חייגו: 6120*
ברוכים הבאים לעד 120 - להתעורר בבית מאיר פנים, מלא עניין ותוכן, עשייה מתוך סקרנות ויצירה, למידה והנאה, עם אנשים כמוך ולחיות את החיים במלואם אנו מזמינים אותך ליהנות בבית מוגן, חם, מחבק ושוקק בחיי חברה ותרבות עשירים, ומכל מה שהופך את החיים למלאים ולמרגשים יותר

בתיאטרון אני שם את הלב על הבמה

הוא יוצר עם המרואיינים בטלוויזיה שיח כן ואמיתי ועדיין, רוני קובן מאוהב בהתגלות שיש דווקא על הבמה בתיאטרון. המחזה החדש שלו, “אינטימיות”, מראה כמה קשה להגיע אליה.

תוכנית הטלוויזיה “פגישה עם רוני קובן” בכאן 11 עומדת להתחיל את העונה החמישית שלה וזוכה כבר ארבע שנים ברציפות בפרס האקדמיה לתוכנית ראיונות. אחרי שנים של מראיינים טלוויזיוניים ממלכתיים או מבודחים עם שורות מחץ מלוטשות, קובן מזוהה עם סגנון אחר ואותנטי.

הוא אינו טומן למרואיינים שלו מארבים ערמומיים ואינו משתמש בזמן המסך כדי להבריק ולצחצח את יכולותיו. השיח שהוא בונה עם המרואיינים שלו אמיתי ויוצר חוויה טלוויזיונית איכותית, והכותרות מגיעות הודות לכנות ולאמינות שהוא בונה בו.

 

קובן, נשוי ואב לשניים, התחיל ככתב תרבות ומגיש בגלי צה”ל. הוא היה במאי בית בתוכנית “עובדה”, יזם ויצר סדרה תיעודית על המחזאי חנוך לוין, הגיש את תוכנית הראיונות “24 שעות עם”, ובגיל שלושים וקצת יצר סדרה על משברי גיל. אבל טלוויזיה היא לא העיסוק היחיד שלו. הוא למד במגמת התיאטרון בתיכון לאמנויות תלמה ילין ובהמשך בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה.

בשנה שעברה שיחק בסרט “מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם”, שזכה בפרס הראשון בתחרות הקולנוע העלילתי בפסטיבל ירושלים וגם כתב את המחזה “נדל”ן” שעלה בתיאטרון בית לסין. בימים אלה הוא מעלה מחזה חדש בבית לסין שנקרא “אינטימיות”.

 

אתה מאסטר בבניית אינטימיות עם מרואיינים ובחרת לכתוב את המחזה החדש שלך דווקא על משפחה שלא טובה באינטימיות. ספר על הרקע לכתיבה?

“המחזה ‘אינטימיות’ הוא סיפור על משפחה שיש בה רק נשים. האימא היא כוהנת שירה בציבור, ובהצגה שזורים השירים הישראליים הכי יפים: ‘הימים האחרים’, ‘המלחמה האחרונה’, ‘בהיאחזות הנחל בסיני’, ‘שיר אחרי המלחמה’ ועוד. האימא הזו, שהיא סוג של דיווה חסרת מעצורים, איבדה את בעלה לפני עשור בפעולה הירואית בצבא, ומאז לא היא ולא שלוש הבנות שלה ידעו אהבה או זוגיות, כלום.

עשר שנים הן רבות זו עם זו עד שלבית מגיע קצין יפה תואר שרוצה להדליף לבת הבכורה, שהיא כתבת צבאית בטלוויזיה, סקופ על הקרבות בלבנון. לאט-לאט מתפתחת בבית מלחמה שהיא לא פחות אכזרית מזו שבחוץ.

