חברת האדם לא קרסה על אף התפתחותה המואצת של הטכנולוגיה הדיגיטלית והתעצמות היקף המידע הזמין בלחיצת כפתור. בין אלה שנולדו לפני המצאת הטרנזיסטור ב-1947 יש המתקשים אמנם בהפעלת מקורות המידע האלה, אך איכות חייהם לא נפגעה בשל כך. רבים מהם מצוידים בטלפונים ניידים ובמחשבים אישיים המאפשרים להם קיום קשר עם בני משפחה וידידים. התקשורת הכתובה והאלקטרונית נגישה ועונה לצרכיהם. המעבר מטלפון החוגה לטלפון המקשים לא תבע קורבנות.
כנגד זה, רבים מאלה שנולדו לאחר הופעת המחשב האישי בשנות ה-70 ואחריהן אינם מכירים עולם חסר אייפונים, פייסבוק ואסמסים. זהו עולם בו מהירות התקשורת עם אביזרים אלה אינה נופלת ממהירות התקשורת בין המוח והגוף, עולם בו תמונה מצולמת בשטח ע"י כתב טלוויזיה מגיעה אל המסך בבתינו בפחות משנייה ובו לוחות מקשים ומסכי נגיעה הפכו לחלק אינטגראלי של גופם.
מדוע כשל חלק מתחזיותיו של אלווין טופלר? יתכן שהסיבה נעוצה בשיטות החיזוי הנהוגות ולנושא זה רצוי להקדיש מס' שורות. בין שיטות אלו ניתן להבחין בשני מקרים.
דוגמה טובה למקרה האחד הוא חיזוי מזג אוויר. השיטה המודרנית מבוססת על איסוף מידע על מצבים ידועים של מזג אוויר במקומות שונים על פני כדור הארץ, אשר גרמו בעקבותיהם למצבים מסוימים בחלקו האחר. על יסוד מידע אמין שנאסף בעיקר מתחילת המאה ה-20, נבנו מודלים סטטיסטיים המאפשרים חיזוי, בהנחה שהטמפרטורות, מהירויות וכיווני רוח וכמויות משקעים אינם חורגים מגבולות ידועים. קיימים מודלים רבים המייצגים התפתחויות של תנאי אטמוספירה. הם מבוססים על שיטות מתמטיות שונות וכולם סובלים מהסתברויות הצלחה הולכות וקטנות ככל שתקופת החיזוי מתארכת.

המקרה השני מיוצג ע"י חיזוי התפתחות טכנולוגית. התכונה המייחדת אותו והמבדילה אותו מהמקרה הראשון הוא קיום הגורם האנושי בעל השפעה מכרעת, בעוד שהוא עצמו אינו תולדה של אותה התפתחות. איש לא יכול היה לחזות את הופעתם של חכמי יוון העתיקה, של קופרניקוס, ניוטון או אינשטיין. אך דווקא אלה ורבים אחרים לצידם, ממציאים, כובשי ארצות ומגלי יבשות, היו מי שגרמו לשינויים חדים בעולמה של חברת האדם. הם וכמוהם סיכלו כל סיכוי לחזות את העתיד. רובם ככולם התברכו ביכולת חשיבה "מחוץ לקופסא" שגרמה לסטיות חדות מכווני התפתחות מצופים.
שני המקרים ממחישים את הסיבה העיקרית לקשיים בהם נתקלת מלאכת החיזוי. במקרה הראשון ריבוי הגורמים המשפיעים על מזג האוויר הקשו על פתרון הבעיות הסטטיסטיות ומנעו בכך בניית מודלים מדויקים. במקרה השני היו אלה השפעות חיצוניות בלתי מצופות שגרמו לסטיות מההתפתחות החזויה. שני המקרים מראים כי דיוק החיזוי הולך וקטן עם התארכות תקופת החיזוי.
בעיית הדיוק של חיזויי התפתחויות טכנולוגיות ומדעיות זכתה לאורך שנים לטיפול נרחב בשיטות מתמטיות שהסיטו את טכניקת החיזויים לכוונים חדשים. הדוגמה הבאה, המוצגת בצורה פשטנית למדי, ממחישה יישום של שיטות מתמטיות לפתרון בעיית פגיעה של טיל קרקע-אוויר במטוס אויב.
