רינה צרף

רינה צרף היא אומנית טלאים. היא נולדה בתל אביב בשנת 1934 , סיימה את לימודיה במדרשה לאמנות ששכנה אז ברמת השרון, ובמשך שנים הייתה מורה לציור. את ההיכרות שלה עם אומנות הטלאים היא עשתה בעת הייתה בארצות הברית עם בעלה במסגרת עבודתו, "שנים עסקתי ביצירה על כל גווניה, אולם עבודות טלאים נראו לי מתאימות ככיסוי למיטה או כשמיכה, רק בארה"ב גיליתי שמדובר באומנות של ממש"

תעודת זהות
שם: רינה צרף
מקום מגורים: 'עד 120 ', הבית בתל אביב
סטטוס: נשואה, 4 ילדים, 7 נכדים

 

כיצד נחשפת לאומנות הטלאים?
"בארה"ב נחשפתי לכת ה'אמיש'. יצירת טלאים אצלם מפותחת מאוד, שם גיליתי את העושר ואת הרבדים העמוקים הטמונים ביצירת טלאים."

מה זאת אומנות הטלאים?
"האומנות מבוססת על עבודת קולז'. בעצם מדובר ביצירת סיפור באמצעות מגוון רחב של פרטים. אפשר להשתמש בבדים בעלי טקסטורות שונות, בעלי צבעוניות שונה, להשתמש בסוגים שונים של רקמות, ליצור דימויים ולהוסיף אביזרים כמו חרוזים או פעמונים קטנים. בקיצור, כיד הדמיון הטובה ובהתאם למידת היצירתיות. היום מכנים את העבודות הללו 'ציור בבדים'."

זו אומנות השייכת לעת החדשה?
"ממש לא. באנגליה, למשל, היא הייתה נפוצה כבר בתקופה הוויקטוריאנית."

איפה אפשר ללמוד?
"אני למדתי את התחום באופן עצמאי באמצעות תכניות טלוויזיה, ספרים בנושא וקורסים שלקחתי. בארה"ב התחום מפותח מאוד ויש אגודה לאומנות הטלאים בשם הנמצאת בפלורידה ,American Quilter's Society שהייתי חברה בה. השתתפתי גם בהקמת המוזאון לאומנות הטלאים שבפדוקה, קנטקי. חשוב לציין כי קיימים סגנונות ,crazy quilt שונים בתחום. יש, למשל, את סגנון ה country quilt, עבודת טלאים 'משוגעת' ויש את סגנון העבודות טלאים שהיא אומנות שימושית ובעלת מוטיבים מחיי הכפר ועוד."

מה היתה העבודה הראשונה שלך?
"הבת שלי עמדה להינשא ורציתי לעשות משהו מיוחד עבורה. הבנתי את הפוטנציאל הגלום בעבודה שיש לה נושא מוגדר והכנתי עבורה את הכיסוי של החופה. שילבתי בו מוטיבים של קשת בענן, שתי יונים ואת זוג האוהבים, דימוי החוזר רבות ביצירותיו של שאגאל."

יש צורך לתכנן או שהעבודה מתנהל באופן ספונטני?
"עבודת טלאים תחילתה בתכנון מדוקדק של הסיפור, לרבות הפרטים הסימבוליים. היא אמורה לספר סיפור וכדי שהסיפור יהיה ברור יש צורך לתכנן כל פרט ופרט.

באיזה עבודה את גאה במיוחד?
"ביצירה הנושאת את השם 'ושבו בנים לגבולם'. מדובר בשטיח קיר שיצרתי כמחווה למורשת יהדות בבל. זו עבודה המורכבת מריבועי בדים, משובצת חרוזים, אפליקציות ורקמת צלבים האופיינית לגובלן. השתמשתי בחוטי זהב וכסף, מחווה לסבתי, שהייתה רוקמת את רקמת התייל המסורתית )רקמת חוטי כסף וזהב על בדי משי(. העברתי לבדים תמונות משפחה המתארות בתמציתיות את סיפורן של שתי המשפחות, שלי ושל בעלי, שעלו מבצרה שבעיראק.

במרכז העבודה עיצבתי עץ תמר שחילק את העבודה לשניים, מצד ימין, העיר בצרה ומצד שמאל, סיפור חלום האלומה של יוסף מהמקרא, סמל לשנים־עשר שבטי ישראל, ודימויים של ירושלים, הנמצאת במרכז ארץ ישראל ומקודשת לשלוש הדתות. גודל השטיח הוא שני מטרים על מטר ושבעים ועבדתי עליו שבע שנים."

היכן הוא נמצא היום?
"במרכז מורשת יהדות בבל שבאור יהודה. מרדכי בן פורת, מי שהיה מארגני מבצע 'עזרא ונחמיה' להעלאת יהודי עיראק ושהיה מיודד עם יואל בעלי )הם היו יחד במחתרת בעיראק(, ראה את העבודה וביקש שאתרום אותה למרכז, כמובן שעשיתי זאת בשמחה ובגאווה."

כיצד מתבצע תהליך תכנון היצירה?
"ראשית – הרעיון, לחשוב היטב על הסיפור. אחר כך צריך לתכנן ולרשום סקיצה מדויקת של כל פרט ופרט."

ספרי על עבודות נוספות שלך.
"יש שטיח שיצרתי לקיבוץ קציר במסגרת התערוכה 'מאה שנות קיבוץ' הוצגה בבית גבריאל בכנרת, ויש שטיח נוסף שיצרתי במסגרת אירועי נצחה לפיגועי 11 בספטמבר. כל יוצרת יצרה שטיח קטן שחובר יחד ליצירה אחת גדולה. הכסף שנתקבל ממכירת העבודה הועבר למשפחות הכבאים הנספים." רינה מתגוררת כיום בבית ברמת החייל. היא נשואה ליואל, אמא לארבעה ילדים וסבתא לשבעה נכדים.

על מה את עובדת עכשיו?
"כרגע אני בהפוגה. חשוב להבין שיצירת טלאים מחייבת הרבה מאמץ וריכוז. בני משפחתי טוענים שאני שוכחת את העולם בזמן שאני עסוקה ביצירה. כרגע אינני פנויה לזה, אבל אני מתכננת לחזור ליצור במהרה."