ארבע הנשים מתאהבות בגבר הזר הזה שנכנס אליהן הביתה, כל אחת בדרכה רואה בו משהו אחר, והוא בכלל בא לשם כדי להציל חיי חיילים. כל הגיבורים במחזה כמהים לאינטימיות, אך מתקשים להגיע אליה. העולם הדרמתי של המחזה מושתת על שני יסודות, שלטעמי עדיין מחברים בינינו ויוצרים מכנה משותף, והם הצבא ופס הקול של מה שנקרא שירי ארץ ישראל הישנה והטובה.”

 

גם המחזה הקודם שלך, “נדל”ן”, התרחש במסגרת המשפחתית. יש פה רצון לחזור למשפחה שלך ולפצח משהו?

“אין דבר מרתק יותר בעיניי מאשר התא המשפחתי. ההשראה לכתיבת המחזה הייתה כשביקרתי בניו-יורק בחורף לפני עשור, הייתי לבד ובתקופה אישית ומורכבת והאזנתי לדיסק שיהודית רביץ הקליטה עם אחיה הגיטריסט, יעקב רביץ, דיסק שכולו שירים של פעם ונקרא ‘שירים מהבית’. יהודית לקחה את השירים הפומפוזיים ושרה אותם הכי קטן ואינטימי, הפכה את ה’אנחנו’ להכי ‘אני’.

אני זוכר שישבתי על ספסל בסנטרל פארק הקפוא, האזנתי לה ובכיתי. שמעתי אז את הדיסק די בכפייתיות, וכך התחילה להתגבש המשפחה הזו של נשות קפלן, שחיות בצל המיתוסים הישראליים המכבידים, רוצות להיות ‘אני’ אבל כלואות בתוך ‘אנחנו’. אני זוכר שערב אחד, כשחזרתי לבית של החברים שלי בניו יורק, התחלתי פשוט לכתוב, השיר הראשון במחזה הוא גם השיר שפותח את הדיסק של יהודית, ‘אתם זוכרים את השירים’. הכי מעניין אותי ליצור ולגבש את הסיפור, את המבנה ואת השיאים הרגשיים שלו.

אני חוקר את המתמטיקה של הקתרזיס. הסיפור הוא הדבר היחיד הקדוש בחיים שלי. אני אוהב תיאטרון, עושה סרטים דוקומנטריים ומראיין אנשים ותמיד מחפש בהם את החיבור לעצמי. התיאטרון הוא המדיום הכי אמיתי וחשוף שמאפשר לי לקחת את הלב שלי ולשים אותו על השולחן. ולמרות שהכול בכאילו, דווקא נשף התחפושות הזה הוא הקטליזטור לאמת הגדולה שאותה אני מחפש.”

 

המחזה “אינטימיות” מתרחש בתקופת מלחמת לבנון ומבוסס גם על אירועים אמיתיים. מה החיבור שלך למלחמה?

“רציתי לכתוב על מלחמת לבנון השנייה כי זעמתי על הכשלים שהיו בה. אני חושב שהמלחמה הזו הייתה קו פרשת המים בהיסטוריה המדממת של המלחמות שלנו. זו הייתה מלחמה שבה הורמו כל המסכים והבושה נעלמה. כישראלים, הבנו בפעם הראשונה, שיוצאים למבצע צבאי ומסכנים חיים של חיילים מהסיבות הלא נכונות: כדי להוציא כמה פוליטיקאים בשלום מוועדת חקירה עתידית או כדי להציג תמונת ניצחון שנועדה להרגיע את האגו הפצוע של מקבלי ההחלטות.

המחזה מתבסס על אירועים אמיתיים, הוא מתרחש ביומיים הקריטיים של סוף המלחמה, כשעברנו מתקווה להפסקת אש, לידיעות הפוכות לגמרי על תכנון פעולה קרקעית גרנדיוזית וחוזר חלילה. הכול קרה שם ביחד. פרידה, גיבורת המחזה, היא כתבת צבאית, והדיווחים שלה במחזה מבוססים על עובדות. אז כשפרידה מדווחת שראש הממשלה פועל גם לשלום וגם למלחמה, זה די נאמן למה שהיה. הציר העלילתי של יותם, הקצין שמנסה לעצור את הפעולה הקרקעית, הוא מומצא. יותם מנסה לעצור את הגלגל.

