חייגו: 6120*
ברוכים הבאים לעד 120 - להתעורר בבית מאיר פנים, מלא עניין ותוכן, עשייה מתוך סקרנות ויצירה, למידה והנאה, עם אנשים כמוך ולחיות את החיים במלואם אנו מזמינים אותך ליהנות בבית מוגן, חם, מחבק ושוקק בחיי חברה ותרבות עשירים, ומכל מה שהופך את החיים למלאים ולמרגשים יותר

הלכתי לראי
לבדוק שאני חי

השחקן והבדרן טוביה צפיר מספר על ההידבקות בנגיף וההחלמה ממנו, הדאגה הרבה לשלומו שחיממה את ליבו, והזוגיות ארוכת השנים עם אשתו יעל, שהיא גם המנהלת שלו, שרק התחזקה בתקופה הזו, וגם על ילדותו בפלורנטין, התשוקה למשחק והאהבה החדשה שלו, בישול.

 

לרובנו, טוביה צפיר, שחגג השנה שבעים וחמש ומלווה אותנו כבר יותר משישה עשורים, יהיה לנצח האיש בעל אלף הפרצופים. הוא היה חבר בולט בניקוי ראש המיתולוגית, במאי הסרט הלהקה וכוכב תוכנית הסאטירה האהובה החרצופים. בתקופה זו ילדי ישראל קוראים לו ברחוב סבא טוביה ומתחננים להצטלם איתו, כראוי לכוכב ילדים מהשורה הראשונה. בריאיון למשלנו הוא מספר איך התגלגל לקהל החדש הזה, משתף בתחנות חייו.

חודש בדיוק לאחר שהנגיף תקף את הישראלי הראשון, בסוף מרץ 2020, עצרה המדינה את נשימתה: טוביה צפיר, כך דווח בכל מקום אפשרי, השחקן והבדרן האהוב, החקיין הלאומי, מי ששנים רבות מאוד היה הפנים של הסאטירה הישראלית, חלה בקורונה.

האם כשהיית בבידוד והתמודדת עם המחלה הרגשת את ההיסטריה?

“לגמרי, פתחו עם הידיעה הזו את מהדורות החדשות. זה היה אחד המקרים הראשונים של מישהו מפורסם שנדבק, אז דיווחו על כך בהרחבה. חשבו שאני הולך למות, שכבר מתי. זו הייתה שמועה כל כך חזקה שרצתי לראי כדי לראות אם השמועה נכונה…”

טוביה צפיר צוחק מהבדיחה של עצמו, זה אותו צחוק מוכר שמזכיר קצת את החיקוי של אריק שרון. בריאיון שנעשה בזום מביתו שברמת השרון, בהפסקה מההכנות לארוחת השבת, שהוא האחראי הכמעט בלעדי עליה (שאליה נשוב בהמשך), הוא נראה ונשמע מלא מרץ כתמיד.

“עכשיו זה כבר היסטוריה, תודה לאל. אני בריא לגמרי, כל הבדיקות יצאו שליליות. אבל זה לא צחוק, אתה חושב שאתה לא פגיע, ופתאום אתה נהיה סמרטוט כשדבר כזה נדבק אליך. עשרה ימים ברציפות הייתי עם 39 מעלות חום, ואני בדרך כלל ב-37.4 מעלות כבר שפוך. זה לא מובן מאליו שיצאתי מזה ככה. זה היה ממש בתחילת המגפה בארץ, לא ידעו עדיין מה לתת למי שנדבק אז לקחתי אקמול, וזה עבר בסופו של דבר. היה לי מזל גדול.”

ותוך כדי המחלה הצטלמת לפייסבוק כדי להראות לכולם שאתה חי

“כן, זה היה נחוץ. הייתי צריך להרגיע את הילדים שסבא טוביה בסדר. אמרתי שאני רוצה לקרוא עיתון, אבל לא יכולתי בגלל כל הטלפונים המודאגים.”

