חייגו: 6120*

אור לנו

היא רצה מוועדה לישיבה, מפגישה לפגישה, מהצבעה להצבעה. נוסעת מבית שאן לירושלים ובחזרה. היא פעילה, משפיעה, משנה ומטביעה חותם חברתי. תוך כדי, היא מגדלת ארבעה ילדים ומשתדלת להקדיש תשומת לב גם לבעל ולמשפחה המורחבת. אורלי לוי־אבקסיס – האישה, האם והח"כית.

 

איך נראה יום בחייך?
"עמוס… בתחילת כל יום אני משתדלת מאוד לקחת חלק בארגון ובהכנת הילדים למוסדות החינוך, ובסופו להגיע הביתה, גם אם בשעת לילה מאוחרת. יש שלושה ימים בשבוע שהם ימי הכנסת שלי, ובהם אני על המסלול ירושלים–בית שאן. ביומיים הנותרים אני מנסה לדחוס את כל הפגישות הנחוצות לקידום הנושאים שאני עוסקת בהם. אפשר לומר שהיומן שלי צפוף מאוד־מאוד."

ומתי זמן משפחה?
"יש לנו את סופי השבוע. לעובדה שאנחנו שומרים שבת יש יתרונות רבים, והחשוב שבהם הוא זמן האיכות המשפחתי. אני נטו עם המשפחה. קשה להאמין עד כמה הוא חשוב ועד כמה הוא מפצה על הימים שאני פחות נוכחת בהם. מלבד סופי השבוע, אני משתדלת להקדיש זמן לכל אחד מהילדים, ובכל מקרה אני מעורבת לגמרי במה שקורה אתם במסגרות החינוך ומחוצה להן."

איך מצליחים לשלב עשייה כל כך תובענית עם גידול ילדים, בית וחיים?
״כמו כולן גם אני מג'גלגת. אבל האמת היא שאם לא הייתה לי את רשת הביטחון שבעלי ושהמשפחה הגרה בסמוך מספקים לי, אני לא חושבת שהייתי יכולה לעשות את זה. רשת הביטחון מאפשרת לי להיות פנויה, כי אני יודעת שהילדים מטופלים. יש מסגרת, יש כתובת, ויש הורה נוכח. לא אומר שאין לזה מחיר, כשאני הולכת עם בתי בת השש־עשרה וניגשים אליי אנשים ו'גוזלים' ממנה את תשומת הלב שלי, היא כועסת מאוד. קשה מאוד לעשות את ההפרדה, אבל אני משתדלת מאוד. בבית, בשכונה, בבתי הספר אני אימא של… לא חברת כנסת ולא שליחת ציבור."

יש נקיפות מצפון?
"תמיד. כל הזמן. אני חושבת שזה אינהרנטי לכל אישה שמנהלת קריירה לצד משפחה. אבל בסופו של דבר, אני יודעת שהעשייה שלי היא מקור גאווה לילדיי ושאני משמשת להם מודל חינוכי ראוי, וזה חשוב לא פחות מאימא שמבשלת ומסיעה לחוגים."

איך בעצם הכול התחיל? למה פוליטיקה?
"האמת שפוליטיקה הייתה במשך שנים סדין אדום. אבל כשאתה גדל בבית כל כך פעיל ומעורב חברתית, הדברים מחלחלים. תחילת דרכי הייתה בתקשורת. גם שם יכולתי לעורר סוגיות להפוך אותם ל'אישו', ולקוות שנבחרי הציבור ימשיכו לעשות את העבודה, אבל מהר מאוד הבנתי שאם אני רוצה שהעבודה תיעשה, אני צריכה לעשות אותה ולא להעביר את האחריות הלאה. פעמים מספר סירבתי להצעות, עד שקיבלתי הצעה שלא יכולתי לסרב לה."

'ישראל ביתנו'?
"פעמיים סירבתי גם לישראל ביתנו, אבל כשהבטיחו לי שאקבל יד חופשית לפעול ולעשות שינוי בנושאי רווחה וילדים בסיכון – הבנתי שזה הסימן שלי לעשות את הצעד. נכנסתי לזירה שלא ממש רציתי להיכנס אליה, מתוך אמונה שיהיה לי מנדט לפעול ולקדם נושאים החשובים בעיניי."

