מכטיי אהרון

אהרון מכטיי, רופא שיניים במקצועו, ניהל מרפאה פרטית מצליחה במשך שישים שנה עד שפרש לגמלאות. תחום רפואת השיניים עובר כנראה בגנים המשפחתיים. אמו, אף היא הייתה רופאת שיניים והיום אחד מבניו, פרופסור בהווארד, מרצה בטכניון, רופא ברמב"ם, ממשיך לנהל את המרפאה. בן נוסף שלו הוא פיזיקאי ובתו מורה לאנגלית.

תעודת זהות
שם: מכטיי אהרון
גיל: 92
מקום מגורים: 'עד 120 ', הבית בהוד השרון
סטטוס: נשוי, 3 ילדים, 8 נכדים, 8 נינים

אהרון נולד בפולין וכשפרצה מלחמת העולם השנייה הצליחה משפחתו, תחת הפגזות קשות, לחמוק מהגרמנים, "אפשר להפיק סרט מהאופן שבו ברחנו מהגרמנים. יצאנו כל המשפחה ברגל מזרחה לכיוון סיביר כשהמטוסים הגרמניים מפציצים אותנו. צעדנו מאתים קילומטר ברגל עד רוסיה. חלק  הדרך עשינו ברכבות, גם בעיצומן של הפצצות. באורח נס ובמזל גדול הצלחנו להגיע. אחי נפל בשבי הגרמני וישב בו ארבע שנים. היום הוא בן תשעים וחמש וחי כאן בארץ". לישראל עלה אהרון ב 1949- , בגיל עשרים ושש. הוא הצטרף למרפאת השיניים של אמו ובהמשך גם ניהל אותה עד לפרישתו.

מתי החל הרומן שלך עם אומנות הויטראז'?
"לפני כשתים־עשרה שנה. אני נמשך לדברים שדורשים עבודת ידיים ודיוק. שניהם הכרחיים לרופא שיניים וכן למי שעוסק באומנות הוויטרז', כך החיבור היה טבעי. אני בוטח בידיים שלי. אפשר לסמוך על זריזותן ודייקנותן."

למה ויטראז'?
"ויטרז' היא אומנות יפהפייה ומרתקת. ביצירת ויטרז' משתמשים בטכניקות שונות לחיבור הזכוכיות הצבעוניות לכדי מוצר שלם וצבעוני. זה עולם שלם של אפשרויות. ויטרז' משמש לזיגוג פתחים כמו חלונות ודלתות, לעיטור מראות, לחיפוי קירות ולמחיצות, וגם ליצירת אגרטלים, אהילים, כלי נוי ותכשיטים. אני אוהב את העבודה בזכוכית, את ההלחמות ובעיקר את התוצאה. בשונהמזכוכית שקופה המראה את מה שמעבר לה, הרי שזכוכית ויטרז' משנה את המראה הנשקף דרכה ומושכת תשומת לב. בוויטרז' יש יופי, פאר והדר והוא מייצר אווירה. מקור שמשמעותה 'vitrum' המונח ויטרז' הוא מהמילה הלטינית זכוכית וככל הנראה חדר לעברית המודרנית דרך השפה הרוסית, ששאלה אותו מן הצרפתית.

הוויטרז' מכונה בעברית גם זכוכית צבעונית, והאקדמיה ללשון העברית קבעה את המונח חלון מַסְכִּית על פי המילה המקראית 'מַשְׂכִּית' שמשמעותה ככל הנראה קישוט או ציור."
את מרבית העבודות שלו נתן לילדים או השאיר מאחוריו. לפני שעבר ל'עד 120 ' עבד במשך שנה על שני חלונות ויטרז' לביתו. כשסיים את המלאכה כבר עברו לבית, "ההנאה היא גם בתהליך היצירה כך שאני לא מצטער". בכניסה לדירתם ב'עד 120 ' תלויה ח'מסה של כף ידו שהכין לכבוד המעבר. היום הוא כבר לא עושה ויטרז'ים, אבל לא ויתר לחלוטין על יצירה ועבודת הידיים והתחיל ללמוד קדרות בבית שבהוד השרון. הוא לומד להכיר חומרים חדשים, לעבוד איתם, ונהנה מכל רגע.

אתה אדם פעיל וחיוני, איך שומרים על האנרגיה הטובה הזו?
"קודם כול יש לצדי את אשתי שדואגת להרגיז אותי ולשמור עלי ערני", הוא משיב בהומור וממשיך, "אני חושב שהעשייה שומרת עליי צעיר. אני לא יודע להתבטל. בחוג לקרמיקה אנשים הולכים אחרי שעה, שעה וחצי, אני נשאר וממשיך לעבוד עד שמגרשים אותי."

מה אתה עוד אוהב לעשות?
"אני מכור לתשבצים, תשחצים וסודוקו. אני לא קורא עיתונים, הם רק מצליחים להרגיז אותי, אבל פותר בעיתון את החלק של התשבצים. היום למשל טעיתי במשהו וממש כעסתי על עצמי."

ספר לנו על המשפחה, אתם ממש שבט גדול.
"גדול ומלוכד. אפילו עם הכלות אנחנו בקשר מצוין. גם המחותנים שלנו גרים כאן בבית בהוד השרון, כך שהחגיגה גדולה. יש לי ילדים טובים ומסורים, אישה תומכת וזוגיות חזקה ואוהבת."
לסיום, מה אתה מאחל לעצמך?
"שכל שנה תראייני אותי ושכל מה שיהיה לי לספר לך הוא איך אני מתקדם יפה בעבודות הקרמיקה שלי ונהנה מהחיים לצד האישה שאיתי."