אתה יודע מה הסרטון הנצפה ביותר שלך ביוטיוב? המחזמר לילדים פנטזיה. 3.5 מיליון צפיות

“ברצינות? דווקא זה? לא היה לי מושג. הילדים משוגעים עליו, בשבילם אני סלב, הם גם היו אלה שהכי דאגו לי. עשיתי כמעט כל דבר ששחקן יכול לעשות. הייתי בלהקת הנח”ל, שם זה התחיל, אחר כך המשכתי לתאטרון, במשך חמש שנים שיחקתי בהצגות רציניות עם במאים מעולים, זה היה בית הספר שלי לחיים. אחר כך באה הטלוויזיה, ניקוי ראש עם מוטי קירשנבאום. עוד לפני זה עשיתי סאטירה, קברט של חנוך לוין. אחר כך, בשנות השבעים, היו סרטים, סרטי בורקס, אבל גם הלהקה וגבעת חלפון אינה עונה. בשנות השמונים באו השיאים הטלוויזיוניים, פריצות דרך כמו השיר עם אחד עם שיר אחד, שבו עשיתי עשר דמויות, זה היה חסר תקדים. בסוף שנות התשעים נולדה לי הנכדה הראשונה, מיה (בתם של יואב, במאי הטלוויזיה, ומיכל צפיר, גורו הבריאות). היום היא בעצמה כוכבת, וכשהיא נולדה היה לנו רעיון לעשות דמות של סבא. ככה המצאתי את עצמי מחדש, כסבא טוביה, עם הופעות וקלטות, שירים וריקודים. כשהכרזתי בציבור בגיל חמישים וחמש שאני סבא, החברים שלי, שהיו בגילי, רצו להרוג אותי: ‘תגיד, מה אתה קורא לעצמך סבא טוביה?! עוד שנה תלך לדיור מוגן ונגמור את העניין. מה אתה סוחב אותנו איתך?’ הם ממש כעסו עליי. חזרתי הביתה וסיפרתי ליעל אשתי על התגובה של החברים, והיא ענתה, ‘ככה הם אומרים? טוב מאוד. אז זה יצליח.'”

ברשת אפשר לשמוע את השיר שהקלטת פעם עם שולה חן, אחד חולמני. איזה קול, בקלות יכולת להיות זמר במשרה מלאה

“אני לא בטוח… אבל האמת היא שמאוד רציתי, אני מאוד אוהב לשיר. בהופעות שלי, שאני עושה בימים האלה בבתים של הדיור המוגן, אני משמח אותם בקפסולות, משבץ שירים וגם מוסיף חדשים לרפרטואר. נדלקתי עכשיו על השיר של רוטבליט על הרצל, ואני מופיע איתו.”

והשיר של רבקה מיכאלי – תשטוף את העפר מהעיניים, בנימין זאב?

“נכון, רבקהל’ה שרה אותו מצוין, אבל אני כל כך אוהב את השיר, את המסר שלו. זה לא רק עניין של לב ציוני, אני מעריץ את האנשים שבלעדיהם לא היינו פה ואת הרצל, זה פשוט לא ייאמן, איך הוא בא עם החזון שלו של מדינה יהודית. הוא גם אמר שאולי מסתכלים עליו כעל משוגע, אבל בעוד חמישים שנה זה יהיה עובדה. הוא מת כשבן-גוריון, שעשה ציונות מעשית, עלה ארצה. היום עם כל משבר הכי קטן אנשים חושבים איך לחזור לגור בגולה, זה מוציא אותי מדעתי. כשאני שר את השיר על הרצל, עם המנגינה הנהדרת של יאיר רוזנבלום והמילים האדירות של יענקל’ה רוטבליט, אני ממש מתרגש, עד כדי דמעות. אני מרגיש שזה אני, טוביה, מדבר אל בנימין זאב.”

גם כשהשתתפת בסאטירה, בניקוי ראש ואחר כך בחרצופים, אפשר היה לחוש ברצון שלך להעביר מסר, להשפיע על מה שקורה

“נכון. אני הייתי המבצע, והיזם והיוצר היה מוטי קירשנבאום, גם אם כתבו את זה אחרים, הוא הנחה אותם. סימביוזה כזו עם יוצר לא הייתה לי לפניו או אחריו. אני צריך להודות לגורל הטוב שלי שהפגיש אותי עם איש כזה. שנינו היינו באותו ראש, מעורבים, אכפתיים, מאוד אוהבים את המדינה הזו ומוכנים להילחם באנשים שלדעתנו טועים.”

