חייגו: 6120*

מעניין אותי לגלם תפקיד של רוצחת

אסי לוי היא אחת השחקניות המוכשרות והעסוקות בישראל. היא מצליחה לשלב הופעות על הבמה ובקולנוע, לגדל את שתי בנותיה, להיות בזוגיות עם תמר, לכתוב, ליצור, ומנסה למצוא פה ושם רגעים של שקט – בשביל הנשמה. “החיים קצרים ואני חיה כל רגע כאילו הוא האחרון, כי יום אחד זה יהיה נכון,” היא אומרת, אבל עד אז, יש לה עוד הרבה תוכניות.

‭‬צילום‭: ‬יואב‭ ‬אוטיאל

יש דברים שאי אפשר ללמוד בשום בית ספר בעולם. לאסי לוי יש את ‘הדבר’ הזה. קוראים לו כישרון. כזה שמגיע ממעמקי הקישקעס. דוגמה לכך אפשר לראות בהצגה הנוכחית שהיא מככבת בה – ‘אנשים טובים’. בהצגה מגלמת אסי את מרגרט, אישה קשת יום, החיה בשכונת עוני בבוסטון ומגדלת את בתהּ הסובלת מפיגור שכלי. מתוך ייאושה של הדמות צפות ועולות לאורך המחזה שאלות מורכבות על פערים חברתיים, ניידות חברתית, בחירות (או היעדר בחירות) ומזל.
אפרופו בחירות, את מוכרת כשחקנית האומרת ‘כן’ רק לתפקידים שאת ממש רוצה. מה משך אותך במרגרט? למה השבת בחיוב ל‘אנשים טובים’?
“אמרתי ‘כן’ להצגה בגלל שאני כועסת. אני כועסת על כך שהקִדמה הרסה לנו את האנושיות. על כך שהיא גורמת לנו לקהות חושים לגבי מה אסור להחליף, איפה לשמור על הישָן ומתי זה בסדר לדאוג לחדש. האנושות נסחפת כמו עדר אחרי הקדמה ומפקירה בדרך אנשים כמו מרגרט, שאינם עומדים בקצב, שלא מתאימים למשוואה, שמפוספסים ואין להם מי שיושיט יד ויעזור להם לעמוד זקוף מול החיים הקשים שלהם. הזעקה של מרג‘י עוררה אותי ואני מנסה להעביר את זה הלאה ולומר דרכה: אנשים טובים, תתעוררו. תנפצו כבר את הבועה השקרית שמפיצה החברה הקפיטליסטית, שאומרת שהעזרה נמצאת שם עבור כולם וצריך רק לרצות. זה שקר וכזב. מאז ומתמיד הייתי הילדה שצועקת: המלך הוא עירום. תמיד הייתי רגישה לעוולות. הייתי בוכה מלראות קבצן מסכן, ועד היום אני מזכירה לעצמי שהחיים יכולים להתהפך ברגע ומחר יכול להיות שאני אהיה זו שאשיר ואקבץ ברחוב מטבעות. זה הדבק שלי איתה. באופיי אני תמיד רואה את האחר וחשופה לכאבים שלו. תודה לאל, נולדתי בבית אמיד ואני לא מרג‘י בסיפור החיים שלי, אבל יש בי משהו מהנשמה שלה, ולכן החיבור וההזדהות החזקים כל כך. אם יש אמירה או זעקה חברתית, אני חושבת שהבמה היא המקום הכי נכון לתקשר אותה. אומנות היא הדרך המעניינת ביותר להביא את הפוליטיקה החברתית ולשים אותה על השולחן. להסתכל בעיניים לאמיתות החיים באופן המאפשר הכלה ולפעמים מצליח גם לייצר שינוי. אני בטוחה שאנשים שיוצאים מההצגה יחשבו פעמיים לפני פיטורי עובדים, יסתכלו יותר לצדדים.”
חוץ מ‘אנשים טובים’, במה עוד היית עסוקה לאחרונה?
“השנה האחרונה הייתה שנה ללא הפסקה. צילמתי שני סרטים: ‘געגוע’ ו‘הנשף’ ועוד שני סרטי סטודנטים. ממש לאחרונה סיימתי צילומים לסדרת טלוויזיה חדשה הנקראת ‘הרמון’ ומבוססת על סיפורו של גואל רצון. אני מגלמת שם אם ששתי בנותיה נלקחות בזו אחר זו אל הכת שלו. היה מרתק לעבוד על הדמות ולצלול פנימה אל סיפור המסגרת. אני מודה שכאימא לשתי בנות זה עורר בי הרבה שדים.”
