ברוכים הבאים לעד 120 - להתעורר בבית מאיר פנים, מלא עניין ותוכן, עשייה מתוך סקרנות ויצירה, למידה והנאה, עם אנשים כמוך ולחיות את החיים במלואם אנו מזמינים אותך ליהנות בבית מוגן, חם, מחבק ושוקק בחיי חברה ותרבות עשירים, ומכל מה שהופך את החיים למלאים ולמרגשים יותר

דרך המשי של רחל

עד לפני שבע שנים גרה רחל נוימן בדירה מרווחת באחת השכונות הנאות של תל אביב. נהנית מסביבת מגורים ירוקה ונעימה ומשכנוּת טובה שנרקמה במהלך השנים, עד שבהחלטה של רגע עברו, היא ובעלה, אל הבית בתל אביב. השינוי המשמעותי הזה לא היה הראשון בחייה של רחל. שלושים שנה קודם, בגיל חמישים ולאחר שנים שהייתה אימא במשרה מלאה, החליטה לחזור אל אהבה ישנה ולפתוח סטודיו מצליח לעיצוב אופנה. 

איך התבשלה ההחלטה לעבור ל‘עד 120’?
“היה לנו טוב היכן שגרנו אבל משהו היה חסר. כשראיתי את הדירה לדוגמה מייד אמרתי למרדכי: ‘זהו זה’. הרגשתי שמצאתי את הצבעים, הריחות, השמחה, הפעילות והעשייה שאבדו לנו.”

רחל, אם לשתי בנות, סבתא לחמישה נכדים וסבתא רבתא לשלושה נינים, מספרת שהיא כמעט לא נמצאת בבית במהלך היום. מדי יום יוצאים היא ובעלה לבילוי בעיר הגדולה וכמה פעמים בשבוע היא נפגשת עם חברותיה.

ואחרי שבע שנים איך את מסכמת את ההחלטה?
“החלטה חכמה. אני בקשר מצוין עם חברותיי הוותיקות והטובות, והכרתי כאן נשים נוספות, חברות שאני בקשר איתן. אני מרגישה מוקפת חֶברה שאני אוהבת ושאוהבת אותי.”

עד גיל חמישים בחרת להיות בבית ולגדל את הבנות. 
“כן, תודה לאל, לא היה חסר לנו כלום. מרדכי פרנס את המשפחה בכבוד כל השנים ואני נהניתי להיות בבית. גם אם אישה אינה עובדת לפרנסתה, אין זה אומר שהיא אינה עסוקה. לא הרגשתי לרגע שאני מבוזבזת. הייתי כל הזמן עסוקה.”

ובכל זאת החלטת לצאת לדרך חדשה, פתחת בית אופנה. איך זה קרה?
“לחץ מהבית. תמיד ידעתי שיש לי כישרון לאופנה. בילדותי הייתי תופרת לבובות בגדים במכונת התפירה שהייתה לנו בבית אימא. כשהתבגרתי תפרתי לעצמי את כל הבגדים, ובהמשך גם לבנותיי. עיצוב בגדים היה תמיד חלק מהזהות ומהתשוקה שלי. זה חלום שהוגשם הרבה בזכות בנותיי שעודדו אותי ללכת על זה.”

הלכת ללמוד?
“לפני נישואיי למדתי ציור אופנה. זה השלב הבסיסי שחייבים לדעת כדי לצייר דגם. רק לאחר שכבר תפרתי לעצמי בגדים, הלכתי ללמוד לימודי גזרה. כל היתר זרם מעצמו.”

החלטה נועזת לפתוח עסק עצמאי בגיל חמישים.
“כן, יש בזה הרבה חוצפה. ובמשך עשר שנים הסטודיו הצליח מאוד. הלבשתי הרבה נשים מפורסמות והרבה נשים שאינן מפורסמות. היה לי חוג לקוחות נאמן. השתתפתי בתצוגות אופנה מכובדות ודוגמניות הבית שלי היו תמי בן עמי, פינצ'י מור ועוד.”

ספרי על הקולקציות שלך? 
“הייתי ייחודית מאוד כי פעמיים בשנה השקתי קולקציות שכל אחת מהן מנתה שבעים דגמים, ומכל דגם היה רק פריט אחד. כלומר לא היה מצב ששתי נשים לבשו את אותו הבגד. עבורי זו הייתה כמובן עבודה מסביב לשעון. היום כשאני חושבת על כך, זה נראה לי טירוף, אבל כל כך אהבתי את תהליך היצירה ונהניתי ממנו, שזה היה שווה את כל העבודה הקשה.”

מה הסגנון שאפיין אותך?
“אופנת עילית אלגנטית. שמלות וחליפות ערב, חליפות אחר הצהריים, ביגוד יוקרתי, אבל לא יקר.”

אילו בדים האהובים עליך במיוחד?
“משי נקי. סטן. תחרה בשילוב שיפון.”

מה לדעתך הייתה החוזקה של המותג שנקרא רחל נוימן? 
“אני חושבת שהתאמת צבעים. הייתי נועזת מאוד בזמנו. שילבתי צבעים שעד אז לא חלמו לעצב יחד, כמו למשל: בז' עם אדום, כחול עם ירוק, סגול עם צהוב. זה היה חידוש מרענן בזמנו, וקהילת המעצבים אימצה את הרעננות הזאת מהר מאוד.”

עשר שנים החזקת סטודיו אופנה משגשג. למה סגרת?
“התעייפתי. עבדתי קשה מאוד והחלטתי עם בעלי שמספיק.”

סגירת העסק הייתה עבורה התחלתו של עידן – ציור על בדי משי. היא נכנסה לעולם יצירה חדש ובהדרכתה של בתיה עוזיאל למדה את התחום, התפתחה בו ועשתה חיל. המעבר מציור על משי אל עולם האופנה היה בלתי נמנע. “אימצתי את הטכניקה של ציור על משי אל תחום האופנה ועיצבתי קולקציה מצומצמת של בגדי משי מצוירים.” הקולקציה הזאת, אגב, מוצגת בימים אלה בבית בתל אביב בתערוכה המאגדת מגוון רחב מיצירותיה של רחל, ונושאת את השם: אמנות האופנה – מבד לקנבס.

גם היום את תופרת את כל בגדייך?
“כבר לא. היום אני גם קונה. למזלי אני יודעת מה לקנות, ואיפה.”

איפה באמת?
“בעיקר ב‘זארה’. יש להם יופי של דברים, מבחינת איכות התפירה וגם מבחינת ה‘לוק’. היום אני פחות מקפידה על סגנון אלגנטי מעדיפה את המראה הקלסי ולכן מוצאת שם אופציות לא רעות בכלל. הייתי קונה גם לא מעט ב‘קסידי’.”

מה הסוד? איך מתלבשים נכון?
“רבים טועים לחשוב שלהתלבש טוב זה עניין של כסף. אז זהו שלא. זה עניין של טעם ושל מודעות. להתאים את הגזרה הנכונה ואת הצבע הנכון לך.”

מי המעצב שנתן לך השראה?
“לא יודעת אם השראה, אבל אהבתי מאד את היד, הטעם, הדמיון, הכישרון והתוצאה של גדעון אוברזון.”

יש לך טיפ לחברותייך בבית?
“אני משתדלת שלא לתת טיפים ולא להתערב, אבל מאחר שביקשת אז הכי חשוב: בגילנו לא נכון ללכת בשרוול חשוף או בחצאית קצרה. את הידיים ואת הרגליים שלנו כבר לא חייבים לראות. אני תמיד בעד בגד המכבד את האישה הלובשת אותו וגם את מי שרואה אותו.”

צור קשר
סיור וירטואלי בבתים