מכשיר מכ"מ העוקב אחר מטוס ונעול עליו, מעביר את נתוני מסלול הטיסה שלו למחשב. המחשב, המתוכנת להשתמש בשיטות מתמטית הדרושות, יודע "לנבא" את מסלולו העתידי של המטוס על יסוד מדידת מסלולו בזמן אמת. תוצאת החישוב מועברת אל מכ"מ ההנחיה של הטיל, וזה מנחה אותו אל נקודת המפגש עם המטוס והשמדתו.
השיטה המתמטית (שיטת אקסטראפולציה), המופעלת במקרה המתואר, ניתנת ליישום גם לבעיות חיזוי של תהליכים המשתרעים על פני משכי זמן ארוכים של עשרות ואף מאות שנים. כמו כן מראה הדוגמה שהפעלת השיטה דורשת בנייה של מאגר נתונים על אירועי העבר (במקרה הנדון – נקודות על המסלול הנמדד של המטוס). מאגרי נתונים כאלה נבנו עבור תהליכי התפתחות טכנולוגית בתחומים רבים. ניתוח התהליכים הראה שאם מניחים את האירועים הבודדים (הגדלת מהירות חישוב של מחשב, הקטנת מימדיו, נפח אחסון נתונים וכולי) על ציר הזמן, כל תכונה כזאת מכפילה את עצמה בהפרשי זמן קבועים. חוקיות זאת היא שאיפשרה למדענים לערוך חיזויים בעלי סיכויי הצלחה משופרים.
אחת הסטיות החדות בחיזוי התפתחות טכנולוגית הייתה המצאתו של הטרנזיסטור, בו נעסוק בהמשך. לאורך כל המחצית הראשונה של המאה ה- 20 שלטה השפופרת האלקטרונית כאמצעי יחיד לייצור, הגברה וגילוי אותות בכל סוגי הציוד האלקטרוני, החל במקלט הרדיו הביתי, דרך ציוד קשר צבאי ועד לעשרות המחשבים הדיגיטליים שנבנו בעיקר בשנות ה-50 וה60 של המאה הקודמת. עליהם נמנה גם מחשב הויצג ((Weicak של מכון ויצמן, שנבנה ב- 1952 והיה המחשב הדיגיטלי הראשון שנבנה במדינת ישראל. המחשב כלל 2000 שפופרות אלקטרוניות. גודלו היה כגודל של מס' ארונות בגדים ולאחסונו נדרש אולם  עם מערכת מיזוג אויר רבת עוצמה להוצאת החום שהוא יצר. הצורך ההולך וגדל במהירויות חישוב גבוהות, נפחי אחסון מידע גדולים, הספק ותדרים גבוהים, הוביל את מפתחי השפופרות האלקטרוניות לקצה גבול היכולות הטכנולוגיות. מפתחי השפופרות האלקטרוניות "גרדו את התחתית". הפתרון לבעיה הופיע מכיוון בלתי מצופה עם המצאת הטרנזיסטור ב- 1947. זה האחרון, בגלל מידותיו הקטנות, תצרוכת הספק ופליטת חום נמוכות, איפשר בניית ציוד בנפחים קטנים (זוכרים את רהיט העץ הגדול של מקלט רדיו עם שפופרות ואת ה"טרנזיסטור" המונח בכף היד?).
חיזוי התפתחותו של הטרנזיסטור ושל המחשב הדיגיטלי הם נושא המאמר שפרסם בשנת 2011 המדען ריימונד קורצוויל (Raymond Kurzweil) בשבועון "טיים" תחת הכותרת Singularity (ייחודיות).
המאמר מתייחס להתפתחות המואצת של מחשבים דיגיטליים בנויי טרנזיסטורים וטוען, שהדבר מוביל את האנושות לנקודת זמן בה מהירות עיבוד הנתונים שלהם ישווה לזה של מוח האדם. מנקודת זמן זאת ואילך המחשבים יהיו מסוגלים לפתח בעצמם מחשבים בעלי יכולות העולות על אלו של מוח האדם ולפיכך לפתור בעיות שהאדם אינו מסוגל להתמודד אתן. המאמר צופה אפשרות של הורדת כל המידע המצוי במוחו של אדם אל תוך המחשב האישי שלו, מה שיהפוך את שניהם למעין ישות אחת, בה נתונים יעברו בצורה חופשית בין השניים. קורצוויל אינו עוסק בהשלכות ההתפתחות הזאת על חייו של האדם והחברה ואינו שואל מה יקרה, מי ישלוט במי, או שמא המחשב ישמיד את האדם.