נשאר זמן חופשי? 
“לא הרבה. אבל זה לא מפריע לי להיות בעיצומו של תהליך כתיבת תסריט. אני גם מצלמת הרבה, יש לי אוסף תמונות מטורף, מגיל שלוש־עשרה ועד היום – אני הארכיון המשפחתי. המוזיקה נמצאת בנשמתי. כילדה ניגנתי בפסנתר מגיל שש ועד שש־עשרה. כשהייתי בת שבע־עשרה קניתי לעצמי גיטרה חשמלית ב‘כלי זמר’ ולימדתי את עצמי לנגן. בהתחלה בגיטרה, בהמשך בתופים, ואז לכתוב מוזיקה ולערוך. אני מאוד אוהבת לימודים עצמיים.”
אם מדברים על לימודים, איך את לומדת טקסטים?
“הרבה פעמים למידת הטקסטים שלי מאוד אינטואיטיבית. אני בוחרת תפקיד שאני מתחברת אליו. במהלך הקריאה הראשונה אני מבינה את הדמות ולאן הסיפור לוקח. זה פשוט קורה מעצמו תוך כדי העבודה. בחזרה שלישית ורביעית אני יודעת את הטקסט כמעט בעל פה. בתפקידים מורכבים יותר, אני נעזרת בשיטת השאלות של סטניסלבסקי: מי אני? מה אני? לאן אני הולכת? מה אני רוצה לומר? מהיכן באתי? לאן אני ממשיכה? וכאמור תפקידים שאני לא מתחברת אליהם אני פשוט לא לוקחת, אז אין לי בעיה ללמוד טקסט שהוא זר לי.”
עם אילו במאים את אוהבת לעבוד?
“במאים מוכשרים. אני לא שחקנית הזקוקה לבמאי כדי לבנות דמות. אני שחקנית עצמאית ויוצרת. עם זאת, קולנוע ותיאטרון הם עבודת צוות, לכן חשוב לי מצד אחד, שיקשיבו לאינטרפרטציה שלי של הדמות, ומצד שני להקשיב לאחרים. במאי טוב רואה את התמונה המלאה, הגדולה. אני יותר מרוכזת בדמות שלי. יחד זה שילוב מנצח.”
איזה סוג של תפקידים את אוהבת במיוחד?
“אני אוהבת תפקידי עומק המאפשרים לי להתעסק בסיבה יותר מאשר בתוצאה. כל דבר טוב שיש בו קונפליקט ואמירה – אני אוהבת, אבל בגדול אני לא מגדירה את עצמי. אני מוכנה לעשות הכול, כל עוד יש הצדקה למה שעושים. אני נאמנה לשתי ישויות בחיי: לבנות שלי ולתפקידים שאני מגלמת.”
מה היית משנה בתיאטרון הישראלי?
“את הסיבה שבגללה עושים תיאטרון. בפנטזיה שלי הייתי שמחה להקים תיאטרון מקבוצת שחקנים איכותית, שהיו בו יותר בחירות של מחזות פוליטיים־חברתיים, יותר קלאסיקות. פחות התפשרות על מה שהקהל אוהב, על משך ההצגה. באופן כללי – פחות מסחריות. תיאטרון צריך להיות נאמן לסיבה שלשמה הוקם: לצעוק את העוולות, את הכאבים, את האמיתות. לעשות את זה באופן חווייתי ומרגש. להעביר את הקהל חוויה. תיאטרון בעיניי הוא מראָה חברתית בשילוב פנטזיה בלתי ממומשת.”
קולנוע או במה?
“אומנות. כל מדיום מוציא שימוש אחר מהיכולות שלי. זה כמו אימון ספורט: יש אימון סיבולת ויש אימון כוח. כל אחד עובד על שרירים אחרים. בקולנוע יש את הכוח של הקלוז־אפ. המבט, העיניים, יכולים להעביר סיפור שלם ששום תיאטרון אינו יכול להחליף. המצלמה היא כמו אימא, אי אפשר לשקר לה. היא עושה לך רנטגן במקום, קולטת כל זיוף הכי קטן. על הבמה יש את האינטראקציה עם הקהל שמרגשת אותי בטירוף.”