מה הכי הפחיד אותך בפוליטיקה?
"הפוליטיקה יכולה להיות אכזרית. כילדה אני זוכרת את אבא שלי שבא מתוך כוונה לעשות עבודה טובה, ואת המאבקים שעשה למען העשייה שלו שהביאו עליו לא מעט רשעות וגזענות. גדלתי על הבדיחות שרצו על אבא שלי, הן אפילו נכנסו למערכת החינוך. לי כילדה זה היה טראומטי. אולי החלטתי שרק אם אפעל בזירה הזאת ממקום אחר שהוא חזק ובטוח, יתבצע תיקון."

ומה גילית? הכצעקתה?
"בואי נאמר שאני ממש מקווה שתהיה לנו כאן פוליטיקה אחרת. פוליטיקה של קידום אג'נדות ולא של קידום אינטרסים."

מה הכי קשה לך בעבודתך הציבורית?
"אטימות. אני לא טובה בלדבר לקירות."

עשייתה הציבורית נוגעת בתחומים רבים. היא מקבלת פניות מאזרחים לטפל בעוולות למיניהן, בנושאים פרטיים, בבעיות ובבקשות, וכשהיא רואה שהבעיה הפרטית משקפת נושא רחב יותר ושיש בו עניין לקבוצת אוכלוסייה גדולה יותר, היא משתדלת להיכנס לעובי הקורה, ללמוד את הדברים, לבחון ולקדם לקראת פתרון. יש נושאים שאינם 'תחומי הליבה' של עשייתה, אבל היא מתעקשת לא להיות מקובעת, אלא פתוחה וקשובה. "כל נושא שיש בו תרומה לחברה ראוי בעיניי," היא אומרת ומוסיפה: "יש נושאים שאפשר לקדם ולהביא לתוצאות בטווח הקצר, יש עניינים הכרוכים בחקיקה ובאישורי תקציב שהם יותר ארוכי טווח, ויש נושאים שמה שחשוב הוא להתחיל לשנות את השיח החברתי לגביהם, וגם זה הישג מבחינתי".

מהם תחומי הפעילות המרכזיים שאת מקדמת בעשייה הציבורית?
"גיל הזהב הוא אחד התחומים הקרובים ללבי. גדלתי וחונכתי על ברכי הפסוקים: 'והדרת פני זקן', ו-'אל תשליכיני לעת זקנה'. אני מאמינה בזה בכל לבי ואין לי כוונה להרפות מהטיפול בסוגיות הקשורות לאוכלוסייה המבוגרת במדינה."

ומה את עושה בתחום גיל הזהב?
"עם הח"כיות שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון ניהלתי מאבק נגד העלאת גיל הפרישה. הצלחנו להשיג החלטה לדחיית הדיונים בנושא גיל הפרישה, למען גיבוש סעדים נוספים עבור נשים מוחלשות הנפגעות מדחיית גיל הפרישה. עוד בתחום זה, זיהיתי ששינויי חקיקה שנועדו להיטיב עם הגמלאים ולהגדיל את קצבתם, דווקא שוללים, בטעות, מהמוחלשים שבהם הטבות בארנונה, בחשמל ובשירותים נוספים. השנה, בטרם ייכנסו השינויים לתוקף יתקיים דיון נוסף בוועדת העבודה והרווחה במטרה לתקן זאת. הבאתי לסדר היום דיון בנושא השלכות המעבר לפנסיה צוברת על הפורשים בעשורים הקרובים, ואני עוסקת רבות בצמצום הפערים בשירותי הבריאות בין המרכז לפריפריה ובין עניים לעשירים, כפי שנחשף בתחקיר השערורייתי על בתי האבות הסיעודיים."

את פעילה מאוד גם בענייני הדיור הציבורי. מהם עיקרי הפעילות שלך בתחום זה?
"יזמתי את חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, המעגן לראשונה את החובות של החברות המשכנות כלפי הדיירים.  בסוף 2015 עצרתי מהלך של מכירה במחירי רצפה של מאות דירות של הדיור הציבורי לעמותות ומוסדות, בחסות שר השיכון דאז, אורי אריאל. הובלתי מאבק חשוב מאוד בעיניי בנושא התחדשות עירונית. בזכותו, דיירי הדיור הציבורי הגרים בבניינים העוברים התחדשות עירונית יזכו להישאר בדירות בלי שתושת עליהם עלות נוספת בשל החידוש. ויש עוד, תודה לאל, לא חסר."

טיפול בילדים בסיכון הוא בליבת העשייה שלך. מה הצלחת לעשות בנושא זה?
"עוד מהכנסת הראשונה שלי אני עובדת על הצעת חוק בנושא שיתוף מידע בין רשויות לשם איתור ילדים בסיכון."

מה זה אומר?
"אחרי הרצח של רוז פיזם ז"ל הוקמה ועדה בין־משרדית שהגישה את דו"ח וינטר שהמליץ על מדיניות שתמנע הישנות של מקרים כאלה. שיתוף מידע בין גורמים שונים: אנשי חינוך, עובדים סוציאליים, משטרה, בתי חולים ומטפלים מסוגים שונים – יכול לסייע לאיתור ילדים הסובלים מהתעללות, מהזנחה ומסכנת נפשות. לו החוק הזה היה נחקק כבר בעבר, ילדיה של לילך שם טוב אולי היו היום בחיים. נושא 'חם' נוסף על סדר היום שלי עוסק בהשלכות הנובעות מהיעדר תיאום בין משרד הרווחה למשרד השיכון. תמונת המצב מזעזעת: משרד השיכון מפנה 'פולשים' ובעלי חוב מדירותיהם, ובכך מקשה עוד יותר על משרד הרווחה לטפל בהם. משרד השיכון לא מספק קורת גג לכל הנזקקים, ואז משרד הרווחה מוציא את הילדים מחזקת הוריהם ומעביר אותם למוסדות. מלבד הנזק הנפשי שזה גורם לילדים ולהורים, יש כאן גם בזבוז כספי ציבור: מתן דיור ציבורי למשפחה עולה למדינה כמה מאות שקלים, אולי אלפים בודדים בחודש. לעומת זאת, החזקת ילד אחד בפנימייה בחסות המדינה עולה למדינה כעשרת אלפים שקלים בחודש."

בואי נדבר על פעילותך בכל הקשור לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית.
"זה נושא כל כך חשוב. נתחיל מכך שהצלחתי לחוקק חוק שקבע שקווי הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית יהיו חינמיים וחסויים. הגשתי הצעת חוק לביטול האיסור על נפגעות תקיפה מינית להיחשף. כיום נפגעת תקיפה מינית הרוצה להיחשף בכל במה שהיא, צריכה לקבל את אישורו של בית המשפט – אפילו אם לא הגישה תלונה, ואפילו אם היא לא מציינת את המקום שהיא הותקפה בו ואת שם או פרטי הזיהוי של התוקף או התוקפים. היא חשופה לסכנה של שנת מאסר. כך גם גופי התקשורת המפרסמים את הסיפור ללא צו. בהצעת החוק שלי, ההחלטה נתונה בידי הנפגע או הנפגעת, וגופי התקשורת חשופים לענישה במקרה שהשיגו את הפרסום תוך הטרדות בפניות חוזרות ונשנות. הצעת החוק הוגשה למזכירות הכנסת."

מה לגבי נושאי הבריאות בפריפריה שאת מקדמת?
"כפי שאת רואה הפערים בין הפריפריה למרכז מעסיקים אותי בכמה תחומים, ובריאות היא בהחלט אחד מהם. הובלתי מאבק על תקציבים למען בתי החולים בפריפריה, לקראת ההצבעה על התקציב. אני מקדמת בחקיקה את שינוי שיטת תקצוב בתי החולים בארץ לאופן תקצוב שוויוני יותר, מנסה לטפל בסוגיות כמו אורך התורים בפריפריה בהשוואה למרכז, היעדר שירותי שיקום ושירותי רפואה לילדים בפריפריה וכן הלאה."

יש בחיים שלך גם 'זמן אורלי'?
"נראה לך? אני רוצה מאוד למשל ללמוד לתואר שני ולא מצליחה בשום אופן לפנות את הזמן. היה שלב שנלחמתי בזה, אבל ויתרתי והנחתי בצד. חייבים לעשות איזונים וסדרי עדיפות. את מכירה את המשפט 'כשהילדים יגדלו'? אז כשהם יגדלו…"

בואי ניקח לרגע 'זום אאוט' ונסתכל בחייך. את מרוצה?
"כן, מאוד. יש לי בעל מדהים. ארבעה ילדים נפלאים, מוצלחים ובריאים. תודה לאל. יש לי קריירה מרתקת של עשייה ושל תרומה לחברה ולמדינה. מה עוד אפשר לבקש?

לייעוץ ראשוני ופרטים