הדמות שלו, מבחינתי, קשורה למיתוס שנוצר כאן ביחס לחיילים ולצבא, למפגש בין המיתוס לאמת. עניין אותי לכתוב על המפגש בין החייל לעיתונאית שמקבלת בזמן מלחמה סקופ אדיר, שיכול להפוך אותה לגיבורה או לבוגדת, ולשאול מה היא רוצה ויכולה לעשות עם המידע הזה.”

 

סביב גיל שלושים יצרת סדרה על משברי גיל. אלו נושאים מעסיקים אותך סביב גיל ארבעים, והאם המילה משבר עדיין נוכחת?

“אני חושב שהשאלה המרכזית שהעסיקה אותי בזמנו הייתה האם אנשים באמת יכולים להשתנות ואיך עושים את זה. עקבנו בסדרה אחרי גיבורים שהפכו במהלך הצילומים לבני שלושים, ארבעים, חמישים ושמונים. היחידים שהצליחו לעשות שינוי היו אלה שרצו בכך בכל מאודם והעזו לחתוך מהכול, לשנות קיבעונות, עבודה, זוגיות ולהתחיל מחדש.

הייתה לנו אישה בת חמישים, רחלה, שכל חייה ויתרה על הגשמה עצמית לטובת בעלה, הילדים והטיפול באימא שלה. בגיל חמישים היא אמרה לעצמה לראשונה: ‘את פספוס נוראי. את חולמת כל החיים שלך להיות סטנדאפיסטית. מתי תעזי להיות באמת את?’ ובגיל חמישים היא עזבה בית גדול בצפון ובן זוג, קיבלה מאימא שלה רשות להפסיק לדאוג לה, שכרה כותב, עברה לגור בדירת חדר במרכז והתחילה להילחם בציפורניים כדי להיות סטנדאפיסטית.

היום, כמה שנים טובות אחרי, יש לה מופע מצליח, זוגיות חדשה ומלבלבת, והיא אישה הרבה יותר מאושרת ומוגשמת. בעיניי רחלה היא אדם מעורר השראה.”

אלו ראיונות שעשית הם הישג עיתונאי מבחינתך?

“אני מאוד גאה בריאיון שפתח את העונה הקודמת של ‘פגישה’ התוכנית שלי בכאן 11 עם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. זה היה אתגר עצום, ואני מרגיש שהצלחנו להאיר אותו באור חדש. הוא דיבר בפתיחות רבה על האבהות שלו, היחס לכסף והפרידה הכואבת מיוני נתניהו זיכרונו לברכה. גם השיחה עם נפתלי בנט, חצי שנה לפני שהפך לראש ממשלה, הייתה מפתיעה במידה מסוימת.

בסדרה הדוקומנטרית ‘יוצאים מהכלל’ שיצרתי עם שרון קרני היו כמה מקומות שהצלחנו להיכנס אליהם לראשונה עם מצלמה בארץ – המחלקה הסגורה בגהה, המחלקה להפרעות אכילה, וכמובן קבוצת התמיכה של הנשים האמיצות שהיו בדיכאון אחרי לידה. כל המקומות האלה טלטלו אותי. פגשתי בהם גיבורים וגיבורות אמיצים וחד-פעמיים, שההתמודדות שלהם קשה מנשוא. הגיבורים והמקומות האלה שינו אותי ואת ההסתכלות שלי על המקצוע. הם לימדו אותי להקשיב, לבטל את עצמי ולהיות כמו זבוב על הקיר. פשוט לצלם מציאות כהווייתה.