יש תפקיד שהיית רוצה במיוחד?
“אשמח לגלם תפקיד של רוצחת סדרתית. מעניין אותי לחפש את הסיבה לדמות כזו. אני לא שופטת את הדמויות שאני מגלמת, אני מנסה להיכנס להן לנשמה, להבין מה מניע אותן, למה הן עושות מה שעושות. אנשים לא נולדים רעים, הם פשוט עוברים דברים בחיים שמוציאים מהם רוע ומאפשרים לו להשתלט עליהם, הרבה פעמים כמנגנון הגנה. התפקיד שלי כשחקנית הוא לספר סיפור, ולספר סיפור של רוצחת, באופן שיגרום לקהל להסתכל מעבר למעשה עצמו – זה אתגר גדול.”
עם איזה תפקיד את הכי מזדהה? 
אימהות. חד־משמעית. התפקיד של חיי. אם הייתי יכולה, הייתי מצמידה את בנותיי (14, 16) אליי 24/7. אני אימא רגשית, משתפת. בעד שיח פתוח וכן. אין דמוקרטיה, אבל אנחנו מדברות המון. ואני מודה שאני גם אימא היסטרית, חרדתית ופחדנית.”
מה הכי חשוב לך כהורה?
“להיות בשליטה. לדעת איפה הן בכל רגע נתון. חשוב לי לדעת שטוב להן, שהן לא מושפעות ומה שהן עושות הוא מתוך בחירה שלהן. חשוב לי שתלכנה בעקבות ליבן. שתהיינה מחוברות לעצמן ולאמת שלהן.”
מה היית מגדירה אצלך כחולשה?
“הרגישות. היא משתלטת לפעמים על ההיגיון. היא גורמת לי להגיב במקומות שעדיף היה לשתוק. אני מתפרנסת אומנם מהיכולת להתחבר לרגש, אבל כל דבר שיש בו כוח, יש בו גם חולשה. הרגישות גורמת לי להיות חשופה יותר.”
ספרי לי על הזוגיות עם תמר.
“אנחנו כבר שבע שנים יחד. תמר נפלאה. גיליתי באמצעותה את העונג של אהבת אישה. לא רק אהבה פיזית. היא אישה מיוחדת, אינטליגנטית מאוד, מעניין לנו יחד, יש לנו הרבה מהמשותף, אבל אנחנו גם שונות במידה הראויה לזוגיות טובה. יש בינינו אהבה חזקה המצליחה לשרוד את העליות והירידות, את הפחדים ואת סימני השאלה.”
מה מרגש אותך?
“אנשים אותנטיים. נדיבים. הומור.”
מה בחיים לא תעשי?
“בחיים לא אפנה את גבי למי שחשוב לי.”
מהי הצלחה בשבילך?
“להיות שמח בחלקך. להיות מבסוט ממה שיש לך ולא עצוב על מה שאין לך.”
ממה את פוחדת?
“ממחלות. להיות תלויה באנשים.”
את מאושרת? 
“יש רגעים של טוב, של שמחה, של התרגשות. לחיות את חיי בעולם מגוון של רגשות זה אושר עבורי. להגיע לקצה גבול היכולת שלי ולהרגיש שהלכתי עד הסוף עם מה שאני עושה, זה אושר. להיות מוקפת באנשים שאני אוהבת ואוהבים אותי, זה אושר. אוסף של רגעים, של נגיעות.”
יש דברים שאת מצטערת עליהם במבט לאחור? 
“לא מצטערת. שמחה על מה שעשיתי, ולא פחות על מה שבחרתי לא לעשות.”
חשוב לך שיאהבו אותך?
“כולם רוצים שיאהבו אותם. אבל אני לא ‘פליזרית’. אני לא אעשה דברים כדי שיאהבו אותי. אני מאוד מרדנית ובועטת, ובעיקר אני נאמנה לעצמי והולכת עם האמת שלי.”
מה את מאחלת לעצמך לשנה הקרובה?
“שיהיה לי זמן לעשות את מה שאני אוהבת, להיות עם האנשים שאני אוהבת. החיים קצרים ואני חיה כל רגע כאילו הוא האחרון, כי יום אחד, זה יהיה נכון.”
לייעוץ ראשוני ופרטים