ברוכים הבאים לעד 120 - להתעורר בבית מאיר פנים, מלא עניין ותוכן, עשייה מתוך סקרנות ויצירה, למידה והנאה, עם אנשים כמוך ולחיות את החיים במלואם אנו מזמינים אותך ליהנות בבית מוגן, חם, מחבק ושוקק בחיי חברה ותרבות עשירים, ומכל מה שהופך את החיים למלאים ולמרגשים יותר

והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו

"יום אחד," חולם יובל כספין, "אעזוב את ביתי המדהים בתל אביב ואעבור לגליל, ואפתח שם בית הארחה ייחודי שכל חדר בו יהיה בסגנון אחר, וכמובן יהיה מותר להביא לשם כלבים".
בינתיים הוא קורא בכל יום פרק מספר תהילים, יוצא אל מרפסת ביתו ומול שמים פתוחים ובכל מזג אוויר: חורף, קיץ, גשם או שרב, מניח תפילין. אחר כך מגיעה השיחה היומית שלו עם בורא עולם. היא מתחילה בתודה על היום שהיה וממשיכה בבקשות לכל מה שבאמת חשוב לו.

יובל כספין איש מאמין?
"אני לא איש דתי, אבל אני מאמין בכל נפשי שיש מי שמנהל אותנו כאן. שיש מי ששומע אותי."

איזה סוג של בקשות עולות בשיחה הזאת?
"בימים שיש לי הופעה למשל, אני מבקש שיהיה בי הכוח לתת את הכול ואת הקול, ושהקהל יכיל אותי וייהנה. לפעמים אני מבקש שביעות רצון, שאדע לשמוח בחלקי. בימים אחרים אהבה תופסת את המקום המרכזי."

כספין בן החמישים ותשע הוא גבר חסון ונאה וחיוכו כובש כחיוך ילד קטן. יש לו עגילים באוזניים, פס איפור בעיניים וציצית משתלשלת מבין בגדיו. הוא ניחן בכריזמה ובקסם אישי. לעתים הוא נראה אסרטיבי ופרובוקטיבי, אך אלה המכירים אותו היטב יודעים שמדובר באדם רגיש, מודע ומלא אהבה. יובל אחד, הרבה ניגודים – וסיפור חיים שנשמע כאילו לקוח מסדרת ריאליטי. הוא זמר מרגש, מעצב אפנה מבוקש ומעצב תלבושות לקולנוע ולתאטרון. הוא בשלן מחונן והוא מארח בביתו מפגשי נשים. יש לו מופע מצליח ודיסק בדרך, ולדבריו, הוא נהנה מכל רגע בחייו. בחר מילה המגדירה אותך בצורה הטובה ביותר "אני חושב שיֵצֶר – ויצירתיות, הנגזרת מאותו שורש."

לפי המילון, יובל הוא פלג, נחל, זרם מים, ואדי, ערוץ, אפיק. אתה מרגיש שנרטיב הזרימה תופס מקום של כבוד בחייך?
"אני מרגיש שיש סמליות רבה בדברים שקורים בחיי, והרמז למים ולזרימה שיש בשם שלי הוא רק אחד מהם. בואי נתחיל מזה שאני, מעצב אפנה, גר בנחלת בנימין – רחוב הבדים. הרחוב הזה היה ה'בית' שלי זמן רב לפני שגרתי כאן. בפעם הראשונה שנכנסתי לבית הזה הוא היה נטוש, מוזנח ומזוהם, אבל אני ראיתי 140 מ"ר של פוטנציאל, ובאותו רגע ידעתי שיהיה שלי. כשהבאתי את אמי לראות את המקום, היא שאלה אותי מדוע אני צריך בית כזה גדול, כי הרי אני חי לבד. אמרתי לה שאני רוצה מקום שיהיה לי כיף לארח בו, לעשות שמח לחברים ולעצמי. זמן קצר אחרי אותה שיחה הסתבר לי שהמקום היה בעבר אולם השמחות הראשון של תל אביב: 'אולמי אורה'.
עוד לפני שהוא אוהב בדים ויצירה, מילים ושירה, בישול ואפייה, נראה שיובל כספין אוהב אנשים. ליתר דיוק, אוהב לשמח אנשים, אבל לא תמיד היה קומוניקטיבי ופתוח. תקופת גיל ההתבגרות התאפיינה במאבקים פנימיים על זהותו המינית, עד שבגיל תשע־עשרה יצא מהארון, מעשה שדרש אומץ רב והיה מאוד לא מקובל בימים ההם.

מה רצית להיות כשתהיה גדול?
"תכנית א שלי הייתה להיות זמר. במשך שנים למדתי פיתוח קול. שרתי אופרה ונחשבתי לכישרון מבטיח.
התגייסתי לצה"ל ללהקה צבאית ולפני שהספקתי להבין שאני חייל, קיבלנו הודעה שפירקו את הלהקות הצבאיות. כשהשתחררתי מהצבא היה לי ברור שאני הולך להיות
זמר. קיבלו אותי לפסטיבל הזמר להיות אחד מזמרי הליווי (כן, כן…) של שֶׁרי בשירהּ 'לעולם בעקבות השמש', אבל גם לסיפור הזה לא היה הפי אנד ובסופו של דבר ויתרו עליי בהרכב, כי לא הצלחתי להסתדר עם הכוריאוגרפיה."

ואז שלפת את תכנית המגרה?
"בדיוק. תכנית ב שלי הייתה לעצב תלבושות לתאטרון, בעיקר למחזות זמר. צדי צרפתי נתן לי את ההזדמנות הראשונה ב'ברנשים וחלומות' והשאר היסטוריה."

מאיפה הידע?
"בגיל שבע־עשרה למדתי קורס ציור ואפנה בגימנסיה הריאלית בחיפה, כמובן שהייתי הבן היחיד בקורס.
בהמשך, למדתי גזירה ותפירה ב'מרים' בתל אביב. זו השכלתי הרשמית וגם אליה הגעתי במקרה. אני מזכיר שרציתי להיות בכלל זמר…"

בתור זמר בפוטנציה, אפשר לומר שכספין עשה קריירה פורחת ומצליחה כמעצב אפנה. הוא תפר תלבושות לשחקניות במחזות זמר. זמרות ונשות חברה פקדו את הסטודיו שלו בדיזינגוף ושמרו לו אמונים שנים רבות. הוא הלביש מאות כלות במהלך השנים. היה המעצב הראשי של 'ראש אינדיאני' בשנים שבהן המותג היה נחשק ומצליח, ואף הוכתר בתקופה זו על ידי עיתון 'אנשים' כ'מעצב המבטיח של המדינה'. כמו דברים רבים בחייו, גם לניו-יורק הגיע לגמרי במקרה או אם תרצו על כנפי המזל. "נסעתי לניו-יורק עם משתתפי הפסטיבל החסידי.
עיצבתי להם את בגדי ההופעה, וכשהם היו על הבמה, אני הסתובבתי בחנויות. באחד הימים עצר אותי מוכר בחנות ושאל אותי של מי הבגדים שאני לובש. אמרתי לו שהם שלי. 'התכוונתי לשאול מי המעצב?' הסביר. 'הבנתי', עניתי. בסופו של דבר הוא לקח אותי אל בעל החנות שעל המקום הציע לי לשווק את הבגדים שלי אצלו בחנות. זה אמנם לא קרה. אבל בעקבות אותו אירוע קיבלתי החלטה גורלית – עזבתי את הארץ כשבידי תיק עבודות ומזוודה, כך התחלתי את הפרק שלי בתפוח הגדול."

ושוב חיכה לך המזל בפינה?
"במשך תקופה מסוימת זה היה נראה כך. בעלה של חברה טובה שלי שחיה בניו-יורק החליט להשקיע בי ופתח עבורי חנות שלי, לא פחות ולא יותר מאשר במדיסון אווניו, בין חנות של ורסצ'ה וחנות של ארמני. עיצבתי קולקציה מדהימה לנשים והתחלתי להתקדם לאט־לאט."

מה האירוע הכי מרגש שקרה לך בניו-יורק?
"הייתי בהופעה של דיאנה רוס, שאני מעריץ מושבע שלה. הגעתי לשם בגופיה שחורה, ג'ינס ועליונית אדומה מטריקו, שכל בית השרוול שלה היה מלא ספוג עגול מצופה בד וסרט עטלף שחור. אי אפשר היה להתעלם מהעליונית הזאת. כשרוס עלתה לבמה לשיר הדרן, ראיתי שהיא החליפה לג'ינס ולבגד גוף אדום. החברה שהייתה איתי הכריחה אותי להוריד את הז'קט. היא רצה לקדמת הבמה והגישה אותו לרוס, שלתדהמתי שיתפה פעולה. רוס הניחה אותו על כתפיה במשך כל ארבעת שירי ההדרן, זה היה מושלם. בסיום ניסתה להחזיר את הז'קט, אבל חברתי התעקשה להשאיר לה אותו מתנה. בהמשך שמענו שהיא לובשת אותו בכל ההדרנים שלה. אחר כך הסתבר שהמשרדים שלה נמצאים באותו רחוב, ממש ליד החנות שלי. לאחר כמה ניסיונות כושלים ליצור קשר, ויתרתי בסופו של דבר על החלום לעצב לה בגד להופעה. לימים התברר שאנשיה חיפשו אותי, אלא שבינתיים עזבתי את המקום שגרתי בו והניסיון לא צלח. מי יודע היכן הייתי היום לו היה מצליח…"

הרפתקת ניו-יורק הסתיימה לאחר חמש שנים (1984 –1988). חזרת לארץ והיום אתה בעיקר מלמד אפנה?
"נכון, ומיד פתחתי בדיזינגוף חנות לבגדי נשים וגברים. היום אני רק מלמד, ואוהב את זה מאוד, למרות שגם בזה, בגלל סגנון העבודה שלי, אני שנוי במחלוקת. אפנה, עיצוב, אסתטיקה תמיד יהיו חלק מחיי ותמיד באים ויבואו לידי ביטוי בכל מה שאני עושה."
זה בולט מאוד בערבי הנשים שאתה מקיים בביתך. "אכן. אני מקפיד על אירוח עשיר, נעים ואסתטי היוצר חוויה מסוג חדש. אני משלב בערב הזה גם הרצאה שאפשר לקרוא לה: 'מה לא ללבוש', והיא חלק קונספט שלם הכולל ארוחה שכולה מעשי ידיי וחמישה שירים שאני שר הלקוחים מהמופע שלי 'שר משוררות', מופע שרץ בהצלחה ב'הקאמרי' כבר שמונה שנים."

המופע שלך 'שר משוררות', גם הוא בעצם עוסק בנשים. "בהחלט. זה מופע מחווה ליוצרות ישראליות מעוררות השראה. כשהתחלתי לאסוף חומרים, לא הגדרתי את זה כך, אבל עם זמן ראיתי שכל השירים שאני בוחר הם של נשים. האינטליגנציה הרגשית שלהן והיכולת שלהן ללכת עד הסוף, כובשות אותי בכל פעם מחדש. כשסיימתי לאסוף את השירים גיליתי ששלושה מתוך חמישה־עשר נכתבו על ידי תרצה אתר. ערב לפני המופע הראשון, קיבלתי מחבר מתנה, ספר של תרצה אתר. גיליתי שהיא נולדה ביום זהה ליום הולדתי. באותו רגע הבנתי שני דברים: שאין זה מקרי שבחרתי שלושה שירים שלה למופע, ושאני רוצה להוסיף למופע את 'תפילת יום הולדת', שיר שמילותיו כאילו נכתבו עבורי. זה השיר היחיד במופע שאני מקריא ולא שר, ומתרגש ממנו בכל פעם מחדש."

אני מבינה שדיסק חדש ואמיץ במיוחד בפתח?
"אני עובד היום על פרויקט הנקרא 'ממני אליך'. שירי אהבה מגבר אל גבר. אני מבצע עיבודים חדשים (קאברים) לשירים קיימים וכינויי הגוף במילות השירים יוחלפו מנקבה לזכר. אני שלם עם עצמי היום, ואני מסוגל להסתכל לחיים ולמי שאני בעיניים. אני יודע בדיוק למי אני שר את השירים הללו. מבחינתי זה הדבר הנכון, בזמן הנכון ובמקום הנכון. אני חושב שבסופו של דבר קובץ השירים שבדיסק ייקרא 'נפלאה אהבתך אליי' – הציטוט הידוע מתוך קינת דויד ליהונתן ושגם מקועקע על ידי השמאלית." קצרה היריעה מלהכיל את שפע הסיפורים, האירועים וההגיגים. את קילוף הרבדים בחייו של יובל כספין היה אפשר להמשיך עוד שעות רבות. נאלצנו להיפרד כשאנו נשארים עם טעם של עוד.

מהי המגמה המסתמנת לחורף הקרוב?
"מגמת האוברסייז (over size). רחוק מהגוף. לתת אוויר.
לאפשר לנשום בשקט. נראה שמדובר בטרנד מתמשך, ובהתאמה נכונה של הבגד, המראה המתקבל עוזר לנשים רבות הרוצות לטשטש. אני חושב שנחזור לראות גם את מכנסי ה-סאן טרופז."

מי אומר את המילה האחרונה, המעצבים או הסטייליסטים?
"באופן חד-משמעי הסטייליסטים. ראינו את זה בסרט 'השטן לובשת פראדה'. גם ב'סקס והעיר הגדולה', מי שהלבישה את השחקניות הייתה סטייליסטית, פטרישה פילדס."
מיהם המעצבים שאתה אוהב?
"דורין פרנקפורט – האחת והיחידה. ששון קדם. ירון מינקובסקי עושה שמלות ערב יוצאות מגדר הרגיל."

מי לדעתך מתלבשת טוב?
"אוולין הגואל, שכל בגד נראה עליה מיליון דולר, גם אם נקנה בחנות יד שנייה. אורנה דץ, שיש לה גוף חצוף שהכול מתלבש עליו כמו שצריך."

מה אתה יכול לומר על הגברים הישראלים בנושא אפנה?
"במילה אחת – מהפך. הם נעשו צרכני אפנה. יש פתיחות. יש אומץ."

את מי היית רוצה להלביש?
"את הילרי קלינטון."

כתום הוא השחור החדש?
"אז זהו, שלא. כתום הוא טרנד שכבר בדרך החוצה, והוא תוצר של הנראות הבלתי פוסקת של דאעש במהדורות החדשות, עד שהעין התרגלה כבר. כתום לא היה באפנה זמן רב. מישהו מהמעצבים הרגיש שזה הזמן והקהל אהב את המגמה. זה בהחלט מסביר את התאוריה שכל מגמות האפנה במאה הזאת ובזו שקדמה לה הן תמיד ראי של התקופה."

מה עושים עם 'קצת בטן'?

  • לא ללכת בבגדים צמודים. להשאיר אוויר בין הגוף לבין הבגד.
  • כאשר בוחרים מכנסיים וחולצה כדאי לבחור במראה מונוכרומטי. המעטפת החיצונית (ז'קט, בולרו, צעיף) יכולה להיות צבעונית יותר.
  • בשמלות יש להשתדל לבחור שמלה שיש בה זרימה, כלומר שאינה חתוכה בשום חיתוך רוחבי אלא רק אורכי, ולהיזהר מחגורות באזור הבטן.

איזו עצה טובה יש לך לנשים בנות הגיל השלישי?

  • שרוולון או ז'קט מבד ג'רסי בצורת בולרו, כזה שיכסה את הזרועות. מגיל מסוים לזרועות ולבית השחי יש צרכים משלהם.
  • להרכיב את מלתחת הבגדים ממעט בגדים נכונים שמשתלבים זה בזה (אפשר להתמקד בשלושה צבעים האהובים עלינו).
  • חשוב לזכור: בגד נועד להחמיא לנו ואם הוא לא מחמיא – אין לו מקום במלתחה שלנו, גם אם עיצב אותו מעצב מפורסם.
  • לא להתלבש באופן עדרי. ליצור שפה עיצובית אינדיבידואלית.
צור קשר
סיור וירטואלי בבתים