בכל שבת יוצאים כמה דיירים מבית עד 021 ברמת החייל לצומת הסמוך, יושבים שם עם דגלים שחורים, משתתפים במחאה, ואנשים צופרים להם לאות תמיכה. אתה גם צופר לאנשים האלה?

“אני רוצה לעשות הרבה יותר מלצפור. אני רוצה לרדת מהמכונית ולהיות חלק מהם. לא יכולתי לעשות את זה בתקופה הקורונה, אבל חברים טובים שלנו, בני גילנו, שחידשנו איתם קשרים של פעם, כמו החברים מבית הספר העממי, מעורבים ופעילים, והם מקבלים מאיתנו שאפו ענק. אין לי בעיה להזדהות. הייתי רוצה להביע את דעתי כמו שאמריקאים מפורסמים עושים, ואלה לא רק הליברלים, קלינט איסטווד, למשל, הוא רפובליקאי. הם יכולים להרשות לעצמם להפסיד, נניח, אהבה של חמישים אחוז מהאנשים, ועדיין הם נשארים עם איזה מאה וחמישים מיליון אוהדים. פה זה סיכון שגובל בטיפשות כי אנחנו חיים מהאהדה של הקהל. אבל אם מישהו רוצה להתבטא, אני מעריך אותו מאוד. למשל, את אומץ הלב של אורנה בנאי. זה לא שאני לא אמיץ, עשיתי את זה בסאטירות וגם על הבמות, וחטפנו צעקות וקללות, גם בניקוי ראש, וגם איומים על חיינו. אם היינו עושים היום את מה שעשינו אז, בשנות השבעים, אני בטוח שהתגובות היו הרבה יותר חריפות, עד כדי סיכון. אולי אפילו היינו צריכים שמירה. אני לא חושב שאני קונצנזוס, בסך הכול יצאתי ממנו. אבל אני אוהב לעשות גם דברים לא פוליטיים, אני אוהב לעשות דברים אנושיים. אני הולך להשתתף עכשיו בהצגה על אהבה בגיל שלנו. כתב אותה גדי צדקה, השומרוני. אז אני עושה גם דברים אוניברסליים, זה גם חלק מהמאוויים שלי, ואני לא רוצה לפגוע בסיכוי שלי לעשות דברים כאלה.”

היה מרשים ומרגש לראות אותך בשיחת נפש בטלוויזיה עם פרופ’ יורם יובל. דיברת בגילוי לב על המאניה-דפרסיה של אימא שלך

“כשבאתי לשיחת נפש ידעתי למה אני הולך, סיפקתי שם את הסחורה שהפסיכולוג רצה להוציא ממני. דיברתי בפתיחות על אימא כי היא זו שיצרה אותי, מה שעברתי בילדות משפיע על כל החיים שלי, על כל מה שעשיתי מאז. זה אני.”

הצלחת לשמור על צניעות, לא פיתחת גינונים של כוכב

“כן, תמיד הייתה בי איזו פשטות. גדלתי בשכונת פלורנטין שבתל אביב. יעל אשתי אומרת בצחוק שאני בא מהמעברה, למרות שזו לא הייתה שכונת מצוקה. נולדתי ב-1945, אז לכולם לא היה הרבה, הכול היה פשוט. היא אומרת, ‘אתה נשארת בפלורנטין. למרות שעשית בעשר אצבעותיך די הרבה וביססת את משפחתנו, נשארת במעברה.'”

את יעל, שהיא גם המנהלת שלך, פגשת בגיל מאוד צעיר

“נפגשנו כבר בבית הספר היסודי. שנינו הגענו משכונות דרומיות, אני מפלורנטין והיא משבזי, משוק הכרמל. בית הספר שלנו היה דווקא בצפון תל אביב, בסביבות כיכר מילאנו. אבא שלה היה חייט, ולאבא שלי הייתה חנות מכולת. אחר כך שתי המשפחות עברו צפונה, הם לרחוב פנקס ואנחנו לשיכון בבלי, ונפגשנו ביהודה המכבי. לא ישר נהיינו זוג, זה קרה רק בכיתה י”א, אני הייתי בריאלית-מתמטית, והיא הייתה בסוציולוגית. עזרתי לה ללמוד לבגרות במתמטיקה, וככה התחיל הרומן.”

היית יכול להעלות בדעתך שזה לכל החיים?

“מה פתאום. היה לנו בהתחלה דייט כושל. הלכנו לסרט בקולנוע מגדלור, שנינו זוכרים את הסרט, היכלי ירק עם אודרי הפבורן ומל פראר, ולא רק שהסרט היה בינוני, גם הפגישה הייתה ממש גרועה, ולכן נפרדנו לשלום. היינו ידידים טובים, אבל אז התחלתי ללמד אותה. יעל עברה את הבגרות ובהמשך עברה אליי.”

איך הצלחתם לשמור על זוגיות מקסימה כל כך הרבה שנים?

“אני איש מאוד ריאלי, אבל יש פה איזו קארמה. יש פה זיווג משמיים. אלה שמתעסקים באסטרולוגיה אומרים שהמזלות שלנו, אני גדי והיא בתולה, שניהם מזלות של אדמה, וכתוב בכל ספרי האסטרולוגיה שזה הזיווג החזק ביותר בין כל מפגשי המזלות. זה לא מאוד מדעי, אני יודע…”

היא היציבה ואתה האומן?

“כן, יש בה משהו שמשלים אותי. אימא שלי לא הייתה כזו, היא לא האמינה בי עד יומה האחרון, והיא חיה תשעים שנה. היא לא האמינה במקצוע שבחרתי ולא חשבה שאפשר להתפרנס ממנו. גם כשהייתה בת שמונים ומשהו, היא הייתה דוחפת לי עשרים שקל כדי שאגמור את השבוע.”

לא ייאמן. כשאתה כבר כוכב מצליח…

“איפה! זה לא עבד עליה. היא עדיין אמרה לי, ‘טוביהל’ה, תלך, תלמד משהו, עזוב אותך מהשטות הזו.’ אז אימא שלי טיפחה אצלי חוסר ביטחון, ויעל בהחלט רק מחזקת ותומכת ונותנת ביטחון.”

כשהייתם סגורים בבית, ההרמוניה עדיין נשארה?

“היא אפילו התחזקה. בשנה האחרונה, לפני הקורונה, הייתי עסוק מעל הראש, העבודה מילאה את חיי בלי שאעשה כמעט שום דבר אחר. היה ביקוש, ברוך השם, למרות שאני די מבוגר. הייתי עסוק בסבא טוביה,  במחזמר גבעת חלפון אינה עונה בהבימה, שנה שלמה של שלאגר גדול, בסדרה סברי מרנן, שעכשיו אנחנו מצלמים את העונה השמינית שלה, והיו גם הופעות בדיור מוגן ובעוד מקומות. אפשר להגיד שמתוך שלוש מאות שישים וחמישה ימים בשנה אני עובד לפחות מאתים וחמישים, אולי אפילו שלוש מאות ימים. ממש טירוף. ופתאום, ממאה קילומטר בשעה עברנו לאפס. אחר כך חליתי, וכשהחלמתי עדיין היינו בסגרים. אז ניצלתי את הסגרים האלה כדי להשלים כל מיני חורים תרבותיים, כמו סרטים קלאסיים משנות השישים שלא ראיתי אף פעם כי תמיד עבדתי קשה.”

למשל?

“ראיתי בפעם ראשונה מההתחלה ועד הסוף את ד”ר ז’יוואגו ומאוד נהניתי. בתקופה הזו גם פיתחתי כישרונות שמחזקים זוג, למשל, בישול. זה מסקרן אותי, ואני גם מאוד אוהב לאכול, רואים עליי… יעל אומרת שאני צריך ללכת למאסטר שף. אני לא בטוח שאני מתאים לזה, אבל היא אומרת לי, ‘איזה מזל יש לי, עכשיו זכיתי גם בשף.’ הנה, עכשיו סיימתי לבשל לארוחת השבת.”

מה הכנת היום?

“או! היום יש בורשט וריזוטו פטריות עם אורז ארבורו. אתה מבין? נהייתי רציני, עם ניואנסים. זה אורז איטלקי עבה מאוד, הוא טוב לריזוטו, עם יין לבן וציר מרק, חבל לך על הזמן, זה אורז שצריך להיות על ידו בייביסיטר. לפני השיחה הזו גמרתי לעשות אותו אל-דנטה. לא יבש ולא רך, בדיוק במידה הנכונה. ועשיתי כל הלילה נתח בשר, כתף בתנור, שהשריתי קודם במרינדה, הוא יצא רך וטעים. כולם מחמיאים לי על הבישולים. זה לארוחה עם מיכל ויואב והנכדות שגרים קרוב. בכלל, יש לנו משפחתיות חמה, עם הרבה נתינה ואהבה.”

בין הסרטונים הרבים שלך ברשת תופסים את העין סיפורי השבת שעשית בערוץ הופ! רצית להתחבר מחדש למסורת?

“בהחלט. אני בא מבית מסורתי, בסברי מרנן אני עושה את הקידוש בניגון שאני זוכר מאבא שלי. הייתי הולך כל שבת עם השכן מלמטה, לבקוביץ’, לבית הכנסת של ידידיה פרנקל (לימים הרב הראשי של תל אביב). גרנו מול משפחת פרנקל, באתי אליהם הרבה, הם אהבו אותי כי הייתי ילד מצחיק ועשיתי חיקויים של מבוגרים, כן, כבר אז התחלתי עם זה… הוא לא היה רב רגיל, הוא איחד את כולם, את כל העדות, אצלו אהבת ישראל הייתה אמיתית, וזה משך אותי. ביום כיפור הוא היה עובר על פני התיבה, הוא היה שליח ציבור בתפילת מוסף, וכילד זה השפיע עליי בצורה עמוקה מאוד, אולי אפילו השפיע על האומנות שלי. כי הוא קרע את השמיים בתפילה שלו. אני הייתי פעור פה, הלסת שלי נשמטה כשראיתי את הכוונה שלו. הוא היה בשבילי לורנס אוליבייה. הפרפורמר הראשון שהערצתי. אחר כך, בסרטים, הכרתי את מרלון ברנדו…”

אחרי יותר מחמישים שנה כבדרן, מה מניע אותך להמשיך ולהופיע?

“זו התשוקה שלי לשחק שמהילדות ועד היום לא דעכה, אפילו לא קצת. אני עדיין חולם לעשות דברים. אני רוצה לעשות סדרה על דמות פוליטית, אבל לשחק אותה, לא לחקות אותה, כמו שעשו שני שחקנים נהדרים לצ’רצ’יל, אלברט פיני בעבר ולאחרונה גרי אולדמן (בסרט שעה אפלה). בהתחלה חשבנו על אריק שרון ועל הדברים הדרמטיים בקריירה שלו. היום אנחנו מדברים על בגין, אבל הכותב המצוין שלקחנו אומר לי, ‘בשביל להיות בגין אתה צריך להוריד עשרים קילו.’ אז אני לא יודע אם אצליח להוריד עשרים, אבל חמישה קילו אני בטח יכול… התשוקה לא עוזבת אותי. היא תמיד הובילה אותי, ואני מקווה שהיא תמשיך. כל עוד נהיה בריאים, התשוקה ממלאת אותי והיא לא תיתן לי מנוחה, וזה טוב מאוד, שתמשיך ככה.”

מה אתה מאחל לעצמך לשנים הקרובות?

“מאחר שעברתי את המחלה הזו לא מזמן, אני לא יכול לקבל את הבריאות שלי כמובנת מאליה, אז אני מאחל לעצמי, קודם כל, להמשיך להיות בריא, ולא פחות מזה, להיות צלול. אח שלי, יעקב, נפטר לפני שנה, וכבר שנתיים-שלוש לפני כן הייתה לו דמנציה. נפגשתי איתו הרבה בתקופה הזו, חוויתי את ההידרדרות הזו, שאני לא מאחל לעצמי ולא לאף אחד. לכן, אני מאחל לנו לא רק בריאות, אלא גם איכות. זהו, כל השאר כבר יסתדר.”

צור קשר
קישור נפתח בחלון חדש https://matter.co.il/model/VMgdwZvXUnL/?type=vr סיור וירטואלי בבתים

עוד לא עוקבים אחרינו?

הירשמו עכשיו וקבלו את התוכן שלנו לפני כולם!


רשת בתי דיור מוגן עד 120