נדרשות לזה הרבה בגרות וסבלנות. אני מרצה ברחבי הארץ ומדבר על כל השיעורים שלמדתי בצילומים, כי מכל מרואייניי השכלתי. אני שמח גם שהתאגיד כאן 11 והאנשים שבו דוחפים אותנו ללכת לפינות החשוכות, הלא מטופלות, להאיר אותן בעדינות וברוך, לנפץ סטריאוטיפים ולשבור את קשר השתיקה והבושה. כשמרואיין ב’יוצאים מהכלל’ אומר לי, ‘רוני תודה, עכשיו אני יכול ללכת לריאיון עבודה בגב זקוף, היום אחרי הסרט אני כבר לא מתבייש,’ זה בשבילי השמחה הכי גדולה, זה רגע של סיפוק ואושר. מתנה.”

 

איך בנית את תוכנית הראיונות שלך בכאן 11?

“כשהציעו לי מתאגיד כאן 11 להנחות את תוכנית הראיונות השבתי בחיוב ובשמחה, אבל גם ביקשתי שלא יושיבו אותי באולפן קפוא עם כיסא מרואיין מול כיסא מראיין. אני מאמין שריאיון כזה הוא בעצם הצגה, מפגש מלאכותי. אני מחפש את האמת של המרואיין או לפחות רגע של אמת, אני רוצה לסדוק את הפסאדה, לקרוע את המסכה, לגלות עליו משהו חדש.

אני דוקומנטריסט שבא מהשטח, ורציתי ליצור פורמט שבו אני מסתובב עם המרואיינים שלי, לעשות ריאיון דוקומנטרי. לכן יש באולפן שלנו קיר עם תמונות, פינת קפה, מקום שמראים להם וידאו שלהם מהעבר, רק ככה אפשר ליצור אינטימיות, בתנועה, תוך כדי סיטואציה.

חשוב לא להסתמך רק על מלל, רק על שאלות ותשובות. לשמחתי בתאגיד הלכו עם הכיוון הזה. שרון קרני ואני פיתחנו את הפורמט, ולאט-לאט זה התחיל לעבוד. ברגעים היפים שבתוכנית אתה מרגיש שנקלעת לשיחה בין שני אנשים, ואתה פשוט מציץ.”

 

מניסיונך, לאלו אנשים יש היכולת לכבוש את המסך בריאיון?

“לי חשובות שתי תכונות: ספונטניות ותשוקה. מרואיין שיש לו מידה מסוימת של ספונטניות ומגיע עם נכונות לא רק לספר את הסיפורים הישנים אלא גם לשחק משחק חדש, הוא מרואיין טוב בעיניי. ואם הוא מדבר על עצמו, על הרגשות והחיים שלו בתשוקה, אז הרווחנו.”

 

תוכניות מקצועיות ואישיות שיש לך להמשך?

“אני עומד להתחיל לצלם בסתיו עונה חדשה של תוכנית הראיונות ‘פגישה’ ועונה חדשה של התוכנית הדוקומנטרית ‘יוצאים מהכלל’. אני מרצה ברחבי הארץ על דיאלוג, אינטימיות ועל סטוריטלינג, איך מספרים סיפור ומעבירים אותו הלאה. אני גם מעביר סדנאות ונהנה מזה מאוד כי כיף לי לפגוש את הקהל שלי. המפגשים האלה מסקרנים ומפרים מאוד.

בקרוב אתחיל לכתוב מחזה חדש. אני גם רוצה מאוד לעשות משהו לילדים, אולי לכתוב ספר או להגיש תוכנית ילדים עם כמה בובות פרווה. גם להיות מגיש אורח בפרפר נחמד זה סוג של חלום. בעיקר אני מודה לאלוהים ולקוסמוס על הזכות ליצור ולפגוש אנשים חדשים עם סיפורים חדשים. אין דבר מסקרן יותר מבני אדם. הם לא מפסיקים להפתיע אותי.”

 

צור קשר
קישור נפתח בחלון חדש https://matter.co.il/model/VMgdwZvXUnL/?type=vr סיור וירטואלי בבתים

עוד לא עוקבים אחרינו?

הירשמו עכשיו וקבלו את התוכן שלנו לפני כולם!


רשת בתי דיור מוגן עד 120