מכאן קורצוויל פונה להערכות כמותיות. הוא מנתח את הנתונים ומוצא שני דברים מעניינים: מהירות עיבוד נתונים ומספר טרנזיסטורים שאפשר יהיה למקם על שטח נתון של צ'יפ מכפילים את עצמם כל שנתיים. בהסתמך על מפרטי המחשבים שנבנו במאה ה-20, הוא בונה מנתונים האלה עקומה עבור השנים 1900 – 2000 המראה את הגידול בכמות ההוראות שיכול לבצע מחשב בשנייה, בעלות של  1,000 $. הראשון בהם הייתה מכונת חישוב מכאנית שהרכיב בנו של המתמטיקאי הבריטי צ'רלס באבאג' (Charles Babbage) לפי תכנון של אביו, מחלקים שנותרו אחר מותו, שיכלה לבצע פעולת חישוב אחת בשנייה. בין שתי מלחמות העולם נבנו מחשבים אלקטרומכניים, רובם במעבדות הצבא הפולני, לצורך שבירת קודים של תשדורות הצבא הגרמני. המחשב הדיגיטלי הראשון עם 1500 שפופרות נבנה בבריטניה ב- 1942 לאותם צרכים. המחשב הדיגיטלי המסחרי הראשון, גם הוא עם שפופרות נבנה ב- 1946 בחברת IBM בארה"ב. המחשב האישי הראשון עם טרנזיסטורים של חברתApple , עם מהירות של 1,000,000 פעולות בשנייה יצא לשוק בשנת 1975במחיר של 1,300 $ ובשנת 2000 הופיע בשוק מחשב אישי שלApple  בעל מהירות של 1 ג'יגה (מיליארד פעולות בשנייה). ניתוח מתמטי של אירועים אלה ואחרים הניב את התוצאה המדהימה, שהנקודות המייצגות אותם מונחות על עקומה המתוארת ע"י נוסחה מתמטית, אשר אפשרה חיזוי מדויק למדי של התפתחות המחשבים בעתיד. התוצאה הייתה מדהימה לא פחות: ב-2015 ימצאו מחשבים עם מהירות של 10,000 ג'יגה לשנייה (הסיפרה 1 עם 13 אפסים אחריה), שידמו את המוח של עכבר וב-2023 יעלו על יכולתו של המוח האנושי עם 10 מיליון ג'יגה לשנייה (הסיפרה 1 עם 16 אפסים אחריה). שנת 2045 היא נקודת זמן (נקודת הייחודיות) בה מחשב יחיד בעלות של 1,000 $ יגיע ליכולת של המוחות המשולבים של כל בני אנוש בעולם. תוצאות דומות נתקבלו עבור התפתחויות טכנולוגיות בתחומים אחרים, כגון גנטיקה וביולוגיה.
כבר היום, שנתיים בלבד אחרי הופעת מאמרו של ריימונד קורצוויל, מתחילות להתעורר ספקות לגבי תחזיות אלו. המדענים המעלים את הספקות מפנים את תשומת ליבנו לכך, שמימדי הטרנזיסטורים ההולכים וקטנים מתקרבים לגבול שתורת הקוואנטים מציבה. הם מצביעים גם על העובדה שבשנים האחרונות ניכרות סטיות קלות מקצב ההתפתחות הטכנולוגית המצופה עפ"י התחזיות, ושסטיות אלו ילכו ויתגברו. העברת נתונים ישירה בין המחשב ומוח האדם עשויה לגרום לבעיות רפואיות שטבען אינו ידוע.
את אשר יתרחש בשנים הבאות האלה ידעו ויחוו רק נכדינו, נינינו ובני נינינו. רובם ייוולד בעולם שיראה להם טבעי ונוח לחיות בו. המושגים שלהם יהיו שונים מאלה המנחים את אותנו, אך ככל הנראה הם ימשיכו לאהוב ולשנוא, לבנות, להרוס, להלחם על קיומם ולחלום על עתידם. מותר להניח שעולמם לא יקרוס.

לייעוץ ראשוני ופרטים