הגיל השלישי הוא לא מה שאתם מכירים– ויש מי שרואים בו גם התחלה
על אף הקשיים שמזמן הגיל השלישי, אנשים אחרי גיל פרישה מבינים שגישה חיובית לחיים, אשר משמרת רצון לחוות ולהתנסות, היא סגולה לאריכות ימים. גישה זו, המקבלת תוקף מחקרי, היא הכוח המניע את רשת עד 120לספק לדייריה סביבה אידיאלית ותומכת למימוש רצונות אלה, כפי שמעידים סיפוריהם של כמה מדיירי הבתים.
ככלל, ניתן לומר כי ההתמודדות עם אתגרי הגיל השלישי נחלקת לשתי אסכולות: זו האופטימית, המקדשת למידה והתקדמות מתמדת; וזו הסקפטית, שלפיה זה כבר לא השלב שבו ניתן לשנות הרגלים ישנים .
מחקר של אוניברסיטת ייל מצא שאנשים המייחסים לזיקנה בעיקר דברים שליליים – פגיעה באיכות חיים, קושי ומוגבלות – חווים יותר קשיים פיזיים ונפשיים בהגיעם לגיל זיקנה, ואף מתים בממוצע 7.5 שנים מוקדם יותר מאשר אנשים המחזיקים בעמדות חיוביות יותר כלפי הזדקנות.
עוד ברור כיום כי הזדקנות מיטיבה קשורה באופן ישיר לרמת הפעילות הפיזית, הקוגניטיבית והחברתית של האדם. "כשאנשים 'מתחילים להפסיק' – אז הם מתחילים להזדקן”, אומר ג׳ורג׳ פסטבינדר, גבר בן 75 שהשתתף בסרטון ״What is Old״, המלמד אנשים צעירים להעריך מחדש את עמדותיהם כלפי הזדקנות בכלל ואנשים זקנים בפרט. ואולי בעצם זה הסוד הגדול של שמירה על "גיל מנטלי צעיר": להמשיך בפעילות כל הזמן, ואף פעם לא לבחור להפסיק.
תשוקה עד 120: סיפורם של דיירי הבתים
נראה כי כיום, יותר מאי פעם בעבר, ובנוסף לעלייה בתוחלת החיים, מתאפיינים האנשים אחרי גיל פרישה בתאוות חיים, ביצר הרפתקנות וברצון עז בהגשמה עצמית. חמושים בניסיון ובחוכמת חיים, מתעקש הדור הזה לשכתב באופן פעיל את תסריט חייו, ומוכיח כי סופן של תקופות קודמות הוא תמיד התחלה של תקופה חדשה.
הסיפורים הבאים של שתי דיירות ברשת עד 120, בבית בראשון לציון, מעידים על אותה תשוקה לדברים חדשים ומרגשים בצורה הטובה ביותר. הם ממחישים, ולו במעט, כיצד תפיסת הלמידה המתמדת של הרשת מעוררת בדיירים את הרצון והתאווה להמשיך לגלות, להתנסות וליהנות משפע הטוב שיש לחיים להציע.
גילתה את הבמה
יונה לוי, ילידת 1941, מתארת את עצמה כילדה חולמנית וביישנית שאהבה למלא את כיסיה באבנים שאספה בדרך מבית הספר, ושעל אף ביישנותה ידעה לעמוד על שלה; התעקשה על השכלה שמימנה בכוחות עצמה, התגייסה לצבא למורת רוחו של אביה, וגילתה כי ביכולתה לתקן וליצור בידיה כל מציאות שתרצה.
זה החל בתיקון טלפרינטר צבאי (פקודה שניתנה לה על ידי אחד הטייסים שלא האמין שהסתיים בהצלחה כבירה), המשיך ב"ים סוף" – תערוכת ציורים אישית שעסקו בחוויית טביעה טראומתית שעברה בילדותה; והתקדם ללמידה על רזי אבני הקריסטל, באמצעותן סייעה לבעלה יוסי להוריד את לחץ הדם כשזה חלה.
עם מעברה לבית עד 120 בראשון לציון, החליטה יונה, על אף ביישנותה – ואלי דווקא בגללה – להצטרף לחוג הדרמה של הבית. שם היא אף נבחרה לשחק בתפקיד ראשי ולגלם את דייז בהצגת ׳הנהג של מיס דייזי׳ שעלתה בבית וזכתה לאהדת הקהל.
בתקופת הקורונה והבידוד החברתי, כתבה יונה סיפורים ש"גילגלה" בראשה שנים רבות ורק חיכו לראות אור. בשלב מסוים גם החלה לסרוג בובות, שעטפו אותה מחדש ברוח של אופטימיות וחדוות יצירה.
ספרים ואנשים
מלכה פיינה, ילידת 1939, הייתה תלמידה מצטיינת וחובבת קריאה.
בגיל 15 בלבד, בדרכה לראיון העבודה הראשון שלה – למשרת מזכירה במשרד מהנדסים בתל אביב – טעות בשלט הכניסה הדהוי הובילה אותה לחלל קסום ועמוס בספרים. מלכה הביטה סביבה מהופנטת, לעיניי מנהל המקום המשתאות. היו אלה משרדיה של הוצאת הספרים "עם עובד", שם החלה מלכה לעבוד כבר למחרת, כספרנית.
מלכה התקדמה במהירות למשרת הפקידה הראשית, תפקיד בו שימשה במשך 15 שנה. בהמשך אף עבדה כפקידה ראשית בהוצאת שמר – הוצאת הספרים של צה"ל.
מלכה נישאה לבעלה אברהם והזוג הביא לעולם ארבעה ילדים. לאחר שגדלו שבה מלכה לעבוד, הפעם כאם בית במעון לילדי אומנה, ממנו התקדמה לתפקיד גננת עד שפרשה לפנסיה מוקדמת. הידיעה כי לא תוכל לשבת בבית בחוסר מעש הובילה אותה במהרה להתנדב במרכז ייעוץ לקשיש של הביטוח הלאומי, לקורס גריאטריה באוניברסיטת בר אילן ואף לטיפול שבועי בשתי קשישות.
זמן קצר לאחר פטירתו של בעלה, הצטרפה מלכה לבית עד 120 בראשון לציון. ההכרה בקשיי ההסתגלות של דיירים חדשים, כמו גם קשיים חברתיים של דיירים ותיקים, הובילו את מלכה לייסד את יוזמת "יד ביד" – מיזם התנדבותי למען דיירים בעלי קשיי הסתגלות חברתית, במסגרתו משתפת מלכה דיירים אחרים בניסיונה הטיפולי. מיזם זה ממלא את זמנה והיא מאושרת על העשייה הכל כך חיונית אותה היא מובילה.
עם הפנים קדימה
בני הגיל השלישי שמחים ומחבקים את הרצון להמשיך לעסוק בעשייה ולהמשיך ולהגשים חלומות ותשוקות ישנות, יצירה, פרויקטים המשלבים התנדבות, ייעוץ או מילוי תפקידים של מנהיגות בקהילה.
עבור חלקם, זוהי דרך חדשה לגמרי באופן שבו הם בוחרים להתייחס אל החיים, שתמציתה: אמנם הגענו לגיל פרישה, אבל הידע והניסיון שלנו כאן ואנו גאים לחלוק אותו לצד צבירת חוויות חדשות .