עדנה ביגר

לפני חמש וחצי שנים עברה עדנה ביגר, אז בת 82 , עם בעלה לדירתם ב'עד 120 ' בראשון לציון.
עדנה היא בוגרת המחזור השלישי של מכון וינגייט. לאחר הולדת בתה הבכורה וזוג תאומות, עזבה את העבודה והפכה לאמא במשרה מלאה. לאחר 17 שנה ילדה בת נוספת. היא החליטה לעשות הסבה למזכירות רפואית ועבדה בתחום במשך כמעט 20 שנה.
המעבר ל’בית’ נראה כמו התחלה חדשה ומבטיחה, אולם אז הגיעה השנה הקשה בחייה: היא איבדה את בעלה ואת בתה בשנה אחת. “עד היום לא יודעים מהי סיבת המוות הסתמי הזה של בתי. ככה פתאום, בגיל 55 ”.
את הפעילות ההתנדבותית שלה היא משקיעה בתוך הבית. “אני אחראית לקבלת הפנים של דיירים חדשים המגיעים לבית. ערב לפני הגעתם, אני מקבלת את רשימת השמות, מכינה מכתב ברכה, מברכת פנים אל פנים בהגיעם, בודקת שהסתדרו ומוודאת שהם משתלבים כראוי. אנו מודעים לכך שההתחלה אינה קלה לאף אחד ותמיד צריך מישהו שיעודד, יתמוך, ירגיע ויהיה שם בשבילך”.

איך התחלת בעשייה הזו?
“האמת שזו יוזמה אישית שלי. אולי כי אכפת לי. כי זיהיתי שיש צורך כזה, ואני יודעת לעשות את העבודה. בכל זאת שנים עבדתי עם אנשים”.
וגם כאן העשייה עוד לא תמה. כשפנו אליה מבית החולים ‘שניידר’ לסייע בגיוס תרומות ל’חדר המתנות’, היא לא חשבה פעמיים ומייד נרתמה לעבודה, “מדובר ביוזמה מבורכת”, היא מספרת.

“כל ילד חדש שמגיע לאשפוז בבית החולים או שעומד לפני טיפול קשה, נכנס לחדר המתנות ובוחר מה שהוא רוצה מתוך מתנות שאנשים תורמים. התגייסתי למשימה והרמתי ערב תרומה בבית ‘עד 120 ’. גייסנו בערב זה 3,500 שקלים לקניית מתנות לילדים. יתר על כן, גם כשהלכנו לרכוש מתנות בכספי התרומות, דיברנו עם בעלי החנויות והרבה מהם אפשרו לנו לרכוש צעצועים במחירי עלות לכבוד המטרה המבורכת הזו, מה שהביא לכך שהצלחנו לגייס מספר גדול של מתנות לבית החולים”.
גם במהלך מבצע צוק איתן, היא הרימה ערב התרמה (בשיתוף שניים מדיירי הבית), וגייסה קרוב ל 7,000- שקלים עבור החיילים.

מה מניע אותך בכל העשייה ההתנדבותית שלך?
“הדבר היחיד שבא לי בקלות בשנה וחצי האחרונות הוא ההתנדבות. העשייה למען אחרים. מאוד קשה לי לחזור לפעילויות הרבות כאן בבית. רק לאחרונה חזרתי לשמוע הרצאות, אך עדיין קשה להכיל את כל הכאב שאיתו אני נאלצת להתמודד. אני חושבת שהנתינה נותנת למעניק לא פחות מאשר למקבל. הגורם היחידי שמניע אותי הוא האפשרות לראות שעשיתי טוב לאנשים, שהם מרוצים ושמחים”.

ממה את הכי נהנית בעבודתך כמתנדבת?
“כל פעילות שבה אני גורמת קורת רוח לאנשים, מבחינתי זו הנאה. היה לי ידיד שעבר לגור כאן ותמיד שאל אותי: ‘כבר סיימת לנשק את כולם היום?’. ואני אומרת לו שאני גאה בכך שניתנה לי הזכות לעשות טוב לאנשים ושאני מוכנה לנשק ולחבק כל מי שזקוק לכך”.

אחרי כל הטוב שאת עושה לאחרים, מה עושה לך טוב?
“הייתי נשואה 65 שנה בזוגיות יפה ומאושרת. יש לי נכדים ונינים שהם השמחה הגדולה שלי בחיים. וכפי שבטח כבר הבנת – לעשות טוב לאחרים, עושה